אין זה ממקומנו אפוא, בגדרי עתירות אלה, לבכּר את עמדת גורמי המקצוע שהציגו העותרות (או את אלה שהציגו המבקשות להצטרף, שביקשו לאתגר את עמדת העותרות), על פני עמדתם של גורמי המקצוע בצה"ל. הדברים הם בבחינת קל וחומר, בהתחשב בכך שהעמדה המקצועית שעליה מתבססת הרשות המינהלית המוסמכת גובשה על-ידי ועדה מקצועית של מומחים, אשר מונתה לשם תכלית זו בדיוק.
- 00מכאן לטענה השניה, הנוגעת לשימוש בנתוני המודל כתנאי-סף. בנקודת הזמן הנוכחית, זו אינה עומדת עוד בתוקפה, שכן כאמור, צה"ל החליט על מעבר לשימוש במודל כנתון תומך החלטה, חלף תנאי-סף מחייב. מה גם, שהוחלט על גיבוש מודל דומה אף לגבי גברים, כך שבשלב זה לא יכולה להישמע טענה כי עצם השימוש במודל, בתצורה הנוכחית, פוגע בשוויון. עוד אוסיף בהקשר זה, דגש שהדגישו משיבי המדינה, כי מטרת השימוש במודל כנתון תומך החלטה היא לשפר את הערכת סיכויי ההתאמה לתפקיד מסוים, וחשוב מכך - לצמצם את ההסתברות לפציעות ולפגיעות גופניות בקרב המועמדות והמועמדים לשירות ביטחון. שלא כפי שעלול להשתמע מטענות ב"כ העותרות, תכלית זו ראויה בהחלט, והיא נובעת ישירות מאחריותו של צה"ל כלפי בריאות חייליו, שעל חשיבותה אין עוררין. פעולות המתבצעות לטובת מימוש אחריות זו אינן כאלה הראויות לגנאי; ההפך הוא הנכון.
0
- בשולי הדברים אציין, באשר לטענות שהעלה ב"כ העותרות בהודעה שהגיש ביום 4.1.2026, לגבי אופן השילוב של לוחמות יהל"ם ביחידה (בפלגה יעודית), ובאשר לכך שהן עתידות לקבל סיכה שונה, כי טענות אלה מרחיבות עד מאוד את חזית המחלוקת, וחורגות הרבה מעבר לגדרי הצו על-תנאי, כך שהעתירה דנן אינה האכסניה המתאימה לדיון בהן. למעלה מן הצורך, אדגיש כי בהודעת ב"כ העותרות נכתב כי ההחלטה על הענקת סיכה שונה - שהיא זו העומדת בלב ההודעה שהוגשה - נמצאת עדיין בתהליך אישור, וטרם נכנסה לתוקף באופן רשמי, כך שבלאו הכי, אין מקום לקיים לגביה ביקורת שיפוטית בנקודת הזמן הנוכחית (מה גם, שטענות אלה התבססו בעיקרן על פרסומים תקשורתיים, אשר כידוע, אינם יכולים, ככלל, לשמש כתשתית עובדתית נאותה בהליך משפטי. ראו למשל: בית דין גבוה לצדק 427-10-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקאות 57-56 [נבו] (28.12.2025); בית דין גבוה לצדק 4936/24 בן מאיר נ' ועדת השרים לענייני שירות הביטחון הכללי, פסקה 23 [נבו] (14.12.2025)).
מודל ההתנסויות
- טענה מרכזית נוספת של העותרות, נוגעת להחלטה לקדם את שילוב הנשים ביחידות הלוחמות בדרך של התנסויות. לשיטתן, החלטה זו היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ואין כל צורך, ולא טעם, לנקוט במדיניות כאמור. כך, הן לגבי היחידות המיוחדות, הן באשר לשריון המתמרן, הן בנוגע לשאר היחידות. אין בידי לקבל טענה זו. תחילה אציין, כי טענה זו חורגת מגדרי הצו על-תנאי, אשר בגדרו התבקשו המשיבים לנמק מדוע לא תיפתחנה התנסויות ביחידות השונות (לגבי השריון המתמרן, ההתנסות היתה אחת משתי החלופות שפורטו בצו). למעשה, די לי בכך כדי לדחותה, שכן כידוע, לאחר שניתן צו על-תנאי, גדרי המחלוקת תחומים לדל"ת אמותיו (ראו למשל: בית דין גבוה לצדק 2335/19 עמותת הקנאביס הרפואי נ' משרד הבריאות, פסקה 18 [נבו] (16.11.2021); בית דין גבוה לצדק 474/21 מחאמיד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 [נבו] (4.12.2022)). על כל פנים, אפילו הייתי מניח כי ניתן להתגבר על מכשול דיוני זה, סבורני כי גם לגוף הדברים, אין לקבל את הטענה.
- במישור הפוזיטיבי, נקודת המוצא היא כי "אין בית-משפט זה שם את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת, והלכה זו חלה ביתר שאת, כאשר מדובר בפיקוחו של בית-משפט זה על החלטות מקצועיות-תכנוניות של שלטונות הצבא" (בית דין גבוה לצדק 734/83 שיין נ' שר הביטחון, פ"ד לח(3) 393, 399 (1984)). הדברים הם בבחינת קל וחומר, משעסקינן בביקורת שיפוטית על מדיניות הצבא באיוש תפקידים צבאיים, שלגביה נקבע כי היא "מתאפיינת במידת ריסון מיוחדת" (בית דין גבוה לצדק 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד ס(3) 121, 133 (2005)). בן-בנו של קל וחומר, בהינתן שבענייננו מי שקיבל את ההחלטה היה הרמטכ"ל, וביודענו כי "ככל שהגורם ברשות המנהלית שנדרש לקבל את ההחלטה המקצועית בכיר יותר - מצטמצם היקף ההתערבות של בית משפט זה" (בית דין גבוה לצדק 3777/15 זיאד נ' ראש המטה הכללי, פסקה 12 [נבו] (4.5.2016)).
- זאת ועוד. בעניין מילר עמד בית המשפט במפורש על אפשרות שילובן של נשים בקורס טיס בדרך של התנסות מבוקרת ומוגבלת, שתאפשר הפקת לקחים ובחינה של השלכות שליליות פוטנציאליות, ולפיכך תשפר גם את סיכויי ההצלחה של המהלך. כך ציין השופט מצא בהקשר זה:
"כל עוד חיל האוויר איננו מאפשר קליטה ניסיונית של נשים במסלול של מקצוע הטיס, וכל עוד אינו מקיים מעקב שיטתי ומושכל אחר תיפקודן בקורס וביחידות, לעולם לא נוכל לדעת אם, בתנאים המיוחדים השוררים אצלנו, נשים עשויות להשתלב בהצלחה בצוותי האוויר. [...] ניסיון כזה יכול להתבסס על מספר לא גדול של מועמדות שתיקלטנה בהדרגה במשך תקופה שתהיה ארוכה במידה מספקת כדי שתאפשר הסקת מסקנות לגבי שיעור ההצלחה ביחידות הסדירות וביחידות מילואים" (שם, עמודים, 115-114; ההדגשות הוּספו - נ' ס')