לבסוף, כפי שכבר ציינתי, הטענה שלפיה יש לקבוע בדרך של פרשנות כי כלל אין להחיל את החוק על חוזים קיימים נדחית.
בטרם סיום: סעדים פרשניים נוספים
- איגוד הבנקים ביקש שני סעדים פרשניים נוספים הנוגעים למגבלת היחס שבסעיף 2(ב) לחוק. ראשית, לטענתו, יש לפרש את החוק כך ש"ההוצאה החזויה" בשל תגמול הנובע מוותק כאמור בסעיף 2 לחוק, תיוחס באופן יחסי לשנות העבודה שבהן נצבר הוותק (להלן: ייחוס לאחור) ולא רק לשנה שבה ניתן התגמול בפועל. כוחו של סעד זה אינו מוגבל רק לחוזים קיימים, אלא הוא עשוי להשפיע גם על תחולת החוק לגבי חוזים עתידיים. איני סבורה כי קיים צורך להכריע בסעד זה בעתירות שלפנינו, בשים לב לכך שהדבר אינו דרוש להכרעה בחוקתיות מגבלת היחס. לדעתי, גם אם לא ניתן היה לייחס לאחור הוצאות בגין תגמולים, כפי שביקש איגוד הבנקים, לא היה בכך כדי להפוך את החוק לבלתי חוקתי. זאת בפרט, בהתחשב בעקרונות שהתווינו לעיל, ביחס ל"זכויות העבר". בית המשפט אינו נוהג להכריע בעניינים תיאורטיים שאינם דרושים להכרעה, גם אם הם מעלים שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו בא בגדרם (ראו והשוו: בג"ץ 10026/04 פועלים אי.בי.אי – חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים [פורסם בנבו] (6.2.2005); בג"ץ 4827/05 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, פיסקאות 11-9 (20.7.2005); עיינו גם: יצחק זמיר הסמכות המינהלית ג 1825-1823 (2014)). המקום המתאים לבירורה של שאלה זו, אם הדבר יתעורר, הוא בהליכים פרטניים, על יסוד תשתית עובדתית מפורטת וקונקרטית.
- בבחינת למעלה מן הצורך אעיר, מבלי לקבוע מסמרות, כי קיים קושי בטענת הייחוס. ראשית, אף מדברי איגוד הבנקים משתמע כי פריסת הוצאה ששולמה באופן יחסי אחורנית, עשויה שלא לעלות בקנה אחד עם כללי החשבונאות, שלפיהם מחושבות הוצאות חזויות כמובנן בחוק. לטענת האיגוד, החוק מבקש ליישם את כללי החשבונאות רק לצורך חישוב ההוצאה החזויה, ולא לצורך קביעת המועד שאליו יש לייחס הוצאה זו. לכאורה טענה זו אינה נקייה מספקות. במקרה שבו ביקש המחוקק לסטות מהאופן שבו מטפלים כללי החשבונאות במועדי הוצאות, הוא עשה כן במפורש. כך הוא לגבי סעיף 4(1)(ג) החל על מגבלת הניכוי, הקובע:
"(ג) לעניין חישוב עלות השכר לפי פסקת משנה (א), יראו את ההוצאה בשל מענקי פרישה, כאילו הוצאה בחלקים שנתיים שווים בשנות העבודה שבשלהן משולמת ההוצאה (בפסקה זו – תקופת העבודה); עלתה ההוצאה בשל עלות השכר בגין שנת המס שקדמה למועד ההוצאה בשל מענקי פרישה על התקרה לתשלום, ייווסף לעלות השכר בשנת ההוצאה בשל עלות פרישה החלק שבו עלתה ההוצאה האמורה על התקרה לתשלום באותה שנת מס, כשהיא מוכפלת בתקופת העבודה".