עץ ההחזקות של קבוצת לבנת אדלר ופדלון
- עד שנת 2010 התנהלו העניינים בין השלושה למישרין, ומערכת היחסים האישיים ביניהם הייתה טובה, ונוהלה על בסיס של חברות ואמון. ואולם במהלך שנת 2010 חלה התדרדרות קשה במערכת היחסים שבין מר לבנת למר אדלר ומר פדלון. תוצאותיה הקשות של התדרדרות זו הן האשמות חמורות שמפנה מר לבנת כלפי מר אדלר ומר פדלון, המייחסות להם מעשי תרמית חמורים הן כלפיו הן כלפי גורמים אחרים (ובראשם, שלטונות המס), והאשמות נגדיות של מר אדלר ומר פדלון, שלפיהן מר לבנת עושה שימוש שלא כדין בשליטתו בקבוצה, ומביא להדרתם ממנה, באופן המהווה קיפוח המיעוט.
- על הסיבות שהביאו להתדרדרות היחסים בין השלושה חלוקות הדעות:
לטענת מר לבנת החל חשדו להתעורר לאחר שגילה כי קיימת אי התאמה בין הנחותיו ביחס למבנה ההחזקות בחברות לבין המידע שנמסר לו על ידי רואה החשבון של החברות. לאור זאת ביקש כי מידע על החברות שבהחזקת השלושה יועבר לעורכי דינו (בטוענה שמשפחת לבנת שוקלת להקים נאמנות שתרכז את הרכוש המשפחתי). סירובו של מר פדלון למסור מידע זה לעורכי דינו של מר לבנת היווה את ה"טריגר" למהלך מקיף של בדיקה, שהניב ממצאים חמורים, שלפיהם מר אדלר ומר פדלון רימו אותו בשורה ארוכה של נושאים לאורך שנות הפעילות המשותפת, וגזלו עבור עצמם ועבור מקורביהם כספים רבים שהיו אמורים להימצא בחברות.
לטענת מר אדלר ומר פדלון התגלו בקיעים במערכת היחסים שבין מר לבנת למר אדלר עוד בראשית שנת 2010 (וזאת בקשר לעניינים שוליים ואישיים שונים), ובעקבות בקיעים אלו הודיע מר אדלר כי הוא שוקל להפסיק את שיתוף הפעולה עם השלושה. במקביל, החל מר לבנת לגלות יתר מעורבות בפעולות העסקיות, ואף נועץ ביועצים חיצוניים, אשר טפטפו על אוזנו רעל נגד מר אדלר ומר פדלון. כתוצאה מכך, החל מר לבנת, לחשוד בשני שותפיו על לא עוול בכפם, וגמל להם רעה תחת הטובה הרבה שהביאו לו במשך שבע השנים בהם ניהלו הם לבדם את העסקים המשותפים.
ההתדיינות המשפטית
- תהא הסיבה להתדרדרות היחסים שבין מר לבנת לבין מר אדלר ומר פדלון אשר תהא, אחריתה היא ההתדיינות המשפטית הסבוכה שהתנהלה לפני.
- הראשונים לפנות לבית המשפט היו מר אדלר ומר פדלון, אשר ב- 2.5.2011 הגישו המרצת פתיחה, במסגרתה טענו כי ענייניהן של חברות ההחזקות, דהיינו חברת זואי, חברת קמה, חברת סייפרטק וחברת ימקום, מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח. הסעד המרכזי אותו ביקשו היה חלוקת הון המניות או הנכסים של חברות ההחזקות, וזאת "על דרך של חלוקה בעין או מכירה לצד ג' או התמחרות (BMBY) או בכל דרך אחרת שתימצא לנכון". כן התבקשו סעדים שמטרתם מניעת המשך הקיפוח הנטען בתקופה שעד לביצוע החלוקה.
- כחודש לאחר מכן, ביום 6.6.2011, הגישו מר לבנת וחברות ההחזקות תביעה מצידם. הנתבעים בתביעה זו היו מר אדלר ומר פדלון,[19] וכן שני נתבעים נוספים – גב' רויטל גבאי, עובדת שכירה שהועסקה בחברות כמנהלת חשבונות (להלן: "גב' גבאי"), ועו"ד שרון רביב, עורך הדין של החברות (להלן: "עו"ד רביב") – כלפיהם נטען כי היו שותפים למעשי התרמית (להלן, יחדיו: "הנתבעים הנוספים"). בכתב התביעה פורטה שרשרת ארוכה של מעשים, אשר על פי הנטען היוו מעשי תרמית וגזל כלפי מר לבנת וחברות ההחזקות. הסכום הכולל שנתבע הועמד על 74,460,551 ₪.
- ביום 16.6.2011 התקיים דיון בשתי התובענות. במסגרת דיון זה הצעתי מתווה לבירור מזורז של התובענות, כמפורט להלן: הנתבעים הנוספים ימחקו (מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בזכותם של מר לבנת וחברות ההחזקות לנקוט הליכים נפרדים נגדם), וזאת כדי לאפשר דיון ממוקד בטענות ההדדיות של מר לבנת מזה, ומר אדלר ומר פדלון מזה; הדיונים בהמרצת הפתיחה שהגישו מר אדלר ומר פדלון (ה.פ. 7250-05-11) ובתובענה שהגישו מר לבנת וחברות ההחזקות (ת.א. 10271-06-11) יאוחדו; יקבע לוח זמנים מקוצר להגשת כתבי-בי-דין, ביצוע הליכי גילוי והגשת תצהירים בהליך המאוחד; התיק יקבע לדיוני הוכחות בחודשים פברואר-מרץ 2012.
- בדיון שהתקיים ביום 3.7.2011 מסרו הצדדים כי הם מסכימים למתווה הדיוני שהצעתי, בכפוף לכך שבמקום שהתובענה נגד הנתבעים האחרים תימחק, היא תופרד מהתובענה נגד מר אדלר ומר פדלון, ותתברר, אם יבקש זאת מי מהצדדים, לאחר שינתן פסק דין בתובענה נגד מר אדלר ומר פדלון. עוד הוחלט בדיון זה על הסרת צו איסור הפרסום שהוטל על ההליכים קודם לכן.[20]
- ביום 12.7.2011 הגישו מר אדלר ומר פדלון בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, בו ביקשו למנוע את פיטוריהם מתפקידיהם כדירקטורים בחברות ההחזקות ובחברות הריאליות. במסגרת בקשה זו, ולאחר שהוגשו תגובה לבקשה ותשובה לתגובה, נחקרו ביום 27.7.2011 המצהירים מטעם שני הצדדים, ובכללם מר לבנת, מר אדלר ומר פדלון.
- ביום 2.8.2011 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים בו הצעתי לצדדים כי עד להכרעה בסכסוך ישמרו הצדדים על מצב הדברים שהיה קיים קודם ליום 7.7.2011, בכפוף לכך שמר אדלר ומר פדלון יודיעו בחברות הריאליות על יציאתם לחופשה, וימנו את מר אבי טובול לשמש כדירקטור חליף ו/או מיופה כוח מטעמם, שיפעל על פי שיקול דעתו לטובת החברות. הצעה זו התקבלה על דעת שני הצדדים, וייתרה את הצורך להכריע בבקשה לצו מניעה זמני.