דעתי שונה.
- כאמור, מר נחמיה הוא שעמד בקשר השוטף מול מר קנפלר ונשא ונתן עמו. מכאן שהיה מחויב בהוראות דיני החוזים הקובעות כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" (סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) (להלן: חוק החוזים). ועוד חלה עליו ההוראה כי צד שהתקשר בהסכם עקב הטעיה רשאי לבטל החוזה (סעיף 15 לחוק).
בעניין זה נפסק כי "אי-גילויה של עובדה ביחסים החוזיים המתקיימים עובר לכריתה, עשוי להוות הטעיה במובן סעיף 15 לחוק. לעתים נוצרת הטעיה באמצעות הצהרה פוזיטיבית כוזבת, ולעתים עשויה ההטעיה לבוא לידי ביטוי במחדל, קרי בהימנעות מגילוי נתון מסוים. זאת, מקום שבו מוטלת על אחד המתקשרים בחוזה חובת גילוי [...]. התפיסה היא, ששתיקה או הסתרת מידע אינם שונים במהותם מהטעיה שבמעשה, וכי חובת הגילוי, מבטאת 'מגמה של סוציאליזציה וקביעת נורמות של התנהגות מוסרית במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה' [...]. ואכן, הוראת סעיף 15 סיפא מרחיבה את הגדרת ההטעיה, ומוסיפה: ' 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן'. קרי, הוראת הסעיף מעגנת את חובת הגילוי של צד לחוזה בשלב הטרום-חוזי, בהתבסס על שלושה אדנים אפשריים: דין, נוהג ונסיבות" (ערעור אזרחי 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בערעור מיסים (פורסם במאגרים [נבו]; 2011; בפסקה 12 לחוות דעת כב' השופט, כתוארו אז, פוגלמן) (להלן: עניין מבני גזית)).
ועוד יש להעיר כי "בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק, חובת הגילוי נגזרת לא רק מהוראות הדין, אלא עשויה להילמד גם מן הנסיבות. תחומיה של חובת הגילוי מכוח הנסיבות רחבים וגמישים יותר, והיא תלויה - מטבעה - בעובדות הספציפיות והקונקרטיות של העסקה" (שם, בפסקה 14). ו"חובת הגילוי הנגזרת מסעיף 12 קמה מקום שבו על פי הנסיבות היה מקום לצפות שאדם המנהל משא ומתן יגלה נתונים משמעותיים לצד השני [...]. גילוי אינפורמציה רלוונטית לצד שכנגד נתפס, ככלל, כביטוי לדרישה להוגנות ביחסים בין צדדים עסקיים במשא ומתן. כך בפרט במקרה שבו אחד הצדדים מחזיק ממילא במידע המבוקש, או בעל נגישות גבוהה יותר לנתונים בקשר לנכס" (שם, בפסקה 18).
- אכן, חובת הגילוי אינה מוחלטת, ואין לומר כי על כל צד למשא ומתן חוזי לוותר על כל יתרון שיש לו בדמות מידע עודף הרלוונטי לעסקה, ולגלותו לצד שכנגד. אלא שבנסיבות המקרה שלפנינו קמה לטעמי חובת גילוי. דובר בעניין שיכול היה להיות בעל השלכות משמעותיות על האינטרסים של מר קנפלר כפי שהוא הבהיר אותם למר נחמיה. נכון הוא שגם אם היה מתגבש חוב סופי לחברת הניהול, מר קנפלר לא היה נושא בו במישרין, משום שזה היה מגולגל לחברה. ועדיין לא דובר בסכום זניח. הוא יכול היה להקרין על שוויה של החברה. יתכן כי המחלוקת עם חברת הניהול לא הייתה פוגמת בתזרים ההכנסות מהשכרת הנכסים בצרפת, אך אין המדובר בביטחון מוחלט. לכל אורך הדרך הדגיש מר קנפלר את חשיבותו של תזרים הכנסות איתן מחברות הנכסים, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהובטח לו חלק משמעותי בו.
היקף המחלוקת עם חברות הניהול תפח משמעותית במחצית הראשונה של שנת 2016 ולא ניתן היה ללמוד עליו בצורה ממצה מהדוחות הכספיים של חברת ADN לשנת 2015 ומהדיווחים הפומביים שלה.