בשל הכאבים מהם היא סובלת הופנתה התובעת אל מומחה ברפואת כאב, שקבע כי אין קיפוח עצבי והחזרים פתולוגיים. התובעת קיבלה טיפול תרופתי, אשר גרם להגברת הטינטון ממנו היא סובלת ככבדת שמיעה. מהתיעוד עולה כי התובעת מסרה שאינה מעוניינת בזריקות, ובהיעדר התאמה של הטיפול התרופתי, הומלץ על טיפול בפיזיותרפיה.
בנוסף, פנתה התובעת לטיפול נפשי, והתלוננה על קשייה בעקבות הכאבים בעמוד השדרה, יחד עם נסיבות חייה האישיים, מצבה התעסוקתי ולקות השמיעה עמה היא מתמודדת.
- כפי שפורט לעיל, בתביעה שהוגשה בהליך הקודם מונה לבדיקת מצבה של התובעת מומחה באורתופדיה, וכן מונה מומחה באף אוזן גרון על רקע בעיות שמיעה קודמות (לא נמצא קשר לתאונה). לאחר שהתובעת חידשה את תביעתה בהליך דנן, מונה מומחה גם בתחום הנוירולוגיה וכן מומחה בתחום הפסיכיאטריה.
לצורך קביעת הנכות הרפואית והתפקודית אבחן את מצבה הרפואי של התובעת בכל אחד מתחומי רפואה אלה, כפי שעולה מחוות דעת המומחים ומחקירותיהם במסגרת הדיון.
מצבה הרפואי של התובעת בתחום האורתופדיה
- המומחה מטעם בית המשפט באורתופדיה, ד"ר לוטן, פירט בחוות הדעת את תלונותיה של התובעת על כאבים קבועים ברגל שמאל לפי פיזור שורשי L5 ו-S1, נימול בהיבט חיצוני של כף רגל שמאל, וכאבי גב תחתון ואגן ימני. עוד צוין כי התובעת מתלוננת על כאבי שכם ימנית.
המומחה ערך לתובעת בדיקה קלינית מקיפה, ובמסקנותיו קבע כי התובעת סובלת ממגבלת תנועה קלה של עמוד השדרה המותני בכיפוף לפנים, המקנה לה דרגת נכות בשיעור 10% על-פי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), ללא ניכוי בגין מצב רפואי קודם. בנוגע לתלונות על כאב נקבע כי התובעת סובלת מרדיקולופתיה בפיזור S1 משמאל, ופחות מכך L5, ללא מרכיב מוטורי (החזרים או חולשה שרירית), המקנה לה דרגת נכות בשיעור 5% על-פי סעיף 32(1)(א)(I) לתקנות המל"ל. המומחה ציין כי התובע אינה סובלת מתסמונת כאב, וכי ניתן ביטוי לכאביה בקביעת הנכות, ולפיכך אף אין צורך במינוי מומחה בנוירולוגיה.
המומחה קבע כי בעתיד ייתכן שהתובעת תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה, משככי כאבים והזרקות לעמוד שדרה מותני, וכן כי תיתכן החמרה במצבה אשר תצריך ניתוח, אולם החמרה זו אינה צפויה להגדיל את נכותה. מאידך, תיתכן הטבה במצבה של התובעת עם חלוף הזמן.
אשר להשפעה התפקודית, המומחה קבע כי אינו סבור שהתאונה גרמה לפגיעה בכושר תעסוקתה של התובעת בעבודתה המשרדית.
- בחקירתו הנגדית הסכים המומחה באורתופדיה כי הנכות בשיעור 5% שקבע בגין כאביה של התובעת חופפת באופן מלא את הנכות שנקבעה בעניינה של התובעת בתחום הנוירולוגיה [פרו' בעמ' 57].
אשר למגבלות התנועה בעמוד שדרה מותני, המומחה התייחס לכך שרופאים שבדקו את התובעת בקהילה אמנם לא ציינו מגבלות, והבהיר כי הבדיקה שערך הראתה מגבלה קלה כפי שקבע בחוות הדעת. המומחה ציין כי לא נקבעו בעניינה של התובעת שינויים ניווניים, ולפיכך יש לייחס את הנכות לחבלה שנגרמה לתובעת בעקבות התאונה.
- התובעת טוענת כי על אף עמדתו של המומחה במהלך הדיון יש לקבוע את דרגת הנכות בהתאם לשיעור הנכות שנקבע בחוות הדעת, קרי, ללא חפיפה עם הנכות הנוירולוגית. מאידך, הנתבעת טוענת כי נוכח העובדה שאין תיעוד קודם למגבלות תנועה אצל התובעת, וכאשר במוסד לביטוח לאומי נקבע כי אינה סובלת ממגבלות תנועה, הרי שקביעת המומחה "מתבטלת".
אני סבורה כי אין בסיס לטענות הצדדים. עדות המומחה היתה ברורה ופשוטה, והוא עמד על קביעתו בחוות הדעת שכן במהלך הבדיקה הקלינית נמצאה מגבלה קלה אצל התובעת, ולפיכך נקבע שיעור הנכות בהתאם להוראות הסעיף הרלוונטי בתקנות המל"ל.