התובע שכנגד רואה בדבר ראיה ניצחת לכך שהיה ברור לחברה שמדובר בעסקה נוגדת, לעסקה שהיא הייתה מחויבת כלפיו. אלא שהדבר כלל אינו הכרחי. מר נחמיה הסביר זאת בכך שבשלב זה לא מוצו המגעים ביחס לעסקה הקודמת עם מר קנפלר, וגם לא היה אופק לעסקה החדשה שהציע, ולכן העריך שההסכם עמו יבוטל.
- מתווה העסקה עם מר קנפלר (כאמור בפסקה 162 לעיל).
מבט חפוז באלטרנטיביות מעלה כי העסקה עם קבוצת דיין עדיפה משמעותית. היא פותרת את בעיית ההלוואות של החברה, ומבטיחה על פניו הזרמת כספים משמעותית. רושם ראשוני זה קיבל אישוש בניתוח סמנכ"לית הכספים של החברה, שציינה ביחס למכירת הנכסים בצרפת כי העסקאות עם הגורמים האחרים "לא יושלמו לפני סוף השנה" ומנגד "ע"פ הצעתו של אמיר דיין, ככל שתושלם העסקה במזומן, נראה כי נוכל לעמוד בלוחות הזמנים הקצרים" לפירעון החובות (נספח 47 לתצהיר הדירקטורים).
- בשלב זה, מר נחמיה קיים הידברות מקבילה עם מר קנפלר ועם קבוצת דיין. מר קנפלר לא היה מודע לקיומם של המגעים המתחרים, ולא נמצאה לי חובה שבדין שתחייב את מר נחמיה לעדכנו בהם. גם חובת תום הלב לא תושיע, שהרי גילוי עלול היה לאפשר למר קנפלר ולמר לורנצי לנסות ולסכל את האלטרנטיבה המתגבשת.
מר נחמיה בחר למקד מאמציו בקבוצת דיין וסגר עמה את העסקה, בכפוף לאישור הדירקטוריון.
בינתיים, גם המגעים מול מר קנפלר התקדמו, וטיוטה מעודכנת של המתווה מטעמו נשלחה ביום 30.10.16. לפיה העמדה המשופרת היה אמור מר קנפלר לרכוש את יתרת מניות החברה הצרפתית בסכום של 3.6 מיליון יורו (מעבר לסכום ששולם עד כה) מתוכם 2.1 מיליון יורו מיידית, והיתרה תלויה בשווי עתידי של מכירת הנכסים בצרפת (פסקה 80.3 לתצהיר קנפלר). הצעה זו פורטה בהודעת דוא"ל אלקטרוני בפנייה של עו"ד סער למר קנפלר, ושאותה העביר מר קנפלר לעיון מר לורנצי (נספח 35 לתצהיר קנפלר; ופירוט ההצעה מופיע שם בנספח 36).
מר נחמיה לא היה צד להתכתבות, יחד עם זאת עו"ד סער ציין כי מתווה זו גובש בהתאם להצעת מר נחמיה, כדי שיוכל להיות מועבר לעיון דירקטוריון החברה.
מר נחמיה העיד כי מתווה זה לא היה אלא רעיון ראשוני. גם במתווה עצמו צוין כי "אין לראות במסמך זה הצעה מחייבת" (ראו שם, בנספח 36). למרות שהתכתובת לא מוענה כלפיו, מר נחמיה העיד כי הכיר את ההצעה (עמ' 348, ש.1), אך ציין כי לא ראה בה עניין רציני. הוא שוחח על הנושא עם עו"ד פרג אך לא ראה בו עניין שראוי לקידום מול הדירקטוריון.