בעניין גורן, סלונימסקי ובר קבע בית המשפט המחוזי בהפנותו להלכה הפסוקה בדיני סוכנות כי הודעה מוקדמת של שנה הינה סבירה בנסיבות העניין בהתחשב בגמישות המאפיינת את מקצוע עריכת הדין ונוכח אומד דעת הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בטיוטות שנוסחו במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם לקראת כריתתו של הסכם בכתב. את הפיצוי שעל העירייה לשלם לגורן, סלונימסקי ובר בשל אי מתן הודעה מוקדמת כאמור, חישב בית המשפט בהתבסס על רווחי השנה האחרונה טרם הפסקת ההתקשרות בין הצדדים (1999), אך לגבי גורן חושב הסכום על פי רווחי שנת 1997 משום שלא סיפק נתונים כספיים ביחס לשנה האחרונה טרם הפסקת ההתקשרות. מסכומים אלה ניכה בית משפט קמא את הסכומים שגבו גורן, סלונימסקי ובר בתיקים שנותרו בטיפולם לאחר הפסקת ההתקשרות, כמפורט בתצהירים שהוגשו על-ידם, בציינו כי הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת אמור לשקף במקרה דנן את אובדן ההכנסות מתיקים חדשים שאמורה הייתה העירייה להמשיך ולהעביר לגורן, סלונימסקי ובר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. אשר על כן פסק להם בית משפט קמא בהקשר זה את הסכומים הבאים: לגורן סך של 65,562 ש"ח, לסלונימסקי סך של 34,121 ש"ח ולבר סך של 72,747 ש"ח.
- קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן בעניין רוסטוביץ וגלעד והן בעניין גורן, סלונימסקי ובר באשר לפרק הזמן של ההודעה המוקדמת שהיה על העירייה ליתן לעורכי הדין מקובלות עלי. בעניין רוסטוביץ וגלעד מבוססת קביעתו כדבעי על ההסכם הכתוב שבין הצדדים ואילו בעניין גורן, סלונימסקי ובר, מדובר בפרק זמן סביר (שנה). אכן, המשאב העיקרי אותו משקיע עורך הדין בהתקשרו עם לקוח בהסכם למתן שירותי גבייה משפטיים הוא המשאב האנושי היונק מן הידע המקצועי שרכש אותו עורך דין. משאב זה ממשיך לעמוד לרשות עורכי הדין גם לאחר סיום ההתקשרות עם העירייה. זאת ועוד. המוניטין שצברו עורכי הדין לאורך תקופת ההתקשרות עם העירייה בכל הנוגע לשירותים שניתנו לה על-ידם, נזקף כולו לזכותם והוא יכול לסייע להם בהתקשרויות עתידיות עם לקוחות נוספים המבקשים להתקשר עימם באותו תחום. בהתחשב בכל אלה וכן בהתחשב ברווח הכספי שהפיקו עורכי הדין לאורך שנים ארוכות מן ההתקשרות עם העירייה, לא מצאתי כי יש מקום במקרה דנן להארכת תקופת ההודעה המוקדמת לפרק זמן העולה על שנה, כקביעתו של בית משפט קמא. אשר לטענה שהעלו גורן, סלונימסקי ובר ולפיה אין לנכות מן הפיצוי בגין אי מתן ההודעה המוקדמת סכומים שאותם גבו כשכר טרחה מאז שנת 2000 בעקבות הטיפול במלאי התיקים הקיים. אכן, הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת חושב מתוך הרווח הכולל שהופק על-ידם בשנה שקדמה לסיום ההתקשרות ורווח זה מורכב הן מן הגבייה בתיקים חדשים שהועברו לטיפולם במהלך אותה שנה והן מן הגבייה של מלאי התיקים שהיה קיים בידם אז. משהותירה העירייה בידי עורכי הדין עם סיום ההתקשרות בראשית שנת 2000 את מלאי התיקים הקיים ומשהמשיכו גורן, סלונימסקי ובר לטפל באותם תיקים ולגבות בהם את החובות, יש טעם בקביעה כי ראוי לנכות מרכיב זה של הרווח מתוך הפיצוי שנפסק. יחד עם זאת, ראוי לזכור כי אילו אכן המשיכה העירייה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת להעביר תיקים חדשים לגורן, סלונימסקי ובר, היו הם יכולים להפיק רווחים מן הגבייה באותם תיקים לא רק במהלך שנת 2000 אלא גם לאורך מספר שנים נוספות ומשכך חישוב הפיצוי המגיע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על פי רווח כולל עבור שנה אחת, בלא ניכויים, יש בו בעיני כדי לאזן בין נתונים אלה. לעומת זאת, לא מצאתי ממש בטענת גורן, סלונימסקי ובר לפיה יש לחשב את הפיצוי האמור על פי מרכיב ההכנסה ולא על פי מרכיב הרווח וזאת מן הטעמים שפירט לעניין זה בית משפט קמא. אלא שבניגוד לקביעותיו של בית משפט קמא הן בעניין רוסטוביץ וגלעד והן בעניין גורן, סלונימסקי ובר אני סבורה כי באשר למרכיב הרווח לפיו יש לחשב את הפיצוי, מן הראוי להביא בחשבון רווח שנתי ממוצע של עורכי הדין בשלוש השנים שקדמו לסיום ההתקשרות (1999-1997) ולא רק את הרווח לשנת 1999. זאת משום שממוצע הרווח השנתי בשלוש השנים שקדמו לסיום ההתקשרות כאמור, יש בו לשקף באופן נכון ועל בסיס רחב יותר את רווחיהם של עורכי הדין במהלך התקופה שקדמה לסיום ההתקשרות עם העירייה ואילו חישוב הפיצוי בהתבסס אך ורק על הרווח בשנה שקדמה לסיום ההתקשרות, יש בו מן האקראיות והוא עלול לשקף לטוב ולרע משתנה מקרי ובלתי מייצג של הרווח.