הועתק מנבו
לתמיכה בגרסאות הצדדים הוגשו חוות דעת המומחים בחקירת תאונות אשר נועדו בעיקרן לבחון את סבירות הגרסאות ואת ההיתכנות הקונקרטית של אירוע תאונתי שגרם לפגיעה ולנכות רפואית אצל התובעת, על-פי תנאי השטח והנתונים הפיסיים.
בנוסף, הסוגיה של מנגנון האירוע והקשר הסיבתי בינו ובין הפגימה הרפואית שנגרמה לתובעת קיבלו ביטוי בחוות דעת המומחים ברפואה מטעם בית המשפט.
- לצורך הכרעה במחלוקת העובדתית, ראשית יש לסקור את הגרסאות כפי שהן עולות מהעדויות ומהמסמכים שהוצגו במסגרת ההליך, על-פי סדר הדברים. לאחר מכן יש להדרש למסקנות העולות מחוות דעת המומחים בחקירת תאונות ומעדויותיהם; לתיעוד הרפואי ולעדויות בנוגע למצבה של התובעת לאחר האירוע; לחוות דעת המומחים ברפואה מטעם בית המשפט ולקביעת הקשר הסיבתי; וכן לטענות הצדדים בנוגע לקביעת מהימנות. אחר כל אלה תיבחן השאלה האם עמדה התובעת בנטל ההוכחה הנדרש על-מנת להוכיח כי האירוע היה בגדר "תאונת דרכים".
גרסאות הצדדים בנוגע למהלך האירוע
- התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהירה כי במהלך הנסיעה נסע האופנוע על מספר מעברי מנע בקר, כאשר בעת חציית המעבר הראשון הנתבע נסע מהר יחסית, חצה במרכז המעבר, "וכתוצאה מכך גופי ניתק והתרומם באוויר ונחת עם הישבן באלימות ובחוזקה חזרה על המושב. את מעברי הבקר הבאים הנתבע 1 חצה כבר בזהירות, מהצד, יחסית באיטיות, כדי לא לגרום לזעזוע נוסף".
התובעת הוסיפה וטענה כי במועד האירוע אמרה לנתבע שקיבלה מכה חזקה וכי היא חשה בכאבים, ועל כן במהלך הנסיעה הוא שאל לשלומה, והיא השיבה שיש לה כאבים בגב התחתון ובישבן. לפיכך קיצרו השניים את הטיול הרגלי המתוכנן, והקדימו לחזור לביתו של הנתבע.
התובעת טוענת כי באותו לילה הוסיפה להתלונן בפני הנתבע על כאבים, והוא הציע לה לגשת לקבלת טיפול רפואי, אולם היא היתה סבורה שמדובר במכה יבשה ושהכאבים יחלפו לאחר מנוחה. למחרת, ונוכח העובדה שהתובעת הוסיפה לסבול מכאבים, הנתבע שאל רכב פרטי מחבר על-מנת להסיע אותה אל תחנת הרכבת, ולא הרכיב אותה בנסיעה על האופנוע אל תחנת האוטובוס כפי שנהג בעת ביקוריה הקודמים אצלו. התובעת חזרה במונית לביתה, ובימים הבאים הקפידה על מנוחה, למעט יום אחד בו הלכה לעבודה וחזרה לאחר מספר שעות, כאשר הודע לה כי היא מוזמנת לשימוע לפני פיטורים.
- במהלך חקירתה הנגדית חזרה התובעת בהרחבה על תיאוריה. היא תיארה את מהלך הנסיעה והעידה כי בהיעדר שילוט לקראת מעבר מנע הבקר הנתבע לא האט את נסיעת האופנוע: "ברגע שעברנו על המעצור אני כולי פשוט ניתקתי מהמושב קפצתי, עפתי באוויר ככה אני מעריכה את זה 25 ס"מ, עליתי הקסדה שלי עלתה מעבר גובה הקסדה של עתניאל שישב מולי, עברנו את המעצור זה עניין של 2, 3 שניות זה היה מאוד מהיר במעצור ברגע שכאילו עליתי למעלה פשוט נחתי באלימות, הוטחתי, לא נחתי, הוטחתי על המושב, אם לפני אז בנסיעה הייתי מאוזנת וישבתי אופנוע ככה על שני הישבנים אז כשנחתי הרגשתי שנחתי על הטוסיק השמאלי כאילו שגם איבדתי קצת את המירכוז שלי על המושב, עיקר המכה היתה בישבן השמאלי, ישר נתתי צעקה נתתי כמה צעקות כאילו נתתי אחת חזקה שהוא שם לב ואחרי זה עוד קצת מהכאב, אחרי שעברנו מהמעצור או שיותר נכון שסיימנו לעבור את המעצור היתה לנו עוד איזה תזוזה קטנה, ואני הרגשתי את זה עקב תזוזה קטנה באופנוע..." [פרו' שורות 9 - 20 בעמ' 9].
התובעת העידה כי לאחר הקפיצה בעת הנסיעה על מעבר מנע הבקר היתה תזוזה קטנה נוספת בעת החזרה לאספלט. למשמע צעקתה של התובעת הנתבע שאל "מה קרה?" והאם יש צורך לעצור, והתובע ביקשה שייסע לאט. בשל העובדה שלא היה מקום לעצירה בשולי הדרך, הוסיפו השניים לנסוע עד המצפה. כאשר ירדו מהאופנוע סיפרה לנתבע שקיבלה מכה חזקה בישבן, וניסתה להתהלך כדי להבין את מצבה. זמן קצר לאחר מכן ביקשה התובעת לחזור לביתו של הנתבע ולוותר על המשך הטיול המתוכנן, על-מנת שתוכל לנוח וליטול משככי כאבים. התובעת טענה כי שהו במקום זמן קצר של 20 או 30 דקות, צעדו מספר עשרות מטרים בדרך סלולה, והתיישבו ברחבה של המצפה, ולאחר מכן חזרו לביתו של הנתבע.