סיכומו של דבר - לא ראיתי להתערב בקביעות ובמסקנות של בית משפט קמא בעניין רוסטוביץ וגלעד וכן בעניין גורן, סלונימסקי ובר בכל הנוגע למשך תקופת ההודעה המוקדמת (שמונה חודשים לרוסטוביץ וגלעד ושנה לגורן, סלומינסקי ובר), אך נראה לי כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לכל אחד מעורכי הדין בגין התקופה שנקבעה בעניינו באופן המביא בחשבון רווח שנתי על פי ממוצע הרווח בשלוש השנים שקדמו לסיום ההתקשרות (1999-1997 ולגבי גורן שלא הציג נתוני רווח לשנים 1999-1998, יש לחלץ את הרווח המשוער על פי אחוז מן המחזור שאותו פירט לאותן שנים וזאת כיחס שבין המחזור לרווח בשנת 1997). רווח שנתי ממוצע זה יש לחשב בערכי יום 31.12.1999, בשערוכים מתאימים. כמו כן ומן הטעמים שפורטו לעיל אני סבורה כי אין לנכות מן הפיצוי המגיע לגורן, סלונימסקי ובר כאמור סכומים שאותם גבו כשכר טרחה עבור הטיפול בגביית החובות במלאי התיקים שנותר בידם לאחר סיום ההתקשרות וקביעתו של בית משפט קמא לעניין אותו ניכוי דינה להתבטל.
לעומת זאת, וכפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש לקבל את ערעור העירייה בכל הנוגע לסכומים שאותם פסק בית משפט קמא לגורן, סלונימסקי ובר עבור מה שהוגדר על-ידו כפיצוי בעילה של שכר טרחה פסוק עבור מלאי התיקים הקיים (50% משכר הטרחה שנפסק לעירייה בתיקים אלה).
- המסקנה אליה הגעתי באשר למהותה של ההתקשרות בין העירייה ובין גורן, סלונימסקי ובר ובאשר למנגנון התמורה שהוסכם ביניהם, שונה מן המסקנה שאליה הגיע בית משפט קמא בהקשר זה (ראו פסקאות 22-16 לעיל). בניגוד לבית משפט קמא אשר סבר כי ההסדר בין הצדדים לעניין שכר הטרחה היה שהעירייה משלמת להם את שכר הטרחה שבית המשפט פסק לטובתה בכל תיק, אני סבורה כי הוסכם ביניהם על שכר המותנה בגבייה בפועל. משכך, אין עילה לפסוק לגורן, סלונימסקי ובר ולו מחצית משכר הטרחה הפסוק כקביעת בית משפט קמא עבור מלאי התיקים שהיה בטיפולם במועד סיום ההתקשרות. מסקנה זו יפה ביתר שאת נוכח העובדה כי על פי מודל סיום ההתקשרות שאותו יישמה העירייה במקרה דנן, נותר מלאי תיקים זה בידי גורן, סלונימסקי ובר והם המשיכו לטפל בו ואף לגבות שכר באותם תיקים כפועל יוצא מן הגבייה שביצעו בהם. בפסק דינו הדגיש בית משפט קמא כי השכר שפסק לגורן, סלונימסקי ובר בהקשר זה איננו שכר ראוי וציין כי הטענה החלופית בעניין זכאותם לשכר טרחה ראוי לא נזכרה בכתב התביעה והועלתה על-ידם לראשונה רק בסיכומים (עמ' 27 לפסק הדין). אף אם אניח כי נימוק זה שעליו נסמך בית משפט קמא אין בו כדי להכשיל את תביעתם של גורן, סלונימסקי ובר לשכר ראוי, דומני כי בנסיבות המקרה דנן אין הצדקה לפסוק להם שכר כזה. אכן, בעניין ביניש-עדיאל קבע בית המשפט כי ניתן לפסוק לעורך דין שכר ראוי עבור עמלו מקום שבו מסיים הלקוח את ההתקשרות עימו, גם אם הסכימו כי שכר הטרחה יותנה בהצלחה וההתקשרות באה לסיומה טרם הצלחה זו, ובלבד שלא הוסכם ביניהם במפורש אחרת (עניין ביניש-עדיאל, בעמ' 124). הטעם לכך הובהר בעניין ביניש-עדיאל, שם ציין בית המשפט כי אדם זכאי לשכר בעד עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ובעניין קורפו נפסק כי במקרים ראויים ניתן לפסוק גם פיצויי ציפייה בשל הפרת חובת תום הלב העולה באותן נסיבות כדי הפרת החוזה). אולם הן לעניין פסיקת שכר ראוי והן לעניין פסיקת פיצויי ציפייה יש לבחון כל מקרה של הפרת חובת תום הלב על-ידי הלקוח לפי נסיבותיו. נסיבות המקרה שלפנינו שונות לחלוטין מן הנסיבות אשר שימשו בסיס לפסיקתו של שכר ראוי בעניין ביניש-עדיאל ולמתן סעד הצהרתי בדבר זכאות עורך הדין לפיצויי ציפייה בעניין קורפו. בעניין ביניש-עדיאל כמו בעניין קורפו נותרו עורכי הדין וידיהם על ראשם עם סיום ההתקשרות שיזמו לקוחותיהם (בעניין ביניש-עדיאל משום שהלקוח החליט שלא להמשיך בפרויקט ובעניין קורפו משום שהלקוח קיבל הצעה אטרקטיבית מיזמים וקבלנים, שהותנתה בהפסקת ההתקשרות עם עורך הדין והוצאתו מן התמונה). זאת לאחר שעורכי הדין כבר השקיעו עבודה מאומצת בקידום הפרויקטים, שעם השלמתם צפויים היו לקבל את מירב שכר הטרחה בגין אותה השקעה. במקרה שלפנינו לעומת זאת, חדלה אומנם העירייה מאז תחילת שנת 2000 להזרים לעורכי הדין תיקים חדשים, ובגין כך ראוי היה כי תינתן להם הודעה מוקדמת. אולם, בידי גורן, סלונימסקי ובר (כמו בידי רוסטוביץ וגלעד) נותר במועד סיום ההתקשרות מלאי של תיקים והם המשיכו לטפל בתיקים אלה ולגבות בהם שכר טרחה. משנדחתה הטענה שהעלו כי העירייה סיכלה את הטיפול באותם תיקים וכי לא שיתפה פעולה במימון חקירות ובתשלום אגרות, אינני רואה סיבה לפסוק לגורן, סלונימסקי ובר שכר ראוי בגין הטיפול שביצעו בתיקים האמורים עד מועד סיום ההתקשרות. טעמים אלה יפים גם בכל הנוגע לרוסטוביץ וגלעד, בעניינם לא פסק בית משפט קמא, ובצדק, שכר כלשהו בנוסף לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת (במאמר מוסגר יצוין כי מן החומר שהוצג עולה שבשלב כלשהו לאחר הגשת התביעה הושג הסדר בין רוסטוביץ וגלעד לעירייה בדבר החזרת מלאי התיקים שנותר בידם אותה עת כנגד תשלום מסויים, אך על פי המוסכם ביניהם באותו הסדר, לא נחשפו פרטיו בפני בית המשפט).