"בתובענה החורגת ממסגרת של עתירה מינהלית ונושאת אופי "אזרחי", עשוי להתעורר הצורך בבחינה ראייתית ובבירור עובדתי יסודי. על השופט היושב בדין בבית-המשפט לעניינים מינהליים מוטלות מגבלות הנובעות מכללי הדיון בעתירות מינהליות. מגבלות אלה עשויות לשלול את האפשרות לטפל כנדרש בעתירה הנושאת אופי "אזרחי". מבחינה "פונקציונלית" ההליך בערכאה אזרחית רגילה מתאים יותר מהליך הדיון בעתירות מינהליות לבחינתן של שאלות עובדתיות" (עע"מ 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 444 (2005)).
עם זאת, במקרה דנן לא הסתפקו הצדדים בעתירה ובתגובה לה, אלא הגישו לבית המשפט הודעות, תגובות ותשובות רבות, באופן שבית המשפט יכול היה לברר כדבעי את העובדות, הטענות והראיות הנדרשות לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים. יודגש כי פרט להעלאת הטענה בעלמא, לא הצביעה המערערת כיצד יכולה הייתה לסתור את התצהירים שהוגשו מטעם העירייה אשר התבססו על דו"חות של פקחים שנכחו בבניין המערערת, לו ניתנה לה האפשרות לחקור את המצהירים. הן בעתירה המנהלית שהגישה המערערת והן בהודעת הערעור ובסיכומים אין פירוט מספק באשר למועדים המדויקים שבהם פונה הנכס משוכריו ושבהם הוא נהרס ושופץ ולא הוגשו בעניין זה ראיות מספקות מטעמה (ועוד על כך – בהמשך). מאחר שהמערערת חלקה על מועדי הפטור שנקבעו בהחלטת העירייה וסברה שמגיע לה פטור במועדים נוספים, אזי נטל הראייה להוכיח את המועדים מוטל ממילא על המערערת. לפיכך, גם לו הייתה מצליחה המערערת לסתור האמור בתצהירים מטעם העירייה – עדיין היא הייתה צריכה להציג ראיות אחרות מטעמה ביחס למועדי הפטור, ראיות שכאמור לא הוצגו. בנוסף, יש לזכור כי המערערת הגישה ערר לוועדת הערר על דחיית ההשגה שהגישה לממונה על הגבייה בעירייה. על אף שלוועדת ערר יש את היכולת והכלים המתאימים לבדוק טענות הצריכות ליבון עובדתי וראייתי (ראו: עת"מ (ת"א) 1837-08 עמר נ' עיריית תל אביב, פס' 26 לפסק הדין (לא פורסם, 8.12.2012)), והייתה למערערת הזדמנות לשכנע את ועדת הערר בצדקת טענותיה העובדתיות, הרי שהיא לא הצליחה לעשות כן. מהמקובץ יוצא שאין מקום לקבוע כי המערערת נפגעה מבחירתה של העירייה במסלול גבייה מנהלי של חוב הארנונה.
מועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות
- ביחס למועדי תחולת הפטור ביחידות הארנונה של המערערת, טוענת היא שתי טענות. ראשית, דרישת סעיף 330 לפקודת העיריות בדבר ההודעה לעירייה כי הנכס מושא השומה אינו ראוי לשימוש אינה מהותית, ובמיוחד במקרה דנן, שכן העירייה היא שיזמה את תהליך שיפוץ חזית המבנה מושא המחלוקת. שנית, סבורה המערערת כי בית המשפט שגה בקביעת מועדי תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות משלא קיבל את גרסתה. אומר כבר עתה, כי אין בידי לקבל את הטענות בסוגיה זו.