בנוגע לקבלת עיסויים הצהירה התובעת כי היא אמנם נוהגת לקבל עיסויים באופן שוטף אחת למספר שבועות בשל העובדה שהיא עובדת בעבודה משרדית, אולם מאז יום הולדתה שחל חודשיים לפני האירוע לא קיבלה עיסוי. התובעת צירפה לראיותיה תכתובת רציפה עם המעסה ממנה נהגה לקבל טיפולים, אשר ממנה עולה כי פנתה לקבלת עיסויים עקב כאבי מיגרנה, וכי לא קיבלה עיסוי לפחות חודשיים לפני האירוע, אך לא הובאה עדות נוספת לעניין זה. על-פי התכתובת, לאחר האירוע התובעת פנתה אל המעסה לראשונה בתאריך 30.4.2018, לאחר שכבר פנתה לטיפול רפואי ולא לפני כן. לצד זאת, לא ניתן לשלול את האפשרות שהתובעת קיבלה עיסוי ממעסה אחר, כאשר מעדות השכן עולה כי התובעת נהגה לקבל עיסויים משני מטפלים שונים.
אימה של התובעת העידה כי היתה עמה בעת הטיפול במוקד החירום, שם שמעה לראשונה כי התובעת רכבה עם הנתבע על אופנוע שבוע לפני כן, כאשר במהלך הנסיעה חשה חבטה חזקה מאוד בעצם הזנב. בנוגע לרישום בתיעוד הרפואי העידה האם [פרו' שורות 1 - 7 בעמ' 67]:
"ת: היא אמרה, אני יודעת אני מכירה את המסמך הזה, היא אמרה שהיה את הסיפור מה שעכשיו אמרתי לך, והיא חשבה שאולי קשור שמדי פעם היא עושה עיסוי היא לא העלימה שום דבר.
ש: אז היא לא חשבה שזה קשור לתאונה?
ת: ממש לא, היא אמרה את זה כחלק
ש: כחלק מהדברים, והרופא בחר לרשום רק את זה.
ת: כנראה".
מעיון במסמך התיעוד הרפואי מתאריך 27.4.2018 עולה כי מדובר בתיעוד לקוני, אשר אינו כולל רישום על תאונה או על נסיעה על אופנוע, וכל שצוין בו הוא כי התובעת סובלת מכאבים "לאחר מסז'". עוד צוין כי הבדיקה הקלינית תקינה, וכי עוצמת הכאב היא בדרגה 10, ובהתאם התובעת קיבלה טיפול בזריקות. יצוין כי התיעוד לוקה בחוסר דיוק בכך שצוין בו כי התובעת סובלת מכאבים בגב העליון, אך היא הופנתה לצילום עמוד שדרה מותני, ובאבחנה נרשם: "LOW BACK PAIN" [עמ' 120 - 122 למוצגי התובעת].
- אמנם על-פי הפסיקה ישנה חשיבות לתיעוד רפואי ראשוני, הנתפס כתיאור אותנטי של נסיבות האירוע. יחד עם זאת, יש לבחון את הנסיבות בכל מקרה, ובפרט את טיב הפגיעה ועוצמתה, יכולתו של הנפגע להקפיד על ניהול הרישום, וכן מודעותו לחשיבות התיעוד המדויק של נסיבות התאונה בזמן אמת. התובעת הגיעה למוקד החירום כשהיא סובלת מכאבים עזים, כפי שנרשם גם בתיעוד הרפואי, ואני סבורה כי בנסיבות אלה יש קושי לדרוש ממנה כי תקפיד על פרטי הרישום, וכי תוודא את הרישום של פרטי האירוע אשר אינם רלוונטיים לטיפול הרפואי.
קיומו של רישום רפואי חסר או בלתי מדויק אינו נדיר כלל, כפי שנדון בפסיקה, כאשר נקבע כי "רישום רפואי אינו חזות הכל, וניתן לומר שקיימת ידיעה שיפוטית שלעיתים לא כל הנאמר בעת ביקור אצל רופא אכן נרשם במסמך הרפואי ולא תמיד בעלי דין מודעים לחשיבות הרישום באותו הרגע ואף לא חשים בנוח לבקש מהרופא לתקן את הרישום." (ת.א. (קריות) 51776-03-11 בחר נ' שומרה חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (13.12.2014); ר' גם ת.א. 70321-10-18 פלונית נ' עיריית גבעתיים [פורסם בנבו] (16.12.2021); ת.א. (שלום נצ') 25717-08-10 שיבלי נ' כלל חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (28.6.2014); ת.א. (שלום חי') 18524-06-19 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (3.2.2022); ת.א. (שלום טב' 9748-04-19 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (28.2.2022); ת.א. (תל אביב) 47679-10-12 מסארוה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (17.6.2015)).
- נוכח הנסיבות בהן הגיעה התובעת לטיפול רפואי, אני סבורה כי ניתן לקבל את גרסתה בנוגע לחוסר שבתיעוד הרפואי, אשר כולל גם מידע שגוי שבחלקו אינו שנוי במחלוקת. עדותה של התובעת בנוגע לפרטים שמסרה במוקד החירום אינה עדות יחידה, והיא נתמכת בעדותה של אימה, אשר עשתה רושם מהימן, והעידה כי שמעה לראשונה על נסיבות האירוע במהלך הטיפול. גרסתה של התובעת נתמכת אף בעדותו של השכן, אשר העיד כי התובעת סיפרה לו סמוך לזמן אמת, יום לאחר האירוע, על הנסיעה באופנוע ועל החבלה וכאבי הגב התחתון. עדותו של השכן לא נסתרה והיתה אמינה ועקבית, ואני סבורה כי יש לתת לה משקל ניכר.
יתרה מכך, עדותה של התובעת בדבר עצם קיומו של אירוע הנסיעה אף היא אינה בגדר עדות יחידה, שכן הנתבע ציין כי היתה קפיצה או רטט או רעד, והמחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לעוצמת האירוע ובשאלת הקשר הסיבתי בינו ובין כאביה של התובעת והגדרתו כ"תאונת דרכים".