סוגיית החוקתיות של חוק דוד פרנק ושל יתר ההגבלות הנ"ל – לא הגיעה, למיטב ידיעתי, להכרעה בערכאות משפטיות פדרליות גבוהות בארה"ב, ואולם בספרות המשפטית הובעה הדעה כי אלה חוצות בהצלחה את הרף החוקתי. ראו: Sarah B. Patterson, Protecting Your Rights, But Not Your Paycheck: How Compensation Regulation Passes Constitutional Muster, W. Va. L. Rev 113, 932-949 (2011). יצוין כאן כי הדיון בשאלות אלו בארה"ב איננו חדש ועוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת השופט פרנקפורט ועו"ד לואיס ברנדייס (שהיה לימים השופט ברנדייס) – קראו לטפל בסוגיה על דרך של גילוי. עיינו: Harwell Wells, “No Man Can Be Worth $1,000,000 A Year”: The Fight Over Executive Compensation in 1930s 44 America, U. Rich. L. Rev, 689 (2010). באותם ימים היו מי שסברו כי יהיה די בגילוי כדי לחסום את המנהלים הבכירים ואת המוסדות הפיננסיים שבהם הם מכהנים – מלהפריז בשכר ובתנאים, ואולם המציאות הוכיחה שהגילוי איננו מספיק (מה גם שבעקבות קיום חובת הגילוי התפתחה "תחרות" – מי מקבל ויקבל יותר) ולכן נדרשו ההגבלות הרגולטוריות. נראה שמצב דומה התפתח אף אצלנו.
- גם בנושא מגבלת היחס שבחוק (כהגדרתה בפיסקה 5 לחוות הדעת של חברתי הנשיאה) יש מקבילה דומה חלקית במשפט המשווה. האיחוד האירופאי הוציא בשנת 2013 דירקטיבה (מס' EU/2013/36), שבגדרה נקבע, בין השאר, יחס מירבי של 1 ל-2 (ובמקרים מיוחדים ובאישורים ספציפיים יחס של 1 ל-3) בין שכר בכירים במערכת הפיננסית לבונוסים המובטחים להם, והכל עם תחולה גם על חוזים קיימים.
בריטניה עתרה לבית המשפט האירופאי לצדק כנגד ההוראות הנ"ל (תיק מס' 507/13/-C) והעלתה טענות דומות לאלו שהציגו העותרות כאן. בתגובה ניתנה חוות דעת מקיפה של ה-Advocate General, אשר שללה בהרחבה את טענות בריטניה והצדיקה את הוראות הדירקטיבה (להלן – חוות הדעת של ה-A.G). בעקבות התגובה הנ"ל – בריטניה משכה, בדצמבר 2014, את עתירתה, וזו נמחקה, תוך חיוב בריטניה בהוצאות (החלטת נשיא בית המשפט האירופאי לצדק מתאריך 09.12.2014). בעקבות האמור יצאה בתאריך 21.12.2015 חוות דעת של רשות הבנקאות האירופאית באשר לדרך היישום של עקרון המידתיות בתקבולי העובדים הבכירים בתאגידים הבנקאיים והפיננסיים האירופאיים. ראו: Opinion of the European Banking Authority on the Application of the Principle of Proportionality to the Remuneration Provision in Directive 2013/36/EU (EBA/Op/2015/25).