השופטת שטרסברג-כהן, אף היא, סברה כך:
"נראה כי פתיחת קורס הטיס לנשים בדרך מבוקרת ומוגבלת של מספר הולם של טייסות, תוך בדיקת ההשלכות שיש לכך על הצרכים של החיל [...], יקטינו במידה משמעותית את הסיכון לפגיעה ולנזק, אם לא יבטלוהו כליל. במקום לחסום דרכן של נשים לקורס טיס, ניתן - בשלב ראשון - לנקוט צעדים דראסטיים פחות [...] וללכת בדרך הניסוי והטעייה (trial and error)" (עמודים 125-124; ההדגשות הוּספו - נ' ס')
אם כן, לא רק שבית המשפט לא הביע מורת רוח מהתקדמות הדרגתית בדרך זו - ודאי לא גרס כי מדובר באי-סבירות קיצונית - אלא שניכר כי מצא בה איזון הולם בין השיקולים השונים שעל הפרק, ואף תועלות מרובות. אכן, גם מבחינה תוצאתית, מודל ההתנסות - שהוחל בהמשך גם לגבי קורס חובלים - הוביל בפועל להשתלבות מוצלחת של נשים בקורס טיס ובקורס חובלים.
- הדברים אינם נכונים רק במישור הפוזיטיבי; הגיונם בצדם. כך, הגם שאני קשוּב לטענת העותרות, שלפיה תהליך השינוי בדרך לשילוב נשים בתפקידי לוחמה מתנהל בקצב שאינו משביע רצון, סבורני כי השגת המטרה המדוברת, בתהליך מדוּד, מתון ושקול, אין בה כדי לסכל את השינוי הדרוש; אדרבה, דומני, כי ההפך הוא הנכון. שינויים גדולים, אפילו כאלה שאין חולק בדבר חשיבותם ונחיצותם, פעמים רבות מוטב להם שיֵעשו בזהירות, עקב בצד אגודל. דווקא למעוניינים בהצלחתם ובהתמדתם של שינויים כאמור יש טעם טוב לתמוך בהתנהלות ברוח זו, שביסודה שני טעמים מרכזיים.
- הטעם הראשון, והחשוב מביניהם, הוא בעל אופי מעשי, ועניינו בחוסר הוודאות הנִלווה בהכרח לכל תהליך שינוי - הן באשר לאופן שבו נכון להגשימו, הן לגבי השלכותיו הפוטנציאליות. שינוי מדורג ומתמשך מאפשר לקברניטיו, ולחברה בכללותה, לבחון את תוצאות השינוי לאורך זמן, לתקן סטיות ו'לחשב מסלול מחדש' בעת הצורך. לעומת זאת, 'מהפכה' מהירה וכוללת, בבת-אחת, בשם הרצון להגיע במהירות אל היעד הנכסף, עשויה להביא בצִדה גם השלכות שליליות ובלתי צפויות, 'לשפוך את התינוק עם המים', מבלי שניתן יהיה 'לבודד' את הגורמים השונים ולבצע התאמות נדרשות. יפים לעניין זה דבריו של הפילוסוף קרל פופר, אשר עמד על היתרונות הגלומים במתודה המדעית גם לצורך שינויים חברתיים: "בכל העניינים יכולים אנו ללמוד רק בדרך של ניסוי וטעייה, בעשיית טעויות ובשיפורים [...] יש לשער דווקא שבגלל חוסר הניסיון תיעשינה הרבה טעויות שאפשר יהיה לבטלן רק בתהליך ממושך ומייגע של התאמות קטנות" (קרל פופר החברה הפתוחה ואויביה 170 (אהרן אמיר מתרגם 2003)). פופר מדגיש, כי "אינני משיג על האידיאל בטענה שלעולם לא ייתכן להגשים אידיאל [...] הדבר שעליו אני מותח ביקורת [...נוגע ליישום] שינויים מופלגים מאוד שמחמת ניסיוננו המוגבל קשה לנו לחשב את תוצאותיהם המעשיות" (שם, עמוד 164).
- הטעם השני שבגינו סבורני כי לעתים יש לבכּר שינויים מדודים וזהירים, נעוץ בהשפעה של אופי תהליך השינוי על סיכויי התקבלותו ועל התמדתו לאורך זמן. תזוזה חדה של המטוטלת לצד אחד עשויה להביא, שלא במתכוון, לתוצאות הפוכות והרסניות, תוך דחיפת המטוטלת בחזרה אל הצד השני, באותה מהירות ובאותה עוצמה - אם בשל תוצאות לוואי שליליות כאמור, אם כתוצאה מקשיי ההסתגלות הנלווים לעתים לשינויים חברתיים, ואשר עשויים להקים התנגדות לעצם השינוי בכללותו. הדברים נכונים ביתר שאת, כשבסוגיות המצויות בשיח ובמחלוקת ציבוריים עסקינן, ובהתחשב באופייה המורכב של החברה הישראלית (לדברים ברוח זו, ראו למשל: בית דין גבוה לצדק 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 4 לחוות הדעת של השופטת א' פרוקצ'יה [נבו] (11.5.2006); רות גביזון "התקווה החלולה: האם בתי משפט יכולים להביא לשינוי חברתי?" מעשי משפט ב 15 (2009)).
- בחזרה לענייננו-אנו: הדברים לא נאמרו על דרך של קביעה כי בהכרח כך מוטב היה - או שיהיה בעתיד - לנהוג בנדון דידן; בלאו הכי, החלטה כאמור מצויה עמוק בליבת שיקול הדעת המקצועי של הרמטכ"ל, בפרט מקום בו מדובר בשיקולי ישׂימוּת, הקצאת משאבים, כשירות מבצעית, קשב פיקודי והערכת סיכויי ההצלחה של מודל כזה או אחר. כוונתי היא אך להפנות את תשומת הלב לכך שבהחלט ניתן לזהות בהחלטת הרמטכ"ל על התקדמות בדרך של התנסויות היגיון מעשי, שאינו בגדר ניסיון מתוחכם 'לגרור רגליים' ולדחות את המהלך; אדרבה, גלומות בדבר גם תועלות של ממש. הדברים יפים ביתר שאת, בהתחשב במכלול השיקולים שעל הפרק, מורכבוּתם והאיזון העדין שנדרש לקיים ביניהם.
- עד כאן, התייחסות לטענות ב"כ העותרות לגבי מודל ההתנסויות. לצד זאת אוסיף, כי מודל זה, ככל שיימשך ויבוצע כהלכה, אף יאפשר להמשיך ולגבש תשתית עובדתית באשר לשתי סוגיות מרכזיות שהתעוררו במסגרת העתירות דנן. הראשונה, נוגעת לטענה שעלתה מטעם משיבי המדינה כמה וכמה פעמים, בעיקר בשלביהן המוקדמים של העתירות, שלפיה מספר הנשים המעוניינות לשרת בתפקידי הלחימה שבהם התמקדו העתירות, ועל אחת כמה וכמה אלה המסוגלות לכך - נמוך ביותר. כפי שצוין בעניין מילר, והדברים יפים לדנן, "חולשתה העיקרית והבולטת של טענה זו היא בכך שכל כולה נשענת על סברות והערכות היפותטיות ולא על לקחים שנלמדו מניסיון מעשי מצטבר" (שם, עמוד 115).
- כך, אף אם הייתי מתעלם מנתוני ההתייצבות לימי הסיירות הייעודיים לנשים שנערכו עד עתה - שאינם מבוטלים כלל - ומן העובדה שנשים בשיעור שאינו זניח צלחו אותם ימי סיירות; כמו גם מהצלחת ההתנסות ביחידת יהל"ם, ומהשתתפותן הפעילה ורחבת ההיקף של נשים במלחמה - הרי שמובן כי תמונת מצב אמיתית תוכל להתקבל רק לאחר כמה שנות התנסות מעשית. זאת, הן בהתחשב בכך שאת שיעור המוטיבציה ניתן לבחון באופן הולם רק בתנאי שנשים המתכוננות לשירותן הצבאי מודעות לכך שאפשרות זו פתוחה לפניהן; הן בשים לב לכך שבמרבית המקרים, גם גברים נערכים ומתאמנים במשך זמן רב - לעתים שנים - למיונים לתפקידי לחימה, כך שאת שיעור ההצלחה בקרב נשים ניתן יהיה לבחון אך לאחר שניתנה להן הזדמנות כאמור. אף לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בשינוי בעל היבטים חברתיים-תרבותיים, וטבעם של שינויים מסוג זה הוא שנדרש להם זמן 'לחלחל'; נפקות הדבר לענייננו, היא שעשוי לחלוף זמן-מה עד ש'המועמדת הסבירה' לשירות ביטחון תראה לנגד עיניה את הגיוס לתפקידי הלחימה מושא העתירות כאפשרות של ממש.
- הסוגיה השניה, קשורה בהוראת סעיף 16א(ב) לחוק שירות בטחון, אשר לפיה "לא יראו פגיעה בזכותה של יוצא צבא אשה למלא תפקיד כלשהו, אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד". נדמה כי ככלל, ומבלי לשלול את אפשרות קיומם של חריגים, קשה להלום עמדה שלפיה מתחייב ממהותו ומאופיו של תפקיד מסוים כי נשים לא יוכלו לשרת בו, מבלי שהדבר נוסה בפועל, או שניתן להסיקו מהתנסות רלבנטית דומה. ההתנסות היא שתסייע אפוא לעמידה בהוראתו של סעיף 16א(ב). עמדה אחרת, החוסמת נשים אפריורית בהתבסס על הנחות בדבר יכולותיהן, הריהי בדיוק מה שהזהירה ממנו השופטת דורנר בעניין מילר: "סגירת מקצוע או תפקיד בפני אדם מחמת מינו [...], משדרת מסר כי הקבוצה שעמה הוא נמנה היא נחותה, ובכך נוצרת לבנות הקבוצה [...] תדמית נמוכה. כך מתהווה מעגל קסמים המנציח את ההפליה. התדמית הנמוכה, שיסודה בשונות הביולוגית או הגזעית, גורמת להפליה, וההפליה מאששת את הסטריאוטיפים המשפילים בדבר נחיתות המופלה" (ראו גם, והשוו: עניין שדולת הנשים, פסקה 42).
מכלל האמור עולה, כי אין בעצם ההחלטה לקדם את שילוב הנשים ביחידות הלוחמות בדרך של התנסויות כדי להקים עילה להתערבותנו.