בניגוד לדברי התובעת, מעיון במכתבים מטעם המעסיקה עולה כי העסקתה של התובעת הסתיימה לאחר הליך שימוע, והיא פוטרה על רקע "התנהלותך סביב הליך השימוע, התנהלות שנפלה בה פגמים בתחום יחסי עובד מעביד", כפי שנכתב במכתב מתאריך 5.8.2019. יומיים לאחר מכן נשלח מכתב נוסף, בו נכתב כי על רקע התנהלותה של התובעת, "ומחשש ליצירת דמורליזציה בקרב עובדי הקרן", הוחלט לסיים את עבודתה בפועל של התובעת לאלתר, והיא נדרשה שלא להגיע למקום העבודה.
לאחר פיטוריה התובעת פנתה לקבלת דמי אבטלה, ובחודש ינואר 2020 החלה לעבוד בעבודה משרדית כמתפעלת הזמנות ואספקה, כאשר בתחילה קיבלה שכר נמוך יותר מהשכר שקיבלה בעבודתה המקורית, אולם בהמשך חלה עלייה בשכרה, והחל משנת 2021 היא קיבלה שכר דומה לשכר שקיבלה לפני התאונה, ואף שכר גבוה יותר.
בחודש מאי 2023 החלה התובעת לעבוד כרפרנטית שכר בחברת "ענבל", תחת אגף החשב הכללי, ושם היא מועסקת עד היום. על-פי תלושי השכר שצורפו לראיות התובעת, בעבודתה הנוכחית היא מקבלת שכר (ריאלי) גבוה יותר משכרה במועד התאונה.
- מסקירת קורותיה של התובעת בשוק העבודה עולה כי עיקר קשייה במציאת מקום עבודה מתאים ובשכר הולם נובעים מעניינים הקשורים ליחסי עבודה, גם ללא קשר למגבלותיה ולהשלכות התאונה, הגם שהיתה להם תרומה מסוימת, שכן התובעת נזקקה לטיפולים לצורך הטבת מצבה. לעניין זה יש להביא בחשבון את העובדה שהתובעת פוטרה משני מקומות עבודה בזה אחר זה בשל יחסי עבודה בעייתיים, ונראה שגם מסיבה זו היא לא הצליחה למצות את כושר השתכרותה, עד שמצאה עבודה מתאימה.
- מן ההיבט הרפואי, המומחה באורתופדיה קבע בחוות הדעת כי התובעת סובלת ממגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המותני, ולא ציין מהן מגבלותיה התפקודיות. המומחה קבע כי אינו סבור שהתאונה פגעה בכושר עבודתה של התובעת לעסוק בעבודה משרדית. המומחה לא נחקר בסוגיה זו וחוות דעתו נותרה בעינה.
המומחה בנוירולוגיה לא קבע מגבלה תפקודית כלשהי. לעניין זה ניתן להניח כי כאבי גב תחתון גורמים לקשיים בחיי היום-יום, אולם יש להביא בחשבון שהנכות המיוחסת לתאונה היא בשיעור 1.25%.
המומחה בפסיכיאטריה אף הוא לא קבע מגבלה תפקודית קונקרטית, וציין כי התובעת ממשיכה בחיי היום-יום. כחלק מהאבחנה של הפרעת הסתגלות קבע המומחה כי התובעת סובלת מהפרעה קלה בתפקוד הנפשי והחברתי ומהגבלה קלה בכושר העבודה, ממנה הפחית מחצית במהלך עדותו.