לפיכך עותרת התובעת לקבלת פיצוי בסכום גלובלי של 30,000 ₪ בגין הוצאות העבר.
בנוסף, עותרת התובעת לקבלת פיצוי בגין שימוש בקנאביס רפואי עד תום תוחלת חייה, לפי סכום של 500 ₪ בחודש, בצירוף הוצאות נלוות, וכן לקבלת הוצאות טיפולי CBT באופן פרטי, תרופות ושכר טרחת רופאים פרטיים לצורך ייעוץ וטיפול בעתיד.
- הנתבעים טוענים כי התובעת סבלה מכאבים גם עובר לתאונה ונזקקה לטיפול רפואי ולמשככי כאבים, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי. בנוסף, התובעת נהגה לקבל עיסויים באופן קבוע, ואף הודתה בחקירתה כי נהגה לצרוך קנאביס גם לפני התאונה, כפי שהעידה וכפי שהעיד השכן.
התובעת קיבלה את הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי רק בשנת 2024, למעלה מחמש שנים לאחר התאונה, ולכן לא ניתן לקבוע קשר סיבתי לצורך בשימוש בקנאביס. רכיבי הכאב הכרוני ממנו סובלת התובעת מופיעים בתיעוד רפואי עוד שנים לפני התאונה, והתובעת סובלת ממיגרנה כרונית קשה. בהתאם לכך קבע המומחה בנוירולוגיה כי יש לייחס רק רבע מהנכות בתחום הכאב לפגיעה בעקבות התאונה, בשיעור 1.25%, המהווה נכות קלה שאין לה כל משמעות תפקודית או צורך בטיפול תרופתי. בהתאם לכך אף לא אחד מהמומחים מטעם בית המשפט קבע צורך בטיפול בקנאביס בקשר סיבתי עם כאבי הגב ממקור עצבי, ובהתאם לפסיקה בנסיבות אלה אין מקום לפסיקת פיצוי.
- המומחה בתחום הנוירולוגיה, ד"ר קוריצקי, השיב בחקירתו כי ניתן להמליץ על קנאביס רפואי לטיפול בכאב [פרו' בעמ' 11 - 12]: "קנביס עוזר להקל על כאבים מכל סוג זאת אומרת זה לא ספציפי. דרך אגב הוא פחות טוב מאספירין מבחינת כאב, אבל יש לו כל מיני תוספות אחרות זאת אומרת לקבל את הכאב ועוד, הוא לא תרופת כאב פר אקסלנס אבל יש לו יתרונות שלפעמים אתה לא משיג עם תרופות רגילות נגד כאב". המומחה אישר כי אין הגבלת גיל לשימוש בקנאביס רפואי, והוא מתאים כל עוד הוא מסייע למטופל. בהמשך הבהיר המומחה כי הטיפול בקנאביס אינו ייעודי לכאב נוירופתי, אלא לכאב כללי. המומחה ציין כי הומלץ לתובעת על טיפול ייעודי בתרופה נגד כאב נוירופתי, אולם היא העדיפה לא ליטול את התרופה.
- מן האמור לעיל עולה כי מחד, יש בדברי המומחה תימוכין לטיפול בקנאביס רפואי בגין הכאבים מהם סובלת התובעת; ומאידך, המומחה לא המליץ על כך בחוות הדעת, אלא רק אישר כי ככל שהטיפול מיטיב עם התובעת, ניתן להמשיך בו. הטיפול בקנאביס רפואי הוא טיפול כללי בכאב ולא טיפול ייעודי בכאב הנוירופתי ממנו סובלת התובעת, כאשר ברקע ישנם גורמים נוספים הגורמים לכאב, ובהתאם המומחה מצא לנכון לייחס לתאונה רק רבע משיעור הנכות בתחום זה. בנוסף, העובדה שהתובעת הוציאה רישיון לשימוש בקנאביס רפואי רק בשנת 2024, למעלה מחמש שנים לאחר התאונה, על אף שהיתה מורגלת בשימוש בקנאביס עוד קודם לכן, מחלישה במידת מה את הקשר הסיבתי בין הצורך בשימוש בקנאביס ובין הכאב הספציפי שנגרם בעקבות התאונה. בכל מקרה, בהינתן הכאבים האחרים מהם סובלת התובעת, יהא זה הוגן לייחס לתאונה לכל היותר רבע מסכום ההוצאה בגין הטיפול.
- את הפיצוי בגין הוצאות יש לפסוק בהתאם לעקרון העל בפסיקת פיצויים בדבר השבת המצב לקדמותו (ערעור אזרחי 357/80 נעים נ' ברדה [פורסם בנבו] (15.7.1982)). אמנם מדובר ב"נזק מיוחד" שיש להוכיחו בראיות, הן לעניין הצורך בהוצאה הן לעניין ההוצאה בפועל (ראו ד. קציר דיני הנזיקין בעמ' 11; ערעור אזרחי 4986/91 המגן חברה לביטוח בערעור מיסים נ' נחום [פורסם בנבו] (22.3.1994)); אולם מקום בו הוכח כי יש צורך בטיפולים רפואיים הכוללים אשפוז קודם ואשפוז צפוי, טיפולי פיזיותרפיה שוטפים, מעקב רפואי והוצאות נסיעה נלוות, וכן רכישת משככי כאבים, ניתן לפסוק על דרך האומדנה, "על הצד הנמוך והבטוח" (ערעור אזרחי 307/77 מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ [פורסם בנבו] (2.2.1978); תיק אזרחי 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בערעור מיסים [פורסם בנבו] (23.8.2009)).
- התובעת הציגה קבלות בגין הוצאות בעבר, אשר חלק ניכר מהן מתייחס להוצאות פרטיות, שהוצאו במקביל לטיפולים שקיבלה התובעת בקופת חולים. בנוסף, התובעת סובלת מבעיות נוספות שהצריכו טיפול גם לפני התאונה, ועל כן יש לייחס לפחות חלק מההוצאות שהוצאו לבעיות הנוספות מהן סובלת התובעת. לפיכך, אני סבורה כי ניתן לאמוד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין הוצאות העבר ובקשר סיבתי עם התאונה בסך 5,000 ₪.
אשר להוצאות בעתיד בגין טיפולי CBT, תרופות ושכר טרחת רופאים פרטיים, אני סבורה כי אין מקום לפסיקת פיצוי. אמנם המומחה מטעם בית המשפט המליץ על טיפולי CBT, אולם ציין כי ניתן לקבלם בקופת חולים. בכל מקרה, למעט ביקורים בודדים אצל פסיכיאטר בקופת חולים, בשנים שחלפו מאז התאונה התובעת לא פנתה לקבלת טיפול נפשי כלשהו, ולא נטען כי נמנעה מטיפול מחמת חסרון כיס. התובעת העידה כי היא מעוניינת להימנע מטיפולים ומנטילת תרופות, ולא נטלה את התרופות שהוצעו לה, ולפיכך אין הצדקה למתן הוצאות נוספות. כך גם בנוגע לעלות שכר טרחת רופאים מומחים - התובעת לא הראתה צורך בביקורים אצל רופאים מומחים נוסף על הטיפול שהיא מקבלת בקופת חולים, ולא הראתה הצדקה לפסיקת פיצוי בגין הוצאות מסוג זה.