בנוסף נטען, כי מעבר לויתור של כמאל על חלקו בדיבידנד בסך של 2 מיליון ₪, העמיד כמאל ערבות אישית לבנקים בגין כל עסקי החברה, ולאשראים וההלוואות שנטלה החברה, בעשרות מליוני שקלים, כמו גם להלוואה שאפשרה את חלוקת הדיבידנד, וזאת מתוך הבנה שכמאל ישאר בעל שליטה בחברה, ששוויה יורד משמעותית לאחר חלוקת הדיבידנד (חלוקת הדיבידנד גרמה להוצאה כספית מהחברה בסך של למעלה מ- 11 מיליון ₪).
נטען, כי התובע מטעה את בית המשפט לעניין רישום הקצאת המניות לכמאל, שכן בדוחות החברה נרשם מפורשות כי 2 מיליון ₪ שכנגדם הומר שטר ההון למניות התקבלו בחברה וכי ההקצאה הטכנית של המניות טרם בוצעה, בשונה מטענת התובעים לפיה, כביכול, לא הומר שטר ההון מעולם ואין נפקות להמרה הנטענת. לפיכך, לטענתם, אין באי ההקצאה הטכנית כדי לפגום בנפקות או בתוקף ההמרה של שטר ההון, כשכל המהלכים נעשו בידיעת התובעים ובהסכמתם.
הודגש, כי מהלך שינוי המבנה היה ארוך ומתיש ולווה על ידי יועצים משפטיים ויועצי מס, וביניהם: עו"ד לוין, רו"ח אהוד צדוקיה (להלן: "רו"ח צדוקיה") וכן אנשי מקצוע נוספים, כאשר מלוא המשמעויות המשפטיות והמיסויות הובהרו והוסברו לכל האחים, לרבות לתובע.
לסיכום נטען, כי מקור הסכסוך נעוץ בתסכולו של התובע, שהחל משנת 2007 הוסיף לעבוד בחברה ללא יכולת להתערב או להשפיע על ניהולה, מה שהביא למחלוקות וסכסוכים רבים בינו לבין כמאל.
לפיכך נטען, כי בראשית שנת 2010, סוכם כי התובע ישאר בתפקיד שולי של יועץ ויקבל שכר של 10,000 ₪ במשך 36 חודשים – עד לסוף שנת 2012, וכך היה. התובע הוסיף לקבל עד לסוף שנת 2012 משכורת חודשית בסך 10,000 ₪, הגם שישב בביתו, כמעט באפס מעשה, מבלי שהייתה לו כל נגיעה לחברה, כדירקטור או כעובד.
לעניין העברת החזקות האחים בשגראוי - לייבוביץ לרוביר נטען, כי הפעולה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו המלאה של התובע, אשר אף מודה בכך מפורשות בסעיף 31.5 לכתב התביעה המתוקן, כחלק ממהלך ההיפרדות המוסכם בין קבוצת כמאל לקבוצת כמיל.
בנוסף, הוכחשו כל טענות התובעים לקשרי גומלין בין החברה לחברה האחות, אשר לטענת הנתבעים הוקמה אך ורק על מנת שכמיל ינהל פעילות נפרדת ועצמאית לו ולבני ביתו כאמור, נוכח המחלוקות והסכסוכים שהתגלעו קודם בין כמאל לכמיל לגבי אופן ניהול החברה והשקעותיה ועל מנת לאפשר את ההיפרדות.
לעניין הטענה בדבר משיכת משכורות מופרזות ואף שטענה זו לא נבחנה ולא תוכרע עתה, נטען, כי המשכורות משולמות לבני המשפחה בתמורה לעבודה קשה ושולמו אף לתובע ולבניו משך שנים ארוכות. בנוסף נטען, כי המדובר במשכורות סבירות ואף נמוכות ביחס לעובדים אחרים בחברה, שאינם בני משפחה. באשר לחלוקת דמי ניהול וגמול לדירקטורים ולמנהלי החברה נטען, כי לא היו דברים מעולם.