לא אוכל לקבל הסברו זה. הוא סותר את ההיגיון הבסיסי, וגם לא עולה בקנה אחד עם התנהלותו הלכה למעשה.
מבחינת ההיגיון הבסיסי, לשיטתו של מר קנפלר הוא כבר עבר שתי הטעיות מהותיות. האחת עוד בשלב בחינת האפשרות שהעסקה תתבצע באמצעות קרן תמיר-פישמן. כבר אז התגלה פער ניכר, לשיטתו, בין תיאור הדברים של מר נחמיה ובין בדיקת הנאותות של הקרן. והנה גם מאוחר יותר הוא גילה "שהכול שקר", מיד בסמוך לחתימת ההסכם. בשלב זה השקיע כחצי מיליון יורו. ומה עושה מר קנפלר נוכח מציאות זו? הולך ומשלם 1.65 מיליון יורו נוספים לאחת מנושות החברה. ובסהגבלים עסקיים שילם כ-3.5 מיליון יורו. כלומר לאחר שנודע לו כי רומה, הוא שילם סכום העולה פי שבעה על הסכום ששילם עד שנודע לו כי רומה.
ומדוע שיעשה זאת? מדוע שיעצים כל כך את הסיכון לכספו? תשובתו כי לא רצה לאבד את ההשקעה בת החצי מיליון יורו ששילם אינה יכולה לעמוד. מדובר הרי בחברה שבכל רגע עלולה הייתה להפוך לפושטת רגל. שנושיה התדפקו על הדלתות השכם והערב. האם כדי לא לסכן חצי מיליון יורו החליט מר קנפלר לסכן 3.5 מיליון יורו? התשובה השלילית מתבקשת.
- ההסבר להתנהלותו של מר קנפלר הוא אחר. כאמור, מצבה הבעייתי של חברת ADN היה ידוע לו עוד לפני שהתקשר בהסכם עמה. אכן, תמונת הדברים שגילה הייתה קודרת יותר משהעריך, אלא שעניין זה תוחם על ידו בסיכום אליו הגיע עם מר נחמיה (ראו לעיל בפסקה 156) לפיו כ-500,000 יורו מרכיב התמורה יעמדו להתחשבנות עתידית בין הצדדים.
עובדה זו מראה כי אחרי ככלות הכול מר קנפלר עדיין האמין בעסקה. הוא סבר שיש לנכסים הרלוונטיים בצרפת פוטנציאל. הוא סבר כי המחיר ששילם בעבור רכישת חלק מהזכויות בחברות הנכסים היה טוב וכדאי מבחינתו. כל הטענות בדבר הטעיות כאלה ואחרות תוחמו בגדריה של שמינית מהתמורה החוזית (חצי מיליון יורו מתוך ארבעה מיליון). לא פחות אך גם לא יותר. טענות המרמה וההטעיה שמועלות כיום בלהט רב שקלו משקל פחות בהרבה בזמן אמת.
אלא שלאחר מכן מר קנפלר עצמו זנח את עניין ההתחשבנות בגין העבר, ומיקד המבט באפשרות לרכוש את מלוא הזכויות בחברות הצרפתיות. כלומר, חרף כל הטענות להטעיה, ראה מר קנפלר הזדמנות גדולה ברכישת הזכויות כולן בנכסים ובמחיר משתלם.
הנתבעים טוענים כי הוא ניסה לעשוק את החברה, אך גם כאן מדובר בטיעון מוקצן. מר קנפלר לא פעל באופן פסול, אלא ניצל הזדמנות עסקית ראויה לרכוש זכויות בנכסים יקרים במחיר מופחת, שניתן היה לקבל נוכח מצוקתה התזרימית של החברה. מדובר היה במהלך של איש עסקים מנוסה. אלא שנראה שהוא לא העריך כי יעלה בידי מר נחמיה לעניין בדבר גורם עסקי אחר מנוסה ומיומן לא פחות - קבוצת דיין, והעסקה למכירת 76% מהאחזקות בחברות הנכסים הצרפתיות נסגרה מולם, ובתנאים טובים יותר מבחינת החברה מאלה שהוצעו על ידי התובע.