בסעיף 5.4 נכתב כי "בכפוף להצהרות המוכרת בסעיף זה לעיל, הרוכשת [צ"ל הרוכש] מצהירה כי ידוע לה כי מניות החברה נמכרות במצבן כמות שהן (AS IS). הצדדים מתחייבים הדדית לתקן את מסמכי גיא ייזום ו/או [החברה הצרפתית] ו/או חברות הנכסים, אם וככל שיידרש לשם התאמת מסמכים אלו להוראות הסכם זה".
- ואילו מר קנפלר הצהיר כי "הרוכשת [צ"ל הרוכש] מצהירה כי הינה בעלת האיתנות הפיננסית הנדרשת לקיום התחייבויותיה שעל פי מזכר תנאים זה" (סעיף 5.5).
יצוין כי מסמך התחזית, עליו עמדתי לעיל, לא היה חלק מהמצגים שעוגנו בהסכם, לפחות לא באופן מפורש.
- אשר לאפשרות הביטול, קבע סעיף 7.3 כי "כל צד יהא רשאי לבטל הסכם זה עקב הפרתו היסודית על ידי הצד המפר, ובלבד שנתן התראה בכתב של 14 ימים מראש בדבר כוונתו לעשות כן, ובפרק זמן זה לא תיקן הצד המפר את הטעון תיקון".
חילוקי הדעות בין מר קנפלר ובין מר נחמיה וחברת ADN
- אין חולק שמיד בסמוך לחתימת ההסכם נודע למר קנפלר על אודות החוב של חברת ADN לחברת רבד. על רקע זה נחתמה ביום 31.5.16 תוספת להסכם (נספח 7 לכתב ההגנה שכנגד), ולפיה ככל שחברת רבד תעמיד את חובה של החברה לפירעון מיידי, יוותר מר קנפלר על זכות הווטו ועל חלק מההגנות שבהסכם, תמורת פיצוי.
- אלא שההסכמות בין הצדדים לא הובילו אותם אל המנוחה ואל הנחלה, וכפי שנראה מיד הצדדים מעלים גרסאות שונות לגבי התנהלות הדברים שהובילה להגשת התביעה והתביעה שכנגד.
לשיטת מר קנפלר, התברר לו חיש מהר כי הוצגו לו מצגי שווא ביחס לעסקה בה התקשר. כך, בפגישה שהתקיימה באמצע יוני 2016 עם מר נחמיה, מסר לו האחרון כי נכסי ליל לא יעמדו ביעדי ההשכרות שלהם. עוד התברר שקיים חוב לחברת הניהול של הנכסים שם. חוב זה עמד על 700,000 יורו, בהתאם לאמור בדוחות אליהם נחשף מר קנפלר רק לאחר החתימה. ועוד נטען על ידו כי למר נחמיה ולשאר הדירקטורים היה ידוע שביצועי הנכסים בצרפת נמוכים משמעותית מאלה שבדוחות של החברה, ושלא התקיימה הלימה בין נתוני היסוד שבמסמך התחזית ובין המציאות. מכאן שהם הטעו אותו במצגי שווא כדי למשוך אותו להשקיע בעסקה.
מנגד, טוענים הנתבעים כי מר קנפלר היה מודע למצבה הכלכלי של החברה, שעלה מהדוחות אליהם נחשף עובר לכריתת ההסכם. הוא שהפר את המצגים שהציג. למרות שטען כי עומד לרשותו ההון להשלים את העסקה לא כך היה. לכן, הוא נאלץ לפנות לאחרים לקבל סיוע במימון. בנוסף, הוא היה מודע לכך כי החברה זקוקה לתשלום בדחיפות לאור חובותיה, ושלכן גם נקבעו לוחות הזמנים המהירים שבהסכם להעברת רכיבי התמורה. והנה, בנסיבות אלה לא השלים מר קנפלר את התשלומים כנדרש, ואם נקדים את המאוחר, הוא ניסה לאנוס את החברה למכור לו את יתרת מניות החברה הצרפתית בנזיד עדשים. אך הוא לא שיער כי יעלה בידה למצוא משקיע אחר, וכזאת עשתה.
- נחזור לתיאור השתלשלות האירועים.
בהתאם להסכם היה על מר קנפלר לשלם עד לתאריך 30.6.16 1.45 מיליון יורו (בשים לב למקדמה שכבר שילם). מתוך סכום זה שולמו 750,000 יורו, וביום 1.7.16 שילם מר קנפלר כ-300,000 יורו נוספים, ונותר חייב כ-390,000 יורו. מר קנפלר טוען כי הסיבה לתשלום החסר נעוצה בגילוי מצגי השווא שהוצגו לו. ואילו הנתבעים טוענים כי הוא נקלע לקשיי מימון, ולא יכול היה לשלם לבדו את שהתחייב.