אמנם במקרה דנן מצויות בפנינו גרסאות הצדדים לאירוע, אולם קיימת עמימות מסוימת בנוגע לחלק מהנסיבות, שכן התובעת מסוגלת להעיד רק על הקפיצה ועל החבטה שחשה בעקבותיה, ואין באפשרותה להוכיח את הגובה אליו התרומם גופה מהמושב ואת עוצמת הכוחות הפיסיקליים שפעלו כתוצאה מהקפיצה. כפי שפורט לעיל, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי אירעה קפיצה במהלך הנסיעה שגרמה לחבלה. עדותה נמצאה אמינה, והיא נתמכת הן בגרסתו הראשונית (והעדיפה) של הנתבע עצמו; הן בעדות השכן לו סיפרה על האירוע סמוך לזמן אמת ובעדות אימה של התובעת; הן בתיעוד הרפואי לאחר התאונה (למעט התיעוד הראשון); הן בעדויותיהם של חוקרי התאונות; כאשר הקשר הסיבתי לנזק נקבע גם על-פי עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט באורתופדיה, אשר קבע כי האפשרות הסבירה יותר היא שהנזק נגרם כתוצאה מהקפיצה במהלך הנסיעה. משעמדה התובעת בנטל להוכיח את גרסתה בנוגע לנסיבות התאונה והקשר הסיבתי, גם אם הוכחה זו היא במאזן ההסתברויות ולא מעל לכל ספק סביר - שאינו נדרש, אזי על-פי המודל המתואר על הנתבעים להוכיח את טענותיהם כי הנזק נגרם לתובעת בנסיבות שונות.
במילים אחרות, משהוכיחה התובעת את טענותיה במידה הנדרשת במשפט אזרחי, לא מוטל עליה הנטל לנקות את תמונת האירוע מכל עמימות או ספק אפשרי, ועל הטוען לקיומן של נסיבות אחרות שגרמו לנזק מוטל הנטל להוכיחן.
לעניין זה יפים וישימים דבריו של בית המשפט המחוזי בת.א. (ירושלים) 1730-12-11 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' אליהו חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (11.5.2017):
"מבט על הפסיפס הכולל מלמדנו כי הנתבעת הצליחה לכל היותר להציב סימני שאלה שונים, אשר גם אם אין בקשר אליהם מענה מוחלט, אין בכך לשלול את עמידת התובעים בנדרש מהם ואת התוצאה הנגזרת מכך.
אפילו במשפטים פליליים סימני שאלה מהסוג שמציגה הנתבעת לא מונעים הרשעה...
ואכן, גם במשפטים פליליים, שבהם נדרשת הכרעה מעבר לכל ספק סביר, בית המשפט אינו נדרש 'להכריע מה התרחיש שאירע באמת ובוודאות מוחלטת', אלא רק כי התרחיש הנטען ע"י התביעה הוא 'התרחיש ההגיוני היחיד וכי אין תרחיש סביר בלתו'".
- הנתבעים מבקשים להסתפק בהטלת ספקות בגרסתה של התובעת, אולם הם לא הוכיחו כי הנזק נגרם מסיבה אחרת, כגון עיסוי, נפילה על העכוז בעבר, או הטענה להיותה של הנסיעה רצופת מהמורות. בניגוד לטענת הנתבעים, התובעת הוכיחה באופן משכנע כי בעת הנסיעה על מעבר מנע הבקר התרחש אירוע מובחן של קפיצה אשר גרמה גם לכך שהטלפון של הנתבע נפל מכיס חולצתו של הנתבע והוא עצר את הנסיעה ושאל את התובעת אם "הכל בסדר" - כך על-פי עדותו כבעל דין. למעשה, אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים כי בעת הנסיעה על מעבר מנע הבקר התרחש אירוע מסוים, אלא המחלוקת נוגעת להיקפו, לעוצמתו ולאפשרות כי גרם נזק לתובעת.
האבחנה בין תאונת דרכים ובין מאורע הנובע ממספר פגיעות קלות שהצברן גרמה לנזק נדונה בת.א. (חיפה) 943/91 אבישי נ' הפניקס חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (31.12.1991), שם נדונה טענה של מורה לנהיגה כי במהלך שיעור נהיגה לקה בהתקף לב. באותו מקרה מדובר היה בעדות יחידה של התובע, אשר לא ציין את פרטי האירוע בעת שפנה לקבלת טיפול רפואי ראשוני, והמל"ל לא הכיר בתביעתו כתאונת עבודה, וקבע כי התקף הלב נגרם לתובע בעיקר על רקע מצבו הבריאותי, מבלי שהתקיים מאורע חריג ויוצא דופן המהווה אירוע תאונתי מוגדר. בית המשפט בחן את המארג התחיקתי, את תכליתו של חוק הפיצויים ואת הגדרתו של אירוע תאונתי, וקבע: