להרחבה ר' גם ערעור אזרחי 967/22, טיפול רפואי מידי ( טר"מ) נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל (מיום 30.3.2023, הש' (כתוארו אז) י' עמית, הש' ע' גרוסקופף, הש' ח' כאבוב); וכן ערעור אזרחי (מחוזי תל אביב) 61983-01-23, רפפורט נ' החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב 1988 בערעור מיסים ואח' (מיום 9/5/2023, סג' הנש' השופטת אביגיל כהן).
- לאור האמור, חיוב משותף של הנתבעים מקנה לתובעים, הנושים, זכות לתבוע את קיומו של החיוב מכל אחד מהחייבים בנפרד או משניהם ביחד, בלא תלות בשאלת החלוקה הפנימית ביניהם. לפיכך, אין רלוונטיות לטענת הנתבע כי ביצע את חלקו בהסכם וטענתו כי הנתבעת היא הגורם היחיד להפרות הנטענות. טענות אלה אינן פוטרות את הנתבע מאחריות כלפי התובעים למלוא החיוב שנקבע בהסכם המכר. זוהי נקודת המוצא לפסק הדין. ככל שלנתבע טענה כלשהי כלפי הנתבעת, באשר לחלוקת החיוב בינם לבין עצמם - הרי הדרך לכך היא בהליך ובדיון בין הנתבעים לבין עצמם וזאת בהתאמה להוראות סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי).
- התייחסות לדרישת הפיצוי המוסכם
- בסופו של יום, הנתבעים לא מסרו את הדירה לתובעים במועד ומכאן ממילא הופר ההסכם בהפרה יסודית. הפרה המקימה לתובעים זכות לפיצוי המוסכם.
- מועד מסירת החזקה בדירה נקבע בסעיף 7א להסכם המכר, ליום 15.7.2021 לכל המאוחר. וכלשון ההסכם (נספח 1 לכתב התביעה, ההדגשות לא במקור):
"המוכר מתחייב למסור לקונה את החזקה בדירה וזאת עד ליום 15.7.21 כאשר הדירה ריקה מכל אדם וחפץ, כשהיא כוללת את כל המחובר לדירה חיבור של קבע וכל תכולת הבית כפי שמוגדר בנספח ב' במצבה כפי שהיה בעת החתימה על הסכם זה למעט בלאי עקב שימוש סביר ורגיל וכשכל מתקני ומערכות הדירה תקינות ופועלות, וכשהיא נקייה מכל חוב ו/או משכנתא ו/או שעבוד ו/או צו על הדירה, ובתנאי שקודם לכן שולמה במלואה התמורה כמפורט בסעיף 6"
מועד המסירה הותנה בתשלום יתרת תמורה בסך של 2,000,000 ₪, וכלשון סעיף 6ח' להסכם המכר (ההדגשות לא במקור):
"תשלום אחרון - יתרת התמורה בסך של 2,000,000 ₪ (שני מיליון) ישלם הקונה למוכר בהמחאה בנקאית/העברה בנקאית בלבד עד ליום 15.7.2021 כנגד מסירת החזקה והתכולה בדירה ומסירת כל המסמכים והאישורים המקוריים הדרושים"
בפועל, התובעים היו מוכנים ואף ביקשו לשלם את יתרת התמורה כנגד מסירת החזקה, ואולם - על מנת להוציא את הוראות ההסכם לפועל, הם נאלצו לנקוט בהליכים משפטיים - כפי שחלקם פורטו כבר בסעיף 5.1 לעיל, במסגרת הבאת תמצית טענות התובעים. כך או כך, לבסוף פונתה הדירה ועל כך בפסקה הבאה.
- ביום 23.4.2023, ניתן פסק דין בתיק אזרחי 48659-09-22 (כב' הש' ג' הס) אשר התייחס לפינוי הדירה ומסחירת החזקה בה וקבע כך (נספח 18 לכתב התביעה המתוקן) - "...ניתן בזאת צו המורה לנתבעים לפנות את הנכס....ולהשיבו לתובעים נקי מכל אדם וחפץ. למען הסר ספק, ניתן להתחיל בהליכי הפינוי הפיזי כבר ביום 19.4.2023 בשעה 09:00 ללא צורך בהתראה נוספת מההוצאה לפועל".
הדירה פונתה לבסוף באמצעות ההוצאה לפועל, ביום 30.4.2023 (נספח 18 לכתב התביעה). כלומר, החזקה בדירה נמסרה רק לאחר קרוב לשנתיים לאחר מועד המסירה שנקבע בהסכם המכר.
- מועד מסירת חזקה בדירה, הוא ברגיל תנאי יסודי בהוראות הסכם מכר ולכן ברגיל ניתן לקבוע שהפרתו היא בגדר הפרה יסודית של ההסכם. זאת בהתאמה להוראות סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") אשר מגדיר הפרה יסודית כך - "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה".
בעניינינו, מסירת החזקה נקבעה ממילא כהוראה אשר הפרתה מקנה זכות לקבלת פיצוי מוסכם. מסירת החזקה נקבעה בסעיף 6 להסכם המכר, ובהמשך - קבע סעיף 10 להסכם המכר הוראות בדבר פיצוי מוסכם בגין הפרת הוראות שונות בהסכם - ביניהן הוראות סעיף 6. וכלשון סעיף 10 (א) להסכם המכר: