- התוצאה המתבקשת מהאמור לעיל היא שיש להיענות לבקשתם של מר לבנת וחברת ימקום, ולהורות על ביטול הסכם ההעברה. פעולה זו משמעה שכל מניות חברת סקאיויז'ן שבידי חברת סייפרטק כיום יועברו לחברת ימקום, וכן כי כל הכנסה שהתקבלה בתמורה למניות סקאיויז'ן או מכוחן, יראו אותה כאילו התקבלה בעבור חברת ימקום. כתוצאה מכך יש לערוך חישוב מחודש של ההתחשבנות בין חברות ההחזקות, וכן לבחון, בתיאום עם רשויות המס, מהם השנויים בחבויות המס שהוטלו על חברות ההחזקות החל משנת 2007 ואילך.
- למען הסר ספק מובהר כי ביטול הסכם ההעברה לא יפגע בעסקאות שנעשו עם צדדים שלישיים בקשר למניות סקאיויז'ן, וכי כל תשלום שבוצע לחברת סייפרטק בקשר למניות סקאיוייז'ן יחשב, כאילו התקבל בעבור חברת ימקום.
פרשה ח' - ההטבות לגב' רוויטל גבאי
רקע עובדתי
- גב' רויטל גבאי עזבה בשנת 1998 את עבודתה בקבוצת "תעבורה", ועברה לעבוד בעבור לבנת אדלר ופדלון, תחילה כמזכירה, ולאחר מכן כמנהלת חשבונות. במשך 13 השנים שלאחר מכן עבדה בעבור חברות ההחזקות של השלושה, ובכלל זה טיפלה בחשבונותיהן, בהתאם להוראות שקיבלה ממר פדלון. בעקבות פרוץ הסכסוך בו עסקינן, במסגרתו נתפסה גב' גבאי על ידי מר לבנת כמי שסייעה למר אדלר ולמר פדלון, פוטרה גב' גבאי מעבודתה במהלך שנת 2011, והיא אף הייתה אחד משני הנתבעים הנוספים בת"א 10221-06-11.[75]
- באמצע שנת 2009 רכשה גב' גבאי דירה, ובמקביל מכרה את הדירה בה התגוררה. בביצוע העסקה עם הרוכש התעוררו קשיים, ובעקבות זאת ביקשה גב' גבאי לבטל את החוזה עימו. היא התייעצה בנושא עם מר פדלון, אשר הבטיח לסייע לה, באמצעות העמדת הלוואה, שחלקה תהיה הלוואת גישור לזמן קצר, עד לאחר שתמכור את דירתה, וחלקה הלוואה שתקוזז בתשלומים ממשכורתה.
- בעקבות הסיכום עם מר פדלון ביטלה גב' גבאי את ההסכם למכירת דירתה, וקיבלה מחברת סייפרטק הלוואה בסך 2,085,000 ₪, ששימשה אותה למימון רכישת הדירה החדשה. מתוך הלוואה זו הוחזר סכום של 1.45 מליון ₪ בתוך פרק זמן קצר, לאחר שגב' גבאי הצליחה למכור את דירתה. יתרת ההלוואה אמורה הייתה להיות משולמת, לפי הסיכום בין מר פדלון לגב' גבאי, במשך מספר שנים מתוך בונוס בסך 80 אלף ₪ ברוטו שניתן לגב' גבאי בדצמבר 2008 ומתוך המשכורות שישולמו לה בשנים הקרובות. עוד יצוין כי במקביל למתן ההלוואה סיכם מר פדלון עם הגב' גבאי על הגדלת משכורתה ברוטו בכ- 7,500 ₪.
- מר לבנת טוען כי ההטבות שניתנו לגב' גבאי, הן הטבות חריגות, אשר ניתנו ללא ידיעתו. אכן, באחת מהפגישות עם מר פדלון עדכן אותו מר פדלון (בעקבות שיחת טלפון שקיבל מר לבנת מהבנק) כי אישר הלוואת גישור לגב' גבאי, אולם מר פדלון מסר רק על הלוואה בהיקף של כ- 400 אלף ₪ לחודשיים-שלושה, ולא על היקפה המלא של ההלוואה שניתנה לגב' גבאי.
- מר פדלון לא חלק על כך שההלוואה ניתנה על דעתו, ומבלי לקבל את אישורו של מר לבנת. הוא אף הודיע כי לאור עמדתו של מר לבנת ביחס להלוואה, ובעקבות פיטוריה של גב' גבאי (המונעים ממנה להחזיר את ההלוואה על פי ההסדר שסיכם איתה), הוא ומר אדלר נוטלים על עצמם את החזר יתרת ההלוואה לחברת סייפרטק.[76]
דיון והכרעה
- אין חולק כי מר פדלון, כמנהל הכספים, הוא שהיה מופקד על קביעת תנאי העסקתה של גב' גבאי. כן, אין חולק על כך שמר פדלון ומר אדלר היו מוסמכים, מבחינה תאגידית, לאשר מתן הטבות לגב' גבאי. זאת ועוד, ההטבות בהן מדובר ניתנו במחצית השנייה של שנת 2009 עוד בטרם התעורר סכסוך בין השלושה. במצב דברים זה, ובשים לב להצהרות של מר פדלון ומר אדלר כי לאור פיטוריה של גב' גבאי הם נוטלים על עצמם את האחריות ליתרת חובה של גב' גבאי, ספק אם הייתה הצדקה של ממש לעורר פרשיה זו במסגרת התיק שלפני.
- בהקשר זה אעיר כי עיקר ההטבה שניתנה לגב' גבאי אינה בהיקף של 2 מליון ₪, אלא של כ- 600 אלף ₪. לעניין זה מקובלים עליו הסבריו של מר פדלון כי הסכום של 1.45 מליון ₪ ניתן כהלוואת גישור לזמן קצר, כדי להקל מהלחץ בו הייתה גב' גבאי מצויה בעקבות הקשיים שהתעוררו במכירת דירתה (ראו פרוטוקול 7.3.2012, עמודים 858 – 863). מתן הלוואה בהיקף של כ- 600 אלף ש"ח על מנת לסייע לעובד ברכישת דירה, במיוחד כאשר כנגדה עומדת הגדלה משמעותית במשכורת, היא אכן הטבה משמעותית, ואולי אף חריגה, ואולם את סבירותה יש לבחון בפרספקטיבה של מכלול העובדות, ולא בשים לב לגובה ההטבה בלבד. בענייננו יש לתת את הדעת לכך שמדובר בהלוואה שניתנה לעובדת ותיקה ומסורה, מטעם חברות החזקות פרטיות שעסקיהן הכלכליים עלו יפה מאד, ושההלוואה הופכת, הלכה למעשה, למענק רק אם העובדת תמשיך בתפקידה לתקופה של כעשר שנים נוספות.
- ודוק, יתכן מאד שמבחינת מערכת היחסים שבין השלושה היה מקום לעדכן את מר לבנת במתן הטבה משמעותית מסוג זה לגב' גבאי. ואולם, בשים לב לכך שמעורבותו של מר לבנת בנעשה בחברות ההחזקות בשנת 2009 הייתה מוגבלת, ולכך שמר אדלר ומר פדלון נטלו על עצמם להשיב את יתרת ההלוואה במקום גב' גבאי, אינני סבור שיש הצדקה להטיל על מר אדלר ומר פדלון אחריות החורגת מזו שנטלו על עצמם ממילא. ודוק, עיתוי מתן ההטבה הוא כאמור לפני פרוץ הסכסוך, ולפיכך אין כל בסיס לטענה כי הכספים שולמו לגב' גבאי כדי לקנות את שתיקתה או את תמיכתה. אין זאת אלא שמר פדלון ומר אדלר סברו כי ניתן לשתף גם את מנהלת החשבונות במקצת מפירות ההצלחה. החלטה כזו הייתה, כאמור, בתחום סמכותם, וגם אם היה ראוי לערב בה את מר לבנת, איני סבור שקבלתה ללא הסכמתו מבטלת את ההסדר שנעשה מול גב' גבאי.
- לפיכך, בשים לב להודעתם של מר אדלר ומר פדלון כי הם נושאים בהחזר יתרת החוב, הריני לקבוע כי הם ישיבו לחברת סייפרטק את יתרת ההלוואה, נכון למועד פיטוריה של גב' גבאי, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הפיטורים. בחישוב יתרת ההלוואה יובאו בחשבון הסכומים שנזקפו לחשבון ההלוואה בגין מענקים ומשכורות שקיבלה גב' גבאי. החזר ההלוואה יבוצע בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה.
פרשה ט'- המשיכה השוויונית של רווחי החברות
רקע עובדתי
- במהלך 13 השנים שחלפו בין המועד בו עזבו לבנת אדלר ופדלון את קבוצת "תעבורה" באמצע 1998 ועד לפרוץ הסכסוך ביניהם בשלהי 2010 קיבלו לבנת אדלר ופדלון שכר והטבות נלוות (רכב וכיו"ב) מחברות ההחזקות. אין חולק כי שכר והטבות אלו ניתנו על בסיס שוויוני, וזאת בידיעתו ובהסכמתו של מר לבנת.
- בנוסף למשכורות ולהטבות משכו השלושה החל משנת 2005 דיבידנדים בסכומים של מיליוני שקלים. בסך הכל חולק לטובת כל אחד מהשלושה במהלך 5 שנים סכום של כ- 16 מליון ₪ (מר לבנת נמנע מלמשוך את החלוקה האחרונה בסך של כ- 5 מליון ₪, וזאת למרות שאין חולק כי אישר אותה).
- לטענת מר אדלר ומר פדלון היתה הסכמה בין השלושה כי חלוקת הכספים שתבוצע בפועל תהיה, כמו יתר ההטבות, על בסיס שוויוני, וזאת ללא שינתן משקל לשוני באחוזי ההחזקות. לטענתם כך הוסכם, וכך אף בוצע בפועל, לאמור – משחולקו כספים על ידי חברות ההחזקות הם חולקו באופן שכל אחד מהשלושה קיבל (לפני מס) סכום זהה.
- ב"כ לבנת העלו במהלך ההתדיינות שתי טענות שונות נגד מר אדלר ומר פדלון בהקשר זה: ראשית, נטען כי החלוקה לא בוצעה על בסיס שוויוני, אלא בפועל חולקו למר אדלר ולמר פדלון סכומים שונים (וגבוהים יותר) מאלו שחולקו למר לבנת. שנית, נטען כי לא היתה הסכמה מצד מר לבנת לפרקטיקה של חלוקה שוויונית. יצוין עם זאת כי במסגרת הסיכומים צומצמה במקצת יריעת המחלוקת בעניין זה, ועיקר טענות ב"כ לבנת הוסב לשאלה אם החו"זים שנרשמו בעקבות החלוקה השוויונית הם בני תביעה (עניין שידון להלן, כפרשה יא).
דיון והכרעה
- מחומר הראיות שהוצג לפני הגעתי למסקנה כי בין לבנת אדלר ופדלון הייתה הסכמה כי חלוקת הכספים בפועל במהלך השנים 2005 – 2010 תעשה על בסיס שוויוני, וכי הלכה למעשה, פעל מר פדלון בהתאם להסכמה זו, ודאג לכך שכל אחד מהשלושה יקבל (לפני מס) את אותו סכום שקיבלו שני עמיתיו.
- על כך שהייתה בין השלושה הסכמה שחלוקות הכספים יבוצעו על בסיס שוויוני (ולא לפי יחסי הבעלות בחברות ההחזקות) אני למד ממספר מקורות מצטברים: