לאחר שתביעתה של התובעת להכרה באגף נכות כללית נדחתה בשל העובדה שהנכות בשיעור 30% שנקבעה לה בגין ליקוי שמיעה לא עמדה ברף הנדרש, הגישה התובעת תביעה חוזרת בתאריך 7.10.2019, וציינה כי היא סובלת מבעיות אורתופדיות בעקבות תאונה מתאריך 19.4.2018. בדיון שהתקיים בוועדה רפואית בתאריך 25.11.2019 מסרה התובעת כי היתה מעורבת בתאונה בעת נסיעה על אופנוע שנה וחצי קודם לכן, וקיבלה מכה חזקה בעמוד השדרה התחתון ומאז היא סובלת מכאבים עם הקרנה לרגל. הוועדה הרפואית עיינה בממצאי ההדמיה שצורפו מטעם התובעת וקבעה כי היא סובלת מכאבי גב על רקע שחיקתי, המקנים לה נכות רפואית בשיעור 10%. בממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה לא נמצאו מגבלות כלשהן או דלדול שרירים, והנכות נקבעה בשל אבחנה של רדיקולופתיה ברגליים על יסוד ממצאי הדמיה שהראו שינויים שחיקתיים, בלט דיסק מסויד מאוד מרכזי ושמאלי ובלט מתון בחוליות L 4-5.
במסגרת הערר שהגישה התובעת לאגף נכות כללית, היא נבדקה על-ידי רופא תעסוקתי, וניתנה בעניינה חוות דעת של עובד סוציאלי במחלקת שיקום. בחוות הדעת מתאריך 31.12.2019 ניתנה התייחסות כוללת לבעיותיה של התובעת במישור התעסוקתי, לרבות כאבי הגב, ובסיכום נקבע כי בשל ליקוי השמיעה יש לתובעת מגבלות בעבודות משרדיות מסוימות, ועל כן תוכל להשתלב בעבודות שאינן כרוכות בשמיעה חדה ואינן כוללות קבלת קהל או שיחות טלפון ממושכות, כאשר לא צוינה מגבלה בעקבות כאבי גב.
- ממכלול הנתונים שהובאו לעיל עולה כי בפועל, בחלוף שנים ממועד התאונה, נכותה התפקודית של התובעת קלה מנכותה הרפואית.
לאחר תקופת ההחלמה התובעת שבה לעבודה משרדית במשרה מלאה, ולאחר שהחליפה מספר מקומות עבודה ללא קשר לכאבי הגב, היא הצליחה להשתלב בעבודה קבועה ויציבה בשכר גבוה יותר.
אמנם התרשמתי כי התובעת נתקלת בקשיים בחיי היום-יום, אולם בפועל היא מתפקדת באופן דומה לתפקודה לפני התאונה, ולא הובאו ראיות ברורות לפגיעה תפקודית ניכרת, מלבד עדותה ועדויות העדים מטעמה. התובעת אינה מקבלת טיפולים מיוחדים בעקבות התאונה, אינה נוטלת משככי כאבים וטיפול תרופתי בזריקות, ואינה מקבלת טיפול נפשי. למעשה, הטיפול שמקבלת התובעת לצורך התמודדות עם כאביה הוא טיפול בקנאביס רפואי, וזאת החל משנת 2024.
- לכך יש להוסיף את העובדה שבמהלך עדותה של התובעת התרשמתי כי היא נוטה להאדרת קשייה ומגבלותיה, וכן יש ליתן ביטוי לקביעות בעניין מהימנותה של התובעת. כפי שנקבע בהלכה בעניין דכנאס, הביטוי לקשיי המהימנות צריך להינתן "בפסיקת הפיצוי על דרך ההמעטה ואף על דרך ההפחתה".
- בהינתן כל אלה, בהבאת כל הנסיבות בחשבון, לרבות התמונה התעסוקתית, קביעות המומחים, העדויות והעולה ממסמכי המל"ל, אני מוצאת לנכון להעמיד את שיעור הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת בקשר סיבתי לתאונה על שיעור של 10%.
- משנקבע מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת, אפנה עתה לדיון והכרעה בהיקף נזקיה ולכימות ראשי הנזק.
הנזק שנגרם לתובעת
- לשם הנוחות, להלן נתוני היסוד:
התובעת ילידת 14.2.1980;