מומחה התביעה אף התייחס להבדל בעוצמת החוויה של נסיעה על מכשול בין הנהג הרוכב על האופנוע כאשר הוא רכון קדימה, אוחז היטב בכלי ומודע לתנאי הדרך ולשיבוש בכביש, ובין הרוכב מאחור, שגופו רפוי יחסית, אחיזתו פחותה, ישיבתו גבוהה יותר ואין ביכולתו לצפות את האירוע ולדרוך את גופו בהגנה מפניו. הבחנה זו, יחד עם ההסבר על פעולת הבולמים האחוריים וההשפעה של שחרור הקפיצים, יכולה להסביר את השוני בין גרסאות הצדדים בתיאור האירוע - בעוד שהנתבע הרגיש רעד בלבד או קפיצה קטנה, התובעת הרגישה קפיצה באוויר ונחיתה בחבטה מכאיבה. על אף שמדובר בעניין שבמומחיות, מומחה ההגנה לא התייחס כלל להבחנה זו, והיא לא נסתרה.
המומחה מטעם ההגנה, ששלל קטגורית בחוות הדעת את האפשרות שהיתה קפיצה, והתייחס בעיקר לגרסה הקיצונית שהוצגה לו של קפיצה לגובה 40 ס"מ, הודה במהלך עדותו כי ייתכן שהיתה קפיצה, אך לגובה של סנטימטרים ספורים. בעת הצפייה בסרטון שצילם הנתבע, הסכים מומחה ההגנה כי היתה קפיצה של שני כלי הרכב בעת שנסעו על מעבר מנע הבקר, ועיקר טענתו היתה שהאופנוע עבר במרכז המעבר ולכן לא נגרמה לו קפיצה דומה. עדותו סתרה את דבריו של הנתבע בסרטון עצמו, אשר טען כי לכל היותר נגרם לכלי הרכב רעד, ולא קפיצה כפי שציין המומחה. הנתבע אף אמר בסרטון כי בעת מעבר של אופנוע "הרעידות קצת יותר חזקות" לעומת מעבר של כלי הרכב המצולמים בסרטון, ואף זאת בניגוד לעמדת המומחה מטעמו.
אם כן, המומחה מטעם ההגנה שינה מעמדתו במידה מסוימת, כאשר הודה במהלך חקירתו כי ייתכן שהיתה קפיצה, גם אם קטנה יותר באופן משמעותי; כאשר הגדיר את העלייה לקראת מעבר מנע הבקר כעלייה בינונית בשיפוע של כ-10 מעלות, בעוד שבחוות הדעת ציין כי העלייה היתה חדה; כאשר הסכים כי ייתכן שמהירות הנסיעה של האופנוע בעת המעבר היתה כ-40 עד 50 קמ"ש, בעוד שבחוות הדעת קבע כי לא ייתכן שהמהירות היתה גבוהה.
בנוסף, המומחה מטעם ההגנה העיד כי מסקנתו כי לא ייתכן שהיתה קפיצה מבוססת בין היתר על ההנחה שלקראת הנסיעה על מעבר מנע בקר הנהג מאט את הנסיעה, אך הנתבע עצמו לא טען כי האט את מהירות נסיעתו לקראת המעבר, אלא טען רק כי נסע במהירות נמוכה התואמת את תנאי הדרך.
- העולה מן המקובץ: שתי חוות הדעת לא סיפקו נתונים אמפיריים וחישובים המוכיחים את עמדות הצדדים מבחינה פיסיקלית. חוות דעת המומחה מטעם התביעה תמכה במידת מה בגרסת התובעת, וניתנו הסברים להשפעה של האירוע על גופה ולמנגנון החבלה, אשר לא נסתרו על-ידי מומחה ההגנה. מאידך, בעמדתו של מומחה ההגנה היה קושי הנובע מן העובדה שביסס את מסקנותיו על נתונים שנויים במחלוקת, ובמהלך עדותו הוא ביצע נסיגה חלקית מחלק מהקביעות בחוות הדעת.
לפיכך, אני סבורה כי בהעמדת חוות הדעת ועדויות המומחים זו מול זו ניתן להעדיף את חוות הדעת של מומחה התביעה, לצד העובדה שתרומתה הכוללת היא בעלת משקל מצומצם, ותלויה בהכרעה בנוגע לקבלת גרסתה של התובעת.