| בפני: | כבוד השופט א' א' לוי |
| כבוד השופטת מ' נאור | |
| כבוד השופט א' רובינשטיין |
| העותרים: | 1. חיים נתנאל בע"מ |
| 2. יגאל נתנאל |
| נ ג ד |
| המשיבים: | 1. שר המשפטים |
| 2. מנהל בתי-המשפט | |
| 3. נשיאת בית-המשפט העליון | |
| 4. המשנה לנשיאת בית-המשפט העליון | |
| 5. בית-המשפט המחוזי – מחוז מרכז | |
| 6. בית המשפט המחוזי – תל-אביב | |
| 7. תקווה טקו (פורמלי) |
ביהמ"ש (מפי השופט א' א' לוי ובהסכמת השופטים מ' נאור וא' רובינשטיין) קיבל את העתירה בחלקה וקבע:
המונח "אזור שיפוטם" שבסעיף 33 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, שלפיו שר המשפטים רשאי, בצו, להקים בתי משפט מחוזיים ולקבוע מקום מושבם ואזור שיפוטם, הוא מונח גיאוגרפי גרידא אשר אינו נוגע לשאלת הסמכות העניינית. עפ"י הסעיף הוגבל שר המשפטים בתיחום גידרה של הסמכות המקומית בלבד.
הסמכות העניינית יורדת לשורש פעולתם של בתי-המשפט. רצוי כי כלליה ייקבעו למצער בחקיקה ראשית של הכנסת, שמטבעה מלווה בעיון ובחינה מקיפים. אין בכוחן של הוראות כלליות המסמיכות את שר המשפטים לקבוע סדרי מנהל כדי להעניק לו את הכושר להתערב בגדרי סמכויותיהם הענייניות של בתי-המשפט.
סעיף 78 לחוק בתי-המשפט מסמיך את נשיא ביהמ"ש העליון ואת המשנה לנשיא – ראשי המערכת השיפוטית – להורות על העברתם של תיקים מערכאה אחת לרעותה, אפילו אין הדבר מתיישב עם הכללים הרגילים בדבר שיפוט מקומי. סעיף 49 קובע כוח דומה לנשיא של בתי-משפט השלום בתחומי המחוז שבאחריותו. אכן, אותם שני סעיפים נועדו, ככלל, לתת מענה למקרים פרטניים, אולם לא נקבע בהם סייג המונע את השימוש בהם, חרף ההכבדה הכרוכה בכך על מקבלי ההחלטות, מקום שנדרשת העברתה של כמות גדולה של תיקים משיקולים כלליים, ובראשם יעילות פעולתה של המערכת, כמו גם הצורך לווסת את עומסי התיקים או לזרז טיפול בתיקים שההכרעה בהם מתעכבת יתר על המידה.
אכן, אפשר כי בעקבות שינוי בתחומיו של אזור שיפוט פלוני מכוח סעיף 33, שלאחריו תשתנה גם סמכותה המקומית של הערכאה הנוגעת בדבר, יועברו תיקים לערכאה שלה מסורה סמכות השיפוט המקומית עפ"י הכללים החדשים. ברם, בשל עקרון ההסתמכות, כמו גם מטעמים נוספים, יהיו אלה אך תיקים שהדיון בהם טרם החל. על-כן, לו קבע השר כי תיקים שטרם החל בהם הדיון יידונו עפ"י הסמכות המקומית החדשה כי אז לא היה נמצא כל פסול בפעולתו. מכל מקום, ברור הדבר שתיקים שאינם מושפעים מן השינוי בסמכות הגיאוגרפית, אין השר מוסמך להעביר. לעניין זה אין הבדל אם בחר השר בעצמו את התיקים שיועברו או שהורה למנהל בתי-המשפט לעשות כן. זאת מאחר שממילא לא יכול השר לאצול לאחר סמכות שאינה מצויה בידיו-שלו.
בהיעדר הסמכה בחוק לקביעתם של נושאים אשר יונחו לפתחם של בתי-המשפט המחוזיים הנוגעים בדבר, או שייגרעו מטיפולם, כמו גם להעברתם של תיקים בין ערכאות (שלא כפועל יוצא של השימוש בסמכות שלפי סעיף 33 לחוק בתי-המשפט), ברי כי אותן הוראות בצווים שהוציא מלפניו השר הנוגעות לעניינים אלה הותקנו בחוסר סמכות. ברור כי דבר זה נעשה בשוגג, ברם בנסיבות אלו ביהמ"ש חייב להעמיד את הממשלה על טעותה. בנסיבות העניין בטלות יחסית היא הכלי המשפטי הראוי. ננקטו פעולות רבות בעקבות הצווים שהוצאו בחוסר סמכות, וקביעתה של בטלות מוחלטת תגרום לשיבוש בלתי נסבל.