0שם, בעמוד 268.
- לגישת וינשטיין ומימרן, רגישות תרבותית יכולה לייעל את סינון התכנים ולהשפיע לחיוב על חוויית הביטוי של משתמשים בפלטפורמה, אגב האיזון בין הצורך להסיר תכנים מזיקים, אלימים ומסיתים, לבין הרצון שלא לצמצם את גבולות חופש הביטוי בפלטפורמה ככל הניתן. כך ניתן לפתח שיח רשתי מכיל יותר, שאינו מדיר קולות חברתיים מגוונים בשל היעדר הבנה תרבותית (שם, עמוד 271).
- מהלכה למעשה: הדברים המובאים לעיל, שפורסמו במאמרים ובמחקרים אקדמיים, ניתנים ליישום פרקטי בענייננו. כך, נראה כי במקרה דנן, היה מקום לגילוי של יתר רגישות מצדה של התובעת להשלכות שעלולות להיות למצער לחלק מפרסומיה. בצד זאת, אף היה מקום ליתר הבנה ורגישות תרבותית מצדה של המכללה לדעותיה של התובעת, שאף אם אינן משקפות את הלך הרוח הציבורי ואף אם מקוממות בחלקן, מהוות דעות לגיטימיות החוסות בצלו של חופש הביטוי בכלל, וחופש הביטוי באקדמיה בפרט. על כך מיד בפרק הבא.
ד.2. חופש הביטוי בזמן מלחמה
- אין משטר דמוקרטי בלא חופש ביטוי. כדי "להפעיל" את הדמוקרטיה, אנו זקוקים למידע. המידע - לרבות עובדות, דעות ופרשנויות - הוא חיוני כדי לאפשר לנו לגבש עמדה מושכלת בענייני היום. לכן, מניעה, צמצום והגברת השליטה על נגישות למידע, פוגעת ביכולת האזרחים לגבש דעה מושכלת (אדם שנער "המתקפה האפיסטמית על חופש הביטוי במלחמת חרבות ברזל" מתוך: "שקט יורים? חופש הביטוי במלחמה" 67, 69 (אדם שנער ומרדכי קרמניצר עורכים 2026)) (להלן: "שנער").
- בבסיס ההצדקה לחופש הביטוי עומדים שלושה טעמים: חשיפת האמת, הבטחת המשטר הדמוקרטי והגשמתו העצמית של האדם (לסקירה רחבה של טעמים אלו, ראו: אהרן ברק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק, כרך ב - הזכות לכבוד האדם 971-962 (מסדרת פירוש לחוקי היסוד, יצחק זמיר עורך 2023)).
- עם זאת, כידוע, הזכות לחופש ביטוי אינה מוחלטת, אלא זכות יחסית (ברק, שם, בעמ' 1005, ובמיוחד ההפניות בה"ש 415). בהתאם, ניתן לפגוע בזכות לחופש הביטוי - ולעיתים אף חובה לפגוע בה - אם הפגיעה מקיימת את תנאי פסקת ההגבלה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, כך שהפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואינה עולה על הנדרש (שם, בעמ' 1006; שנער, בעמ' 65).
- זמני מלחמה וחירום הם כר פורה לפגיעה בזכויות בכלל ובחופש הביטוי בפרט. זמנים אלו טומנים בחובם "ציפוף שורות" ודרישה לאחדות חברתית ואחידות מחשבתית. ככל שהאיום גדול, גדלה הנכונות של החברה להטיל מגבלות החורגות מהמקובל בזמני השגרה (שנער, בעמ' 67).
- לכן, הגבלת חופש הביטוי במלחמה מובילה לכך שביטויים מסוימים מתקשים לחדור לשיח הציבורי, וכך מצומצם בסיס הידע שעליו האזרחים נשענים ומתבססים. משכך, יש לראות בפגיעות בחופש הביטוי במלחמה לא רק מגבלות על הדוברים, אלא מתקפה אפיסטמית על "הזכות לדעת". מתקפה זו פוגעת בחופש הביטוי והמחאה, מובילה לשוויון נפש נוכח עוולות, מסירה את הבקרה האזרחית על מעשים שאין לעשותם ואף עלולה לעודדם בהיעדרה של "עין בוחנת" (שנער, בעמ' 66).
ד.3. חופש הביטוי, חופש אקדמי ומה שביניהם
- החופש האקדמי הוכר בישראל כזכות הלכתית. עמד על כך השופט טירקל בעניין אלבה:
"חופש זה ראוי, לדעתי, להגנה אף יותר מחופש הביטוי. החופש האקדמי כולל בחובו את חופש היצירה, חופש המחקר וחופש ההוראה על נגזרותיהם [...] לדעתי אין לראות את החופש האקדמי כאילו הוא נגזר מחופש הביטוי, ויש לראות בו חירות העומדת בפני עצמה. אף שהשניים שוכנים זה בצד זה ואף חופפים בחלקם, אין הם זהים זה לזה. ביטוי שחופש הביטוי אינו מגן עליו, עשוי לחסות, תחת כנפיו של החופש האקדמי".