התפתחויות לאחר הגשת העתירות
- בית המשפט נעתר לבקשת איגוד הבנקים לצו ביניים, בנוסח שנתבקש בעתירתו (השופט י' דנציגר, החלטה מיום 11.7.2016):
"עובדים בתאגידים בנקאיים ונושאי משרה בכירה בתאגידים אלה שיודיעו על התפטרות מעבודתם בתאגידים בתוך 45 ימים ממועד ההכרעה בעתירה או ביטול צו הביניים, לא יאבדו את זכאותם הנוכחית לקבל את מלוא הזכויות שהיו מגיעות להם בגין סיום יחסי עובד-מעביד או סיום כהונתם, אילו הסתיימו יחסים אלו במועד הגשת בקשה זו".
השופט דנציגר ציין בהחלטתו כי אין מנוס ממתן צו ביניים זה נוכח אי-הוודאות והעמימות המתעוררת לגבי היבטים משמעותיים בחוק. לשיטתו, "קריאת החוק נושא העתירה על-פניו, אינה מאפשרת לעובדים לכלכל את צעדיהם". בית המשפט הזכיר כי היו מי שעזבו את עבודתם במערכת הבנקאית ואחרים שוקלים לעשות כן. בהקשר זה, צוין כי חלק מהעובדים שם נדרשים להגיש הודעות מוקדמות להתפטרות. בית המשפט הבהיר כי הוא מודע לקושי שבמתן צו ביניים בנסיבות העניין. אולם, לדידו, במצב הדברים שנוצר ובהינתן שהצו המבוקש הוא צר ומצומצם ביותר, נוטה הכף לטובת "הקפאת המצב" באופן שיאפשר לנהל את העתירה בלא שהסכנה מפני אובדן "זכויות הוותק" תרחף מעל לראשי העובדים הבכירים במערכת הבנקאית.
יוער, כי איגוד חברות הביטוח לא קיבל (וכאמור, לא ביקש עם הגשת העתירה) צו ביניים.
- ביום 27.7.2016 התקיים דיון בעתירות בפני השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר ו-צ' זילברטל. בדיון ביקשו שני העותרים כי צו הביניים יורחב באופן שבו הוראות החוק לא יחולו על חוזים קיימים עד למתן החלטה אחרת. הכנסת והמדינה התנגדו לכך בנימוק שמדובר בבקשה להשהות חקיקה ראשית. בית המשפט לא נעתר לבקשות אלה של העותרים. בתום הדיון ניתן צו על תנאי בנוסח הבא:
"א. מדוע לא ייקבע במפורש כי בחישוב 'ההוצאה החזויה' לפי סעיף 2 לחוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי התרת הוצאה לצרכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו-2016 (להלן: "החוק"), לא יובאו בחשבון תגמולים שונים הנובעים מוותק במקום העבודה, שנצבר לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף;
ב. מדוע לא ייקבע במפורש כי בחישוב 'ההוצאה החזויה' לפי סעיף 2 לחוק, תיוחס ההוצאה בשל תגמול הנובע מוותק במקום העבודה באופן יחסי לשנות העבודה שבהן הופק התגמול;
ג. מדוע לא תבוטל הוראת סעיף 2(ב) לחוק, הקובעת כי תאגיד פיננסי כהגדרתו לפי החוק לא יהא רשאי לאשר תגמול לעובד אלא אם היחס בינו לבין התגמול הנמוך ביותר בתאגיד לא עולה על 35:1, משום הטעמים המפורטים בשתי העתירות.