תאריך התאונה: 19.4.2018;
גילה של התובעת בעת התאונה: 38 וחודשיים;
גילה של התובעת כיום: 46 וחודשיים;
הנכות הרפואית בגין התאונה: 15.5%;
הפגיעה התפקודית: 10%.
הצדדים חלוקים בנוגע להפסדיה של התובעת בכל אחד מראשי הנזק, בפערים ניכרים, שעיקרם נובע מן המחלוקת על היקף הנכות הרפואית ועל שיעור הפגיעה התפקודית, וכן על בסיס השכר לחישוב. להלן יידונו טענות הצדדים.
הפסדי שכר לעבר
- הפסדי שכר בעבר מוגדרים כ"נזק מיוחד", הטעון הוכחה בראיות (ערעור אזרחי 810/81 לוי נ' מזרחי [פורסם בנבו] (26.3.1985)).
- ערב התאונה הועסקה התובעת בחברה למשק וכלכלה, שם עבדה כ-12 שנים. על-פי תלושי השכר שצורפו מטעם התובעת עמד שכרה החודשי הממוצע (בניכוי מס הכנסה) על סך 9,809 ₪.
התובעת פוטרה מעבודתה מספר ימים לאחר התאונה, על רקע טענות שהועלו כלפי התנהלותה, ואין מחלוקת שהפיטורין לא היו בעקבות התאונה. לפיכך, גם אלמלא התאונה ותקופת אי הכושר היתה התובעת מוצאת את עצמה מובטלת מעבודה בתקופה זו. בפועל, התובעת קיבלה שכר מלא עבור חודש התאונה, אפריל 2018, ובחודש מאי 2018 קיבלה שכר בגין תקופת הודעה מוקדמת, וכן גמר חשבון, פדיון חופשה ופיצויי פיטורין. בנסיבות אלה, במהלך תקופת אי הכושר שקבע המומחה באורתופדיה למשך חודש וחצי, לא נגרם לתובעת הפסד שכר.
לאחר מכן נקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 40% למשך שלושה חודשים ובשיעור 20% למשך שלושה חודשים נוספים. בשל העובדה שהתובעת פוטרה מעבודתה, יש קושי לקבוע מה היתה ההשפעה של הפגיעה התפקודית בעקבות התאונה על יכולתה לחזור לעבודה, ובאיזה מועד היתה משתלבת בעבודה חדשה. בפועל, התובעת החלה לעבוד בקרן "מעגלים" במחצית חודש אוגוסט 2018, כך שבמשך חודשיים וחצי לא השתכרה כלל. בהנחה שאלמלא הנכות הזמנית התובעת היתה מתחילה בעבודה חדשה תוך כחודשיים או שלושה חודשים ממועד הפיטורין, כפי שאירע כאשר פוטרה מקרן "מעגלים", ניתן לייחס לתאונה אובדן השתכרות של חודש אחד לערך, ולקבוע פיצוי גלובלי בסך 10,000 ₪, כולל רכיב הפנסיה, ובצירוף ריבית והצמדה סך של 13,300 ₪.
- לאחר מכן הועסקה התובעת במשך 13 חודשים בקרן "מעגלים", בשכר נמוך יחסית, בסך כ-8,000 ₪ בממוצע. נוכח העובדה שהתובעת עבדה במשרה מלאה, יש קושי לייחס את מלוא הירידה בשכרה לנכותה עקב התאונה, וסביר שהירידה בשכר נבעה גם מחילופי מקום העבודה. על-פי חישוב אריתמטי בהתאם לשיעור נכות של 10% ועל-פי בסיס השכר, עומד סכום ההפסד על סך 14,350 ₪ כולל רכיב הפנסיה, ובצירוף ריבית והצמדה על סך 18,800 ₪.
לאחר שהתובעת פוטרה מעבודתה היא קיבלה דמי אבטלה, ולאחר מכן השתלבה בעבודה חדשה, כאשר תוך מספר חודשים הצליחה לשוב לרמת השכר שקיבלה ערב התאונה, ובעבודתה הנוכחית חלה עליה בשכרה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא הוכח הפסד שכר נוסף בקשר סיבתי עם הנכות עקב התאונה.
- לפיכך, ונוכח העובדה שהתובעת הראתה כי נגרמו לה הפסדים בפועל, עומד סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין הפסדי עבר, כולל רכיב הפנסיה בשיעור 12.5% וכולל ריבית והצמדה, על סך 32,100 ₪.
אובדן השתכרות בעתיד
- ככלל, קביעת שיעור הנכות התפקודית, וכנגזרת מכך קביעת שיעור הגריעה מהשכר, צריכה להיעשות על-פי נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי, בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים ונסיבותיו הפרטניות של הניזוק: עיסוקו, השכלתו, גילו, מידת השפעתה של הנכות הרפואית על יכולתו לעסוק במקצועו ולעבוד במקום העבודה בו היה מועסק עובר לתאונה, וקיומו של מקום עבודה מובטח בו יוכל הניזוק להוסיף ולהיות מועסק (ראו ערעור אזרחי 237/80 ברששת נ' האשאש ואח', פ"ד לו(1) 281) (1981); רשות ערעור אזרחי 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [נבו, 25.7.2010], כפי שצוטט ברשות ערעור אזרחי 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני [נבו, 20.10.2021]).
לצורך קביעת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות נעשתה בפסיקה הבחנה בין שלושה מושגים שונים: "הנכות הרפואית", "הנכות התפקודית" ו"אובדן כושר ההשתכרות". בעניין גירוגיסיאן נקבע כי המונחים אינם חופפים, וכי ייתכן מצב בו קיימת נכות רפואית ותפקודית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל (ערעור אזרחי 722/86 יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג(3) 875 (1989); ערעור אזרחי 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בערעור מיסים [פורסם בנבו] (11.1.2015)).
- התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לחשב את אובדן ההשתכרות בעתיד לפי שכר חודשי בגובה השכר הממוצע במשק, בסך 12,231 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה), ולפי שיעור גריעה של 26%.
הנתבעים טוענים כי אין לפסוק לתובעת כל פיצוי בראש נזק זה, בשל העובדה שלא נגרמה לה גריעה מיכולת ההשתכרות, ובפועל שכרה העדכני גבוה משכרה ערב התאונה. התובעת העידה כי לאחר התאונה היתה מסוגלת לשוב לעבודתה בתפקידה הקודם, אלמלא פיטוריה. על-פי המסמכים בתיק העובדת של התובעת, לא היה צפי להשבחה משמעותית בשכרה, ובפועל הרקע למאבקיה של התובעת אשר הביאו לפיטוריה היה חוסר שביעות רצון משכרה, כפי שעולה ממכתב השימוע.
- מעיון בתלושי השכר שצירפה התובעת לראיותיה עולה כי בשנת 2023 עמד שכרה החודשי הממוצע על סך כ-12,000 ₪. נכון לחודש יולי 2024 עמד שכרה החודשי הממוצע של התובעת על סך כ-12,480 ₪ (לאחר ניכוי מס הכנסה). שכר זה משקף עלייה (ריאלית) של כ-10% לעומת שכרה של התובעת במועד התאונה. מנתונים אלה ניתן ללמוד כי לאחר שהתובעת מצאה את מקומה והשתלבה בעבודה מתאימה, היא שבה לרמת השכר שהיתה לה לפני התאונה, ואף מעט למעלה מכך.
- בפסיקה נקבע כי יש לפסוק פיצוי גם למי שלא הוכיח כי שכרו נגרע לאחר התאונה, שכן ישנה אפשרות שתוצאות התאונה יבואו לידי ביטוי בעתיד. בחישוב הפיצוי במקרה כאמור יש להביא בחשבון את מומו של הניזוק, את גילו ואת מספר שנות העבודה שנותרו לו, וכן את תחום עיסוקו ואת האפשרות שייפלט ממקום עבודתו וייאלץ למצוא מקום עבודה חלופי, או שקידומו במקום העבודה ייעצר. לפיכך יש מקום לקביעת סכום גלובלי המביא בחשבון את מכלול הנתונים הללו (ראו ערעור אזרחי 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח [פורסם בנבו] (5.3.1984); ערעור אזרחי 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה [פורסם בנבו] (23.11.1994)).
- התובעת היום בת 46 ושלושה חודשים, ולפניה כ-20 שנות עבודה עד גיל פרישה.
לעניין הקושי לאמוד את מצבה ואת האפשרות שייגרם לה אובדן השתכרות בעתיד יפים דברי כב' השופט נ' הנדל בדיון נוסף אזרחי 6370/19 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "פול" [פורסם בנבו] (10.11.2020):