| בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
| ערעור אזרחי 628/77 |
| תאריך: 28.11.79 |
| בפני: | כבוד השופט י' כהן
כבוד השופטת בן- פורת כבוד השופט בייסקי |
| המערערים: | 1. גדעון חסיד
2. ש' חסיד בע"מ |
| נגד |
| המשיבים: | 1. ישראל קנופף
2. תכנון וייצור מוצרי פיברגלס, חיפה בע"מ 3. אמיר בן- שחר |
| ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, חיפה (השופט ב' כספי), מיום 11.8.1977, ב- תיק אזרחי 820/71 |
| בשם המערערים: | עו"ד ד' רוטלוי |
| בשם המשיב מס' 1:
בשם המשיבים מס' 2, 3: |
עו"ד מ' לבבי
עו"ד א' שניאור |
פסק- דין
השופטת בן- פורת: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, חיפה (תיק אזרחי 820/77).
- המשיב הראשון (להלן: "קנופף") - שהערעור נגדו בוטל בהסכמה - הוא אחד הבעלים של חלקה בחוף שמן, רחוב אופיר מס' 3 בחיפה (להלן: "המושכר"). החלק הנותר שייך לגיסתו, לאה קנופף. המשיבה השנייה ("תכנון וייצור מוצרי פיברגלס, חיפה, בע"מ") היתה שוכרת בלתי מוגנת של המושכר על פי הסכם שעמד לפוג ביום 30.4.1971, והמשיב השלישי, מר אמיר בן- שחר, הוא מנהלה של החברה (שניהם יכונה, למען הקיצור, "בן שחר").
המערער, גדעון חסיד, היה מעונין לשכור את המקום כדי להמשיך בו (ובשטח סמוך אחר) את מפעל אביו, סוחר בעצים, שנפטר. קנופף והמערער חתמו על חוזה שכירות (ת/2) לתקופה של שנתיים שראשיתן באחד במאי 1971. נקבע שהחוזה נחתם ביום 11.2.1971 כי המערער שילם בנוסף על חלק משכר עורך הדין (ד"ר איגר, חתנו של קנופף) אשר ערך את החוזה, גם 1,500 ל"י על חשבון דמי שכירות. לחוזה, שהיה על טופס סטנדרטי, הוסיפו הצדדים תנאים למיניהם, בהם הענקת רשות למערער להעביר את השכירות לחברה שיקים, וזו אמנם הוקמה (ש' חסיד בע"מ, היא המערערת השנייה). בן שחר לא יפנה את המקום במועד, הואיל ויאכטה מפיברגלס (שכונתה "הסירה") נמצאה בתהליך בנייה, וקשה היה להעבירה. כאשר מיאן בן שחר לעזוב, הסכים קנופף שישאר שנה נוספת, בדמי שכירות גבוהים בהרבה מששילם בעבר. יחד עם זאת הוסכם ביניהם, שאם יקדים בן שחר לעזוב יוחזר לו שטרות עבור יתרת התקוה. ואכן, פינה בן שחר את המושכר כבר בפברואר 1972, ובמרץ נחתם חוזה שכירות חדש בין קנופף וגיסתו מזה לבין המערערת השנייה, ש' חסיד בע"מ, מזה.
הסכסוך בתביעה נשוא הערעור הוא סביב אי מסירת המושכר למערער באחד במאי 1971, כמצויין בת/2. העילות עליהן נשען המערער היו רבות, אך אגע בהן רק במידת הצורך, שכן הערעור לפנינו נסב, מבחינתם של המערערים, על עילה אחת ויחידה, שנדחתה גם היא: גרם הפרת החוזה ת/2 שהתבטא בהמשך החזקתו של בן שחר במושכר מעבר למועד.
- בעת החתימה על ת/2 הביע קנופף את החשש כי בן שחר עשוי לאחר במסירת המושכר, חשש שגם המערער היה ער לו. לפיכך רשם לכתחילה ד"ר איגר כתאריך תחילת השכירות את האחד באוגוסט אולם המערער ניאות לשחרר את קנופף מאחריות לאיחור בפינוי, כעולה מהמסמך ת/8, המופנה אל מר ישראל קנופף. נאמר שם:
"הנני מתיחס לחוזה שכירות שחתמנו היום בענין המושכר ברחוב אופיר, חוף שמן חיפה.