ככלל, בעוד שחוק שתחולתו למפרע נועד לשנות מצב שהסתיים או את פועלה של התנהגות אשר התרחשה בעבר, חוק פרוספקטיבי עניינו במצב עתידי או בהתנהגות אשר תתרחש בעתיד (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 782-777 (1992) (להלן: עניין ארביב)). בתווך מצויה התחולה האקטיבית, שעניינה כאמור במצב דברים המתקיים ביום תחילת החוק. חקיקה כזו מתמקדת במצב הקיים בהווה, ולא בפעולות שנעשו בעבר (שם, בעמ' 780-779). קו הגבול בין סוגי התחולה האמורים אינו תמיד חד וברור. כפי שצוין באחת הפרשות, "תיתכן חפיפה מסוימת בין תחולה אקטיבית לתחולה רטרוספקטיבית, שכן גם בתחולה אקטיבית מוחלת הנורמה החדשה על מצבים שנוצרו או התרחשו קודם לנתינתה" (דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 28 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (14.7.2011), וההפניות שם). בפרשה אחרת נאמר, כי ההבדל בין חקיקה אקטיבית לרטרוספקטיבית הוא, "שחקיקה אקטיבית חלה על מצב שקיים בהווה, בעוד שחקיקה רטרוספקטיבית חלה על פעולה שהסתיימה בעבר" (עניין איתנית, פיסקה 37).
- תחולתו בזמן של חוק אינה עניין אקדמי בלבד, אלא יש לה השלכות חוקתיות. ככל שתוצאותיו של חוק פועלות באופן מובהק יותר כלפי העבר, כך מתעצמת פגיעתו בזכויות חוקתיות (ראו: שם, פיסקה 38; עניין ידיד, פיסקה 31). אמנם, עובדת היותו של חוק רטרוספקטיבי או אקטיבי אינה מכריעה כשלעצמה בשאלה אם ראוי שבית המשפט יתערב בו. אולם, יש לכך משקל לא מבוטל במסגרת בחינת מידתיות החוק (ראו והשוו: עניין איתנית, פיסקה 38; בג"ץ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 599 (1998) (להלן: עניין שגיא)). על דרך העיקרון, חוק נועד לכוון התנהגות עתידית, ולא לשנות בדיעבד את מאורעות העבר (ראו, למשל: רע"ב 1559/03 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד נח (1) 880, 892 (השופט א' א' לוי), 895-894 (פסק דיני) (2003)). תחולתו של חוק כלפי העבר עלולה לפגוע בעקרונות של הגינות וצדק ובוודאות המשפטית (עניין ארביב, בעמ' 776-776; בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט(4) 241, 258 (השופט מ' חשין) (2004) (להלן: עניין גניס)). לצד זאת, לא פעם תחולתו של החוק למפרע תפגע גם באינטרסים ראויים להגנה כגון אינטרס ההסתמכות או ציפייה מוגנת (ראו: ברק-ארז, בעמ' 358-355 וההפניות שם; ראו גם עניין גניס, בעמ' 263-262 (השופט מ' חשין)). על מנת להתמודד עם קשיים אלה, נוצרה במשפט חזקה פרשנית הניתנת לסתירה כי חוק אינו פועל למפרע (ראו: רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 13 (14.12.2006) (להלן: עניין אי.בי.אי); דנג"ץ 9411/00 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' ראש עיריית ראשון לציון, פ"ד סג(3) 41, 56-55 (2009)). כפי שנפסק בע"א 27/64 בדר נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד יח(1) 295, 300 (1964):