[67] בשנת 2009 אוחד הכרטיס של שטרי ההון עם כרטיס החו"ז של מר פדלון, ואולם גם מר פדלון מודה כי לא היה מקום לבצע איחוד שכזה, וטוען כי מדובר בטעות של מנהלת החשבונות. מכל מקום, ככל שקוזזו חו"זים של מר אדלר ומר פדלון כנגד שטרי ההון, והקיזוז טרם בוטל, יש לבטלו.
[68] העסקה קבעה כי ההשקעה תבוצע ב- 4 פעימות לאורך כשנה, החל מממועד ה- closing, דהיינו ינואר 2007 (בפועל הועמדו כספי הפעימה הראשונה לטובת חברת סקאיויז'ן עוד באוגוסט 2006, ונרשמו תחילה כהלוואה). העסקה כללה גם אופציות לרכישת מניות, שכולן מומשו ב- 17.7.2008, ערב החתימה על הסכם מכירת המניות לקרן "שמרוק".
[69] ואולם, כמקובל ביחס להצלחות, גם כאן התעוררה מחלוקת בשאלה מיהו אבי ההצלחה (האם זהו מר לבנת או מר אדלר). מאחר שאיני סבור שלהכרעה במחלוקת זו יש חשיבות כלשהי לצורך הכרעה בסכסוך שלפני, אמנע מלהתייחס לנושא זה.
[70] אין חולק כי הסכם ההעברה "תוארך לאחור", וכי התאריך הנקוב בו (29.1.2007) מוקדם למועד עריכתו. אינדיקציה ברורה ראשונה להעברה היא שתשלום הפעימה השנייה במסגרת עסקת סקאיויז'ן, שבוצע בפועל על ידי חברת זואי ב- 30.4.2007, נרשם ביום 10.5.2007 בספריה לחובת חברת סייפרטק, ולא לחובת חברת ימקום. רישום זה בוצע על ידי גב' גבאי, על פי הנחייתו של מר פדלון. ב"כ לבנת טענו כי רישום זה לא היה יותר מאשר "בלון ניסוי", ואולם אני מוכן להניח לצורך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות, כי במועד ביצוע הרישום האמור כבר הייתה הסכמה בין מר אדלר לבין מר פדלון כי העסקה תועבר מחברת ימקום לחברת סייפרטק.
[71] כפי שהוזכר לעיל, בחברת סייפרטק היו צבורים הפסדי מס בסכום של כ- 49 מליון ש"ח, אותם ניתן היה לקזז מול הרווחים שצמחו מעסקת סקאיויז'ן. יצוין כי לאורך כל הדרך, ההסבר המרכזי שניתן על ידי מר אדלר ומר פדלון, להעברת סקאיויז'ן היה הרצון לנצל הפסדי מס אלו (הסברים משניים, שצוינו בעיקר בכתבי הטענות, היו קשיים רגולטורים ובירוקרטיים שעלולים היו לנבוע מהיותה של חברת ימקום חברה זרה). שאלתו הקבועה של מר לבנת כששמע הסבר זה הייתה "אבל למה לא אמרת לי שזה עובר?" (תמלול שיחה בין השלושה מיום 21.12.2010 (נ/12), עמוד 32 שורה 7. כן ראו תמלול שיחה בין מר פדלון למר לבנת מיום 31.10.2010 (נ/15), עמודים 18 – 21).
[72] החזקותיו הישירות והעקיפות של מר לבנת בחברת ימקום הן 57.6%, בעוד שבחברת זואי החזקותיו 70%, ובחברת קמה 59.6%. יצוין כי במהלך השיחות המוקלטות העלה מר לבנת תהיות בשאלה מדוע לא בוצעה ההשקעה באמצעות חברת זואי, ואולם הוא הודה כי היה ידוע לו עוד בסמוך למועד סיכום עסקת סקאיויז'ן, כי בסופו של דבר היא בוצעה באמצעות חברת ימקום, וכי הדבר מקובל עליו.