הקטינה השיבה "לא".
בשעה 12:00 הנתבעת יצרה עמי קשר טלפוני וציינה כי המפגש צריך להסתיים מאחר והיה צריך להתחיל בשעה 11:00, אולם מאחר ובמשך זמן רב הקטינה התנגדה לקיומו ביקשנו זמן נוסף, כך שבפועל המפגש בין השתיים נערך במשך כ- 25 דקות, בין השעות 12:15 - 11:50.
במהלכו התובעת הביאה לקטינה מתנה אשר רכשה עבורה ושוקולד, תחילה הקטינה מסרה כי אינה מעוניינת במתנה אך לבסוף השתכנעה בכך. הקטינה שיחקה ואף צחקקה יחד עמי ועם האפוטרופא לדין. בשונה מתגובתה במפגש הראשוני עם התובעת בשלב זה הקטינה נצפתה רגועה ונינוחה יותר, לא הראתה סימני מצוקה ו/או אי נוחות משמעותיים, לא בכתה ולא ביקשה לצאת מהמפגש. אך גם לא הרבתה לתקשר עם התובעת.
לקראת הסיום ציינו כי המפגש צפוי להסתיים והצענו לתובעת להיפרד מהקטינה.
התובעת ציינה בפני הקטינה : "אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך ותדעי שאף פעם הלב שלי ושלך לא נפרד".
הקטינה הגיבה: "הוא נפרד".
לאחר מכן, התובעת עזבה את החדר ויצאה מהמרכז.
למרבה הצער, נראה כי אמירה מפורשת זו של הקטינה, משקפת באופן אותנטי את תחושותיה כלפי התובעת. הקטינה מתארת בפשטות את תחושותיה, מהן לא ניתן להתעלם.
- בהמשך התסקיר מנתחת העו"ס את המפגש ואלה דבריה (עמ' 7 פסקה ראשונה):
"לאורך המפגש בין הקטינה לתובעת עלה הרושם כי לאחר שבהדרגה נרגעה ואפשרה למפגש להתקיים ללא נוכחות אמה, הקטינה הייתה במצב יחסית רגוע ולעיתים אף צחקקה בחדר בנוכחות התובעת. אם כי כאמור מהתרשמותי עלה כי הקטינה לא חיפשה קרבה מיוחסת לתובעת, אשר חרף כאבה ניכר כי הצליחה להפגין רגישות יפה לסיטואציה המורכבת ולמצבה של הקטינה. התרשמתי כי התובעת לא כפתה את נוכחותה על הקטינה ואפשרה לה את הקצב לו הייתה זקוקה על מנת להירגע ולהיות נוכחת עמה בחדר. בנסיבות העניין נראה כי חרף הקושי הגדול המפגש בין השתיים הסתיים ברוח טובה.
- עוד בהמשך מתארת העו"ס את שיחתה עם הקטינה לאחר המפגש (עמ' 7 פסקה שניה):
"לאחר סיום המפגש נשארנו לשוחח מספר דקות עם הקטינה אשר כבר החלה להתעייף ושאלה היכן אמה ומתי צפויה לשוב. כמו כן, הקטינה אכלה את השוקולד שהתובעת הביאה לה וגם ביקשה לשמור שוקולד לאמה.
לשאלתנו את הקטינה האם נהנתה במפגש, הקטינה השיבה שכן.
לשאלתנו האם הייתה מעוניינת בעוד מפגש, הקטינה השיבה שלא.
ציינו בפניה כי איננו מבינות מדוע משום שלדבריה היה לה כיף אתנו והקטינה השיבה שהיה לה כיף להשפריץ עלינו מים