דיון
- ארבע סוגיות צריכות הכרעה במסגרת ערעור זה. ראשית, טענת המערערת לפיה בית המשפט לעניינים מנהליים אינו הערכאה המתאימה לדיון במקרה דנן. שנית, מועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות וכן השאלה מה דינם של נכסים בתקופה שבין מועד פינויים מהשוכרים לבין הריסתם לשם שיפוצים. שלישית, שאלת החלתו של סיווג הנכס עובר לשנת 2005 (המועד שבו הוגשה ההשגה על שומת הארנונה לשנת 2005) באופן רטרואקטיבי. רביעית, סוגיית חיובה של המערערת בריבית לפי חוק פסיקת ריבית.
הערכאה המתאימה לבירור המחלוקת בין הצדדים
- כאמור, הטענה הראשונה עליה נסמכת המערערת היא שהיה על העירייה להגיש תביעה כספית לבית משפט השלום לשם בירור חבותה של המערערת בארנונה, באופן שהיה מאפשר לה לחקור את המצהירים מטעם העירייה, ולא לפנות להליך גבייה מנהלי. מנגד, טוענים המשיבים כי אין כל פגם בכך שבחרו לגבות את חוב הארנונה מן המערערת בהליך גבייה מנהלי, וכי משלא הגישה המערערת ערעור על החלטת בית המשפט (כבוד השופט א' טל) מיום 24.8.05, לפיה הוא בית המשפט המוסמך לדון בעתירה, אין להיזקק לטענה זו בערעור.
לא מצאתי לקבל את טענות המערערת בסוגייה זו.
- כאשר נישום לא משלם את אשר הוא נדרש בשומת הארנונה, פתוחות בפני הרשות שתי דרכי פעולה (ראו: הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב ורונית כהן כספי ארנונה עירונית 848-847 (ספר שני, מהדורה חמישית, 2007) (להלן: רוסטוביץ); רע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פס' 11 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 20.6.2010)). הדרך הראשונה הינה הגשת תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך מכוח סעיף 317 לפקודת העיריות. דרך זו מאריכה את משך הליכי גביית הארנונה (רוסטוביץ, בעמ' 848). הדרך השנייה הינה פנייה להליכי גבייה מינהליים, ולעניין זה קיימים שני הסדרים מקבילים. ההסדר הראשון הוא ההוראות הקבועות בפרק חמישה עשר לפקודת העיריות. ההסדר השני הוא זה הקבוע בפקודת המסים (גביה) (להלן: פקודת המסים), מכוח הכרזתו של שר האוצר מיום 24.2.00, לפיה ארנונה נחשבת כ"מס" לעניין פקודת המסים. הסדרי הגבייה המינהליים מעניקים לרשות המקומית את הכוח לפעול לגביית חוב מבלי שהוא אושר קודם לכן בפסק דין של בית משפט, ובכך למעשה לזרז את הליכי הגבייה. הליך הגבייה המינהלי נפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו לרשות (סעיף 4 לפקודת המסים; סעיף 306 לפקודת העיריות). ככל שהנישום לא מילא אחר דרישת התשלום, רשאי הגורם המוסמך לכך לפי דבר החקיקה הרלוונטי להרשות נקיטת צעדי אכיפה (פקיד גבייה לפי סעיף 4 לפקודת המסים; ראש העירייה לפי סעיף 309 לפקודת העיריות). הסדר הגבייה המינהלי מעניק לרשות המקומית סמכויות שונות המסייעות בידה לפעול לגביית חובה. כך, למשל, מעניקה פקודת העיריות לרשות סמכות לתפוס את נכסי הסרבן ולמוכרם (סעיפים 313-310 לפקודה).
- הנה כי כן, משהעניק המחוקק לרשות המקומית אפשרות לפעול בשני מסלולים נפרדים לשם גביית חוב ארנונה, לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה לא היה מקום לגביית החוב בדרך של הליך גבייה מנהלי. אמת הדבר כי: