"על-מנת שתתקיים תאונת דרכים במובן החוק, על-מנת שיהיה קשר בין השימוש ברכב לבין הנזק הגופני, דרוש שקשר זה, ייוחס וינבע מאירוע מסוים במהלך השימוש. אירוע זה אינו צריך להיות אלים, אינו צריך להיות יוצא דופן. הוא יכול להתבטא באופנים שונים ומגוונים, הן בנסיבותיו והן בדרכי הגרימה. אך תמיד דרוש שיהא בנמצא "אירוע", הניתן לזיהוי ואבחון, בנפרד ממהלך הדברים לפניו ואחריו, הקושר בין השימוש הספציפי ודבר שקרה תוך כדי השימוש ברכב, לבין הנזק הגופני. כך, קפיצת הרכב על פני גבשושית והגבהה בכביש, המטלטלת נוסע הסובל מכאבי גב, והמביאה לנזק גופני (כגון התפרצות ממשית של כאבי גב, העשויה להיחשב כחבלה גופנית אף אם קלה וקצרת טווח), היא לשיטתי, בגדר תאונת דרכים (ת.א. (שלום עכו) 4338/89 רוזט חדאד נ' הסנה, צלטנר עמ' 178 ה). ואילו, נזק רציני בהרבה לגבו של הנוהג, תוצאת מיקרו טראומות מתמשכות ומצטברות לאורך שנים, עקב שעות נהיגה רבות... בלא לקשר בין נזק זה לבין אירוע מסוים שאירע במהלך השימוש ברכב, לא יהווה עילה להענקת פיצוי על-פי חוק הפיצויים...
מסכים אני עם כב' השופט ד. קציר באומרו: '"המאורע" שעליו חלה הגדרת המונח "תאונת דרכים", אינו בהכרח מאורע שיש עמו סימנים חיצוניים כגון התנגשות או פגיעה בחפץ או בגופו של אחר, די לו לאותו אירוע שיהיה נובע משימוש ברכב מנועי...'".
משהתקבלה גרסתה של התובעת כי במהלך הקפיצה המסוימת בעת הנסיעה נגרמה לה חבטה מכאיבה, אשר בעקבותיה הופיעו לראשונה ממצאי הדמיה אובייקטיביים המדגימים את הנזק שנגרם לה; ולאור עדותו של המומחה באורתופדיה אשר חיווה דעתו כי הספקות שהעלו הנתבעים כי הנזק נובע מעיסוי או נפילה קודמת אינם סבירים; אני סבורה כי די בכך כדי להוביל למסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, גם אם לא עלה בידה להוכיח עד תום את העובדות הפיסיקליות ואת המכניקה של האירוע (ראו גם בפסק הדין בת.א. (ראשל"צ 69623-06-23 פלוני נ' ווישור חברה לביטוח בערעור מיסים [פורסם בנבו] (24.6.2025), בו נדונה והתקבלה תביעתו של נהג אוטובוס בגין חבלה שנגרמה לו עקב נסיעה על מהמורת האטה ("במפר"), כאשר האירוע לא הוזכר בתיעוד הרפואי הראשוני, והתיעוד כלל דיווח על מספר אירועים שונים, ללא יכולת להצביע על המהמורה הספציפית שגרמה לתאונה).
- לסיכום, "פסיפס הראיות" - מכלול העדויות והראיות שהובאו במהלך הדיון - מוביל למסקנה כי יש לקבל את עיקרי גרסתה של התובעת כממצא עובדתי בנוגע לאירוע הקפיצה בעת הנסיעה באופנוע על מעבר מנע הבקר. משהוכח במידה הנדרשת הקשר הסיבתי לחבלה ולנזק שנגרם לתובעת, הרי שהאירוע עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים" כפי שנקבעה בחוק.
סיכום ביניים - סוגיית החבות
- בסופו של הליך, התובעת הוכיחה את תביעתה במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי. גם אם הפריזה בתיאוריה, לוז גרסתה נותר איתן, ואין בספקות שהועלו מטעם הנתבעים כדי להטות את הכף.
גרסתה של התובעת נמצאה אמינה ועדיפה על גרסתו של הנתבע כפי שהובאה במסגרת ההליך. היא נתמכת בעדויות העדים מטעם התובעת וכן בעדויות המומחים בחקירת תאונות, ולו במידה מסוימת. מחקירות המומחים ברפואה הוכח במאזן ההסתברויות גם הקשר הסיבתי בין אירוע הנסיעה ובין החבלה והנזק שנגרמו לתובעת. על רקע ממצאים עובדתיים אלה, ובהיעדר מחלוקת משפטית, נקבע כי קיימת חבות לנתבעים כלפי התובעת.
- הנתבע היה בעליו של האופנוע והנהג בו, ואין מחלוקת כי בעת הנסיעה יחד עם התובעת לא היה ברשותו ביטוח בר תוקף. במסגרת כתב ההגנה בהודעה לצד שלישי ובמסגרת הסיכומים מטעמו הצד השלישי לא העלה כל טענה בנוגע לזכותה של המודיעה כלפיו, וכל טענותיו התייחסו לתביעת התובעת בלבד.
לפיכך, ולאחר שנקבע כי מדובר בתאונת דרכים, על-פי הוראות סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים, בהיעדר אפשרות לתבוע פיצויים מאת מבטח, דין התביעה נגד הנתבעת 2, קרנית, להתקבל. ובהיעדר טענת הגנה מצד הנתבע לעניין היעדר כיסוי ביטוחי, ומשנקבעה אחריותו לקרות התאונה, בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק הפיצויים, דינה של ההודעה לצד שלישי להתקבל.
- משקבעתי כי הוכח קיומה של תאונת דרכים והוכחה חבותם של הנתבעים והצד השלישי, אפנה לקביעת מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת ולקביעת שיעור נזקיה.
הפגיעה והנכות הרפואית
- כפי שפורט לעיל בסקירת התיעוד הרפואי בעניינה של התובעת לאחר התאונה, ממצאי ההדמיה העידו על כך שנגרמה לה חבלה בגב התחתון ובעמוד השדרה המותני, כפי שהודגם בבדיקת CT מתאריך 13.6.2018, אשר בה אובחן בלט דיסק כללי הגורם ללחץ על השק התקאלי בחוליות L4-L5, וכן בחוליות L5 S1 בקע פרה צנטרלי משמאל הגורם ללחץ בינוני-קשה על השק התקאלי ועל שורש S1 משמאל והצרות פורמינלית בינונית משמאל.
התובעת צירפה לראיותיה תיעוד רפואי ממנו עולה כי היתה במעקב רפואי רציף שבמהלכו שבה והתלוננה על כאבים ניכרים בגב התחתון, הקורנים לרגל שמאל, מהם היא סובלת בעיקר לאחר מאמץ. בניסיון להיטיב את מצבה עברה התובעת טיפולי פיזיותרפיה וכן טיפולי רפואה משלימה במסגרת קופת חולים שכללו כירופרקטיקה, עיסויים, דיקור ורפלקסולוגיה, ללא שיפור ניכר. מן התיעוד הרפואי עולה כי בנוסף לכאבי הגב התחתון סובלת התובעת גם ממגבלות, שינויים ניווניים, היצרות דיסק ודיסקופתיה צווארית, אשר גורמים לכאבים המצריכים טיפול, ללא קשר לתאונה.