סוף דבר
- סיכומם של דברים: במישור העקרוני, נדמה כי אין עוד מחלוקת. המחוקק הטיל על צה"ל חובה לקיים, ככל הניתן, שוויון הזדמנויות בין המינים בשיבוץ לתפקידים בכלל, ובתוך כך גם לתפקידי לחימה. נקודת המוצא היא אפוא פתיחה של כלל התפקידים לנשים, אלא אם - והנטל לבסס זאת מוטל על המשיבים - הדבר 'מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד'.
- אכן, בעת הגשת העתירות, ניכר היה פער בין חובה זו, לבין מדיניות צה"ל בפועל (אף שאין לכּחד, כי גם בעת ההיא, היתה במדיניות צה"ל התקדמות ניכרת ביחס למצב הדברים שנהג טרם תיקוני החקיקה משנת 2000). ואולם, מאז הוגשו העתירות חלה תמורה משמעותית; צה"ל פועל בעקביות וברצינות, מתוך מחויבות ניכרת, ומתקדם בהדרגתיות אל עבר מימוש מלא של החובה החוקית המוטלת עליו. חזקה עליו כי ימשיך במגמה האמורה, תוך איזון מתמיד בין כלל השיקולים הרלבנטיים שעל הפרק, ושמירה מוקפדת על כשירות מבצעית מיטבית, בהתאם לצרכי הצבא. כך, הגם שיש עוד מלאכה לעשותה, ועדיין אין לברך על המוגמר, סבורני כי בהתחשב בכך שעצם החובה לקיים את האמור בצו על-תנאי - שרירה וקיימת, גם מוסכמת - ובשים לב לשיקולים הביטחוניים כבדי המשקל העומדים בבסיס החלטות הרמטכ"ל לגבי מועד קיומה של החובה, הנובעים בעיקרם מאילוצי המלחמה, אין הצדקה כי נוציא מלפנינו צו אופרטיבי. כך בכלל, ובפרט לגבי מועד פתיחת ההתנסות בשריון המתמרן (שמשמעותו המעשית תהא, לכל היותר, הקדמת פתיחת ההתנסות בכמה חודשים בודדים).
- בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם - אין אלא להביע תודה והערכה עמוקה לכל אותם צעירות וצעירים, המבקשות ומבקשים לשאת בנטל, להתייצב ל"עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה, א), ולעשות את מירב המאמצים כדי לתרום באופן מיטבי לביטחון המדינה, תוך השקעת מאמצים אדירים וסיכון חיים של ממש. כל זאת, מתוך תחושה עמוקה של אחריות חברתית וערבות הדדית. תבוא עליהן ועליהם הברכה.
- הדברים נכונים בכל עת, אך הם יפים ביתר שאת בימים אלה, שעה שהמדינה מצויה במלחמה ארורה, ארוכה, קשה עד מאוד; ובהינתן הצורך הביטחוני הדוחק, והמחסור החמור בלוחמים, על השלכותיו הרבות והקשות (ראו לעיל, פסקה 41). בנסיבות אלה, שבהן כאמור "על הפרק לא רק סוגיה של שוויון, אלא צורך ביטחוני ממשי" (בית דין גבוה לצדק 5819/24, פסקה 35 [נבו]), התרומה הרבה שיש לאותן צעירות המבקשות לשאת בנטל ולשרת בתפקידי לחימה, כמו גם ההערכה לה הן ראויות - רק מתחדדות.
- אשר על כן, בהתאם לכלל האמור לעיל, ומשהעתירות דנן באו, במתכונתן הנוכחית, לכדי מיצוי, אציע לחברותַי כי נורה על מחיקת העתירות. עוד אציע לחברותַי, כי בהתחשב במשך ההליך ובהיקפו, ובשים לב לכך שהעתירות הביאו לשינוי משמעותי במדיניות צה"ל, כי נחייב את משיבי המדינה בהוצאות בסך של 40,000 ₪ לטובת העותרות.
- טרם חתימה, הונחו לפנַי חוות הדעת של חברותַי, אשר סבורות כי יש להורות על מתן צו מוחלט, שיחייב את צה"ל בפתיחת ההתנסות בשריון המתמרן בחודש נובמבר (המועד שבו החליט הרמטכ"ל כי תיפתח ההתנסות). אמנם, כשלעצמי, סבורני כי אין זו דרכו של בית משפט זה ליתן צווים המורים לרשויות לעשות את שהן מצהירות בעצמן כי יעשו. אך על כל פנים, מכיוון שהמחלוקת בינינו מצומצמת למדי, ראיתי להדגיש את המוסכם: חברותַי ואני תמימי-דעים באשר לחובה החוקית המפורשת המוטלת על צה"ל לקיים, ככל הניתן, שוויון הזדמנויות בין המינים בשיבוץ לתפקידי לחימה; באשר לחובתו של צה"ל להמשיך לפעול לטובת מימוש התכלית האמורה; באשר לכך שהנטל להוכיח כי 'מתחייב ממהותו ומאופיו של תפקיד' מסוים שנשים לא ישרתו בו - מוטל על המשיבים, ונדרש לבססו באמצעות התנסויות רלבנטיות; וכי הנשים המבקשות לשרת בתפקידי לחימה - ראויות לכל הערכה. דומני, כי בכך עיקר.