שיקולים כלליים אלה מחזקים את מסקנת בית המשפט קמא כי לא הוכח שחוזה המכר בטל מחמת היותו בלתי אמיתי.
- אשר לטענות הפרטניות שהועלו על ידי המערערים לתמיכה בטענת הפיקטיביות של העיסקה – אלה לא נתמכו בראיות של ממש שעל המערערים היה להביאן. הרוכשים הציגו חוזה מכר בכתב, עשוי על פי כללי הניסוח המקובלים; כן הציגו דיווח לרשויות המס על העיסקה ותשלום המס על העיסקה. כן הוכח כי שולם החלק הארי של התמורה למוכרים מכספי המשכנתא. המערערים מצידם לא עשו, ולו מאמץ מינימלי לבסס את טענותיהם לפיהן הרוכשים לא קבלו חזקה בדירה, והם לא הציגו רישומים כלשהם מהגופים נותני השירותים לדירה ומטעם הרשות המקומית, שהיה בהם כדי להצביע על זהות המחזיק בדירה על פי אותם רישומים. כן לא הוצגו הסכמי השכירות עם הדיירים כדי לבחון על פיהם את זהות המשכירים, ולא הוזמן עו"ד מצלאווי לעדות, על אף שהמערערים מבקשים להיבנות מהצהרותיו בכתב לכונס הנכסים. הראיות בעניינים אלה לא היו מעבר לתחום השגתם של המערערים, שעליהם נטל ההוכחה, וניתן היה להשיגם, או לפחות את רובם, תוך הסתייעות באמצעים הדיוניים והראייתיים העומדים לרשות בעל דין לצורך כך. אולם לא נעשה כל מאמץ בכיוון זה.
בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא כאשר פסק, כי נטל ההוכחה שרבץ על המערערים לבסס את טענת היות חוזה המכר חוזה למראית עין, לא הוכח.
- אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות. כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (על הזיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחתה ראו ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)).
בענייננו, טענת חוזה מכר למראית עין גובלת בייחוס כוונת כזב לצדדים לחוזה. טענה זו מחייבת רמת הוכחה גבוהה. טענה זו לא הוכחה, אף שהראיות לביסוסה אילו נמצאו, היו ניתנות להישג ידם של המערערים. טענותיהם של המערערים בדבר אי אמיתותה של העיסקה הופרחו לחלל האויר, ולא עוגנו בקרקע המציאות.