(א) שם נתבקש והוצא צו על תנאי גם ביחס להוראות המעבר.
(ב) שם העותרים היו גם נפגעים פרטניים, ולא רק האיגוד המייצג. כאן העובדים הבכירים וכן התאגידים הפיננסיים בחרו שלא לעתור במישרין, והעתירות הוגשו רק ע"י גופים מייצגים.
(ג) שם היה מדובר בסילוק מוחלט של מנהלי השקעות מסוימים מעיסוקם; פה מדובר בהפחתת שכר ובהגבלת תנאי פרישה.
(ד) שם הוראות המעבר הוכרזו כבלתי תקפות חוקתית, אלא אם כן תתוקנה. כאן רק השמענו הערות לגבי ניסוחן הלקוי ותחולתן של הוראות התחילה והתחולה במצבים מסוימים.
נוכח גורמי השוני הנ"ל וממילא מאחר ולא הוצא פה צו-על-תנאי ביחס לסעיף 6 לחוק – אין מקום להיכנס כאן לטכניקות אפשריות שונות של התליית/דחיית חוק, או הוראות מעבר (לעניין זה ראו: Kent Roach, Constitutional Remedies in Canada, Chapter 14 (2nd Ed.- 2014))
הנה כי כן הדרך היחידה ליתן מזור מסוים למצוקה עליה התריעו העותרים ואליה נכנסו המנהלים הבכירים והתאגידים הפיננסיים (שלא עתרו כאמור) היא בעזרת צו הביניים שהוצא. על כך בפיסקה הבאה.
- צו הביניים שניתן ע"י חברי, השופט י' דנציגר, לאחר שבאי-כוח הצדדים טענו בכתב בפניו בנושא זה, קורא כך:
"עובדים בתאגידים בנקאיים ונושאי משרה בכירה בתאגידים אלה שיודיעו על התפטרות מעבודתם בתאגידים בתוך 45 ימים ממועד ההכרעה בעתירה או ביטול צו הביניים – לא יאבדו את זכאותם הנוכחית לקבל את מלוא הזכויות שהיו מגיעות להם בגין סיום יחסי עובד-מעביד או סיום כהונתם, אילו הסתיימו יחסים אלו במועד הגשת בקשה זו". (ההדגשה שלי – ח"מ)
לפיכך באם נקבע שלעובדים הבכירים תהיה נתונה "זכות בחירה" מכח צו הביניים עד תאריך 01.01.2017 (והיא תחול אף על העובדים הבכירים ביתר התאגידים הפיננסיים הכלולים בחוק מכוח צירוף העתירה בבג"צ 4534/16 למכלול והדיון המשותף בהם), הרי שניתן לומר שהדבר כלול בחלופה השניה הנ"ל שבצו הביניים בהתאמה הנדרשת המוצעת ע"י חברתי הנשיאה, וזאת מבלי לפגוע בהוראות התחילה והתחולה שבחוק. לעובדים הבכירים יעמדו איפוא במקרה כזה באופן בסיסי 2 אפשרויות בחירה:
א) להמשיך ולעבוד בתאגיד הפיננסי, כאשר הוראות החוק יחולו עליהם, על אף ההסדרים הכלולים בחוזים שהם נקשרו בהם, בשים לב לפרשנות חברתי הנשיאה לגבי זכויות שנתגבשו להם בעבור עבודה ופעילות בעבר ובכפוף למתווה ליכט – זאת כל עוד אין הם נוקטים בהליכים משפטיים.