- אני מוכנה איפוא להניח כי נפגעו זכויות חוקתיות. אולם, בכך אין כדי לקבוע כי החוק אינו חוקתי. יש לבחון אם הפגיעה היא כדין, בהתאם לדרישותיה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. תנאים אלה מחייבים כי לא תיפגענה זכויות חוקתיות אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה וכי הפגיעה אינה עולה על הנדרש.
- מההיסטוריה החקיקתית של החוק, מפרטי ההסדר שנקבע בו ואף מעמדת המשיבים עולה כי החוק ביקש לרסן את גובה השכר המשולם לעובדים הבכירים בתאגידים הפיננסיים. זאת, מתוך תפישה ערכית-מוסרית של המחוקק ורצונו לצמצם פערי שכר משמעותיים. ביסודה של מגבלת היחס עמדה, אם כן, תכלית של צמצום פערים תוך הגשמת עקרונות של צדק חלוקתי. בנוסף, תכליתה הייתה להגן על כספי הציבור המנוהלים על ידי התאגידים הפיננסיים, בהתאם להנחה כי עשויה להיות לכך השפעה על יציבותו של כלל המשק. מובן כי תכליות אלה הן ראויות. לנוכח האמור, איני סבורה כי תכליתה של מגבלת היחס, לא כל שכן תכליתה העיקרית, הייתה לפגוע בשכר בבחינת "הפחתה לשם הפחתה", כפי שטענו העותרים (לטיעון בדבר "נטילה לשם נטילה", השוו לבג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה 34 לפסק דיני (15.8.2012) (להלן: עניין דודיאן)). בטענות שהועלו לפנינו באו לידי ביטוי השקפות עולם נוגדות. השקפתו של המחוקק היא שיש לצמצם פערים חברתיים, פערים המתבטאים בין השאר במשכורות עתק בגופים פיננסיים המנהלים כספי אחרים. ממול עומדות השקפותיהם של העותרים, שלפיהן אין להטיל מגבלות על שכר עבודה של אנשים מוכשרים. לדעתי אין זה תפקידו של בית המשפט להכריע בין השקפות העולם הנוגדות הללו. המחוקק בחר את בחירתו הערכית ואל לנו להתערב בבחירה זו כל עוד היא חוקית ועונה על דרישות פסקת ההגבלה. אין מקום להכריע בטענות המכוונות נגד תבונת החוק ומוסריותו או בשאלה אם החוק צודק. תהא אשר תהא השקפתו האישית של כל אחד מהשופטים בחילוקי הדעות שבין הצדדים, לא ניתן לומר כי החוק מבטא השקפה בלתי לגיטימית או בלתי חוקית. במילותיו של הנשיא א' ברק בעניין מנהלי ההשקעות:
"בית-המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית. הוא בוחן את חוקתיות החוק, לא את תבונתו. השאלה אינה אם החוק טוב, יעיל, מוצדק. השאלה הינה אם הוא חוקתי. מחוקק "סוציאליסטי" ומחוקק "קפיטליסטי" עשויים לחוקק חוקים שונים ומנוגדים, אשר כולם ימלאו את דרישותיה של פיסקת ההגבלה" (בעמ' 386).