(ערעור פלילי 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל, נ(5) 221, פסקאות 10-9 לפסק דינו של השופט טירקל (1996); כן ראו: ברק, הזכות לכבוד האדם, 996-995).
- ודוקו: החופש האקדמי הוא חופש רחב ביותר. הוא מבטיח "מרחב מוגן" להבעת דעות של אנשי אקדמיה, מבטא את המעמד המיוחד של האקדמיה ואנשיה, ואת תרומתם לקיום מגוון דעות - לרבות דעות חריגות ומתסיסות (אמנון רובינשטיין "חופש הביטוי האקדמי" משפט ועסקים יג 11, 58-57 (2010)) (להלן: "רובינשטיין").
- לדעת חיים גנז, ההכרה בחופש הביטוי האקדמי נעוצה בטיעון המוסדי-שלילי - היעדר צידוקים ענייניים להגבלת חופש הביטוי בקרב אנשי אקדמיה, להבדיל למשל ממשרתי צבא ושירות המדינה; הטיעון המוסדי-חיובי - תפקידה הייחודי של האקדמיה בחברה הדמוקרטית; ולבסוף טיעון הכישורים האישיים - חשיבתו השיטתית וכושרו הביקורתי של איש האקדמיה, ותרומתם לדיון הפוליטי (רובינשטיין, שם, בעמ' 19).
- על פי רובינשטיין, הרחבת תחולתו של חופש הביטוי האקדמי מתחדדת דווקא במדינות כישראל, השרויות במצבי מלחמה, טרור או מתח לאומי, ומכאן תפקידה של האקדמיה לערער מוסכמות, ולהעלות רעיונות חדשניים וחריגים, ולא להיות חלק מהקונצנזוס הלאומי (שם, בעמ' 20).
- רובינשטיין מדגיש כי הנימוקים לעיל מצדיקים הכרה בחופש הביטוי האקדמי גם מחוץ לפעילות הרגילה באוניברסיטה, ואף בחופש להביע דעה פוליטית או חברתית שאינה בתחום מומחיותו של איש האקדמיה. עם זאת, מדגיש רובינשטיין: "איש האקדמיה המתבטא מחוץ לאקדמיה חשוף לביקורת נגדית ולהתקפות מילוליות כמו כל מתמודד בשוק הדעות, ואין לו חסינות מפני ביקורת נגדית" (שם).
- בהמשך לכך מציין רובינשטיין, כי החופש האקדמי אין פירושו היתר כללי לפעול נגד המעסיק. כך, למשל, פנייה של מרצה לתורמים בחוץ-לארץ שיפסיקו את תרומתם לאוניברסיטה אינה נופלת במסגרת חירותו של העובד. לדעת רובינשטיין, אפילו אם הסכם ההעסקה אינו כולל הוראה מפורשת בעניין זה, משתמע מעצם טבעו איסור פעולה נגד המעסיק. בד בבד, מדגיש רובינשטיין, "יש להבחין בין פעולה הגורמת נזק למעביד - בין על-ידי פנייה לתורמים, בין על-ידי קריאה לחרם על המעביד - לבין השמעת דעה פוליטית, חריגה ככל שתהיה" (שם, בעמ' 38).
- אף לדעתו של החוקר אסף הראל, מוסד אקדמי המעלה על נס את חופש הביטוי, נדרש לנהוג בסובלנות כלפי דעות והשקפות פוליטיות של מרציו - ובפרט אם המרצה אינו מנצל את הבמה האקדמית להפצתה, וההתבטאות נעשתה במרחב ציבורי המקדם את חופש הביטוי (אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 593 (2019)).
- לטובת הדיון, הראל מציין את פרשת התבטאותו של הרב יגאל לוינשטיין, מראשי המכינה הקדם צבאית בעלי, נגד שירות נשים בצה"ל ונגד חברי הקהילה הגאה. בתגובה להתבטאותו, דרש שר הביטחון את התפטרותו של הרב לוינשטיין ואף איים בשלילת ההכרה והתקציבים לישיבה ולמכינה (שם). לדעת הראל, תוכן דברי הרב לוינשטיין, אף שאינם ערבים לכל אוזן, אינם חותרים תחת ליבת הפעילות הציבורית של המוסד בו הוא עומד. צבא ההגנה לישראל, המסבסד את המכינה בעלי, יכול לספוג גם אמירות שאינן ערבות לאוזן הציבורית - ובלבד שאינן חותרות תחת פעילותה הציבורית של המכינה ושיתוף הפעולה בינה ובין המדינה. ביטוי החותר תחת יסודות אלה היה יכול להיעשות, למשל, לו הרב לוינשטיין היה קורא באופן גורף לתלמידיו שלא להתגייס לצה"ל (הראל, שם, ובמיוחד ה"ש 66).
- הדברים המובאים לעיל זכו ליישום גם בעולמנו, עולם משפט העבודה. כך, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", בעקבות מקרי פיטורים ואיום בפיטורים הנוגעים להתבטאויות ברשתות החברתיות, מומחיות ומומחים לדיני עבודה ממוסדות אקדמיים בישראל פרסמו גילוי דעת בנושא (להלן: "גילוי הדעת"; צורף כנספח ת/14 לכתב התביעה).
- בגילוי הדעת נכתב כי גם בתקופה קשה זו, יש להימנע מלפגוע בזכויות עובדים המבטאים עמדות שונות, ולנקוט זהירות יתרה בטרם נקיטה בצעדים כגון פיטורים. על מעסיקים וארגוני עובדים למנוע כל רדיפה אחר עובדים אחרים בשל ביטויים והשקפה.
- עוד נקבע, כי כאשר מתעורר חשד לביטוי חורג, על המעסיק לברר בזהירות ותוך הקפדה על זכות הטיעון והימנעות מפרשנות מחמירה לביטויים וכוונתם. אם המעסיק מחליט על הליך פיטורים, יש לבצע שימוע כדין ולבחון את מקור המידע, לאמת אותו, לבחון את התרגום ככל שישנו, וכן לבחון גילויי חרטה, את חומרת הביטוי ואת הקשר שבין הביטוי, מקום פרסומו והתהודה שלו, על תפקוד העובד והעובדים בכללותם.
- כך, גילוי הדעת עומד על כך שפיטורים הם מוצא אחרון. לעיתים, די שהעובד יבהיר את כוונתו בפומבי, יסיר את הפרסום, יביע התנצלות או יושעה לתקופה מוגבלת וכיו"ב, והדבר ישיג את המטרה.
- סיכומם של דברים אלה ונפקותם לענייננו: חרף התנהלותה של התובעת בפרסומיה, עליה נעמוד ביתר הרחבה בהמשך, על הדברים להיבחן בראי חופש הביטוי, במיוחד בזמן מלחמה, ובראי החופש האקדמי הנתון לתובעת להביע את עמדותיה.
- בהקשר זה ובהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, לחופש האקדמי יש ליתן מעמד בכורה ועל כל פגיעה בו להיעשות בזהירות רבה, תוך שקילת חלופות פוגעניות פחות. זאת, במיוחד עת עסקינן בסיום העסקה, המהווה את הסנקציה הקשה ביותר והינה בבחינת מוצא אחרון, כדברי גילוי הדעת.
- נבוא עתה וניצוק לדברים אלה תוכן ככל שמדובר בהליך הפיטורים בה נקטה המכללה.
ד.4. נהלי הפסקת עבודה ותקנון האתיקה החלים בנתבעת
- הנתבעת אינה חולקת על כך, שחלים בה נהלים שונים ולצדם, תקנון האתיקה (צורפו כנספח ת/15 לכתב התביעה).
- הנהלים החלים עניינם בהפסקת עבודה מטעמים מנהליים (לאור סגירת תכנית לימודים או התמחות, צמצום שעות הוראה, שינוי בתכנית הלימודים וכיוצא באלה) ובהפסקת עבודה מטעמים פדגוגיים (בשל שחיקה, חוסר התאמה, אי יכולת הוראה וכדומה).
- עוד יצוין כי מקובלת עלינו טענת המכללה כי נהלים אלה אינם רלוונטיים למקרה דנן. נפנה אפוא להוראותיו של תקנון האתיקה.
- סעיף 10 לתקנון האתיקה קובע כי:
"חבר סגל לא יתנהג ו/או לא ישמיע ו/או יפיץ דברים, הן בעל פה והן בכתב, כולל ברשתות החברתיות ו/או בכל צורה אחרת שיש בהם כדי לפגוע בשמם הטוב של חברי הסגל, העובדים, הסטודנטים והמכללה".
- תחת הפרק "עבירת אתיקה והטיפול בה" נקבע הליך הטיפול בתלונה, תוך שנקבע, בין היתר, כי הסמכות לקבוע דיון בוועדת האתיקה מסורה ליו"ר הוועדה, וכי על הוועדה "לנסח בכתב את מהות העבירה".
- בהתאם לסעיף 8 לתקנון, על הנילון להגיב בכתב לתלונה המוגשת נגדו, וככל שהוא לא מגיב בכתב, שמורה לו הזכות להגיב בעל פה במעמד הדיון בפני הוועדה. עוד נקבע (סעיפים 12-13) כי הדיונים בוועדה יתקיימו בדלתיים סגורות ויישמרו בסוד אלא אם הוועדה מחליטה אחרת.
- העונשים אותם מוסמכת הוועדה להטיל (סעיף 15) הינם אזהרה; התנצלות בכתב; נזיפה.
- במקרים חמורים (סעיף 16), ועדת האתיקה רשאית להמליץ לנשיא המכללה להטיל על הנילון עונש של השעיה או הפסקת עבודה או עונש שמהותו עיכוב בקידום או בקבלת תפקיד.
- כן נקבע בתקנון האתיקה מנגנון של ערעור בפני ועדת ערעורים.
ד.5. מן הכלל אל הפרט: הליך סיום העסקתה של התובעת