טיעוני המשיבים
- לטענת המשיבים (הרוכשים וחנניה חזן) יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור על הסף, מאחר שהיא אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לצורך מתן רשות ערעור. נסיבות הענין אינן מעוררות כל שאלה עקרונית כללית בעלת חשיבות ציבורית שעניינה חורג מגדר עניינם של הצדדים עצמם, ולכן דין הבקשה להידחות בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הילכת חניון חיפה).
- לגוף הענין נטען, כי השותפות קבלה הודעה על ההליך שהתנהל בבית המשפט קמא, ואחד השותפים, חנניה, אף הגיש תצהיר והופיע במשפט לצורך מתן עדות מטעם הרוכשים. אשר לאברהם חזן, יש לייחס לו ידיעה על קיום ההליך בתובענה נוכח מעורבותו בהליכים אחרים עם בא כוחם של המערערים בהליך העיקרי, וכן נוכח קרבתו למערער, שהוא בנו. הרוכשים טוענים כי ידיעת אברהם חזן אודות הליך זה אף מוכחת מתצהיר שהגיש בחודש פברואר 2007 בהליך אחר, בו ציין כי הוגשה נגדו תובענה בהליך זה.
דיון
התנאים לקבלת רשות ערעור על החלטה לסרב לבטל פסק דין
- המשיבים הסתמכו על הילכת חניון חיפה שנועדה להציב אמת מידה למתן רשות ערעור בהליך המגיע לבית משפט זה ב"גלגול שלישי". אולם ענייננו כאן בבקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת" שניתנה לאחר מתן פסק דין בתובענה, המבקשת לבטל את פסק הדין מאחר שבעל דין לא הוזמן כדין להליכי המשפט. מדובר, אפוא, בבקשת רשות ערעור לדון בענין ב"גלגול שני" בעלת אופי מיוחד, שעניינה הליך לביטול פסק דין לאחר שזה ניתן.
- דרך כלל, התשובה לשאלה אם ערעור על החלטת בית משפט ינתן בזכות או ברשות, מותנית בטיבה של ההחלטה שניתנה – האם היא מסיימת את המחלוקת באופן סופי, שאז היא תיחשב פסק דין המקנה לבעלי הדין זכות ערעור, אם לאו. החלטה שאינה פסק דין כאמור המסיים את המחלוקת מהווה "החלטה אחרת", שהערעור עליה הוא ברשות בלבד (סעיף 1 לתקנות סדר הדין; גורן, בעמ' 618; גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 74-76 (2006) (להלן: שני); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 753-757 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן); ע"א 7424/96 בנק המזרחי נ' חברת אליהו גרציאני (1988) פ"ד נד(2) 145, 153-154 (2000)). על פי מבחן "סיום המחלוקת", ניתן לסבור כי החלטה לדחיית בקשה לביטול פסק דין תסווג כ"פסק דין" שניתנת לגביו זכות ערעור, שכן לאחריה לא צפויה התדיינות נוספת בהליך (ע"א 502/68 גולדנברג נ' ברש, פ"ד כב(2) 936, 939-940 (1968) (להלן: ענין גולדנברג); גורן, בעמ' 376; זוסמן, בעמ' 766-767). אולם לא כך נקבע ביחס להחלטות הניתנות לאחר מתן פסק הדין, שלגביהן יושם מבחן מהותי שונה, המושתת על מבחן טפלות ההחלטה ביחס להליך המקורי (שני, בעמ' 76; זוסמן, בעמ' 766-768; ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 157-159 (1993)). על פי מבחן זה, החלטה בבקשה לבטל פסק דין שניתן היא בגדר "החלטה אחרת", שכן היא אינה ניתנת לגוף המחלוקת, אלא עניינה בשאלת תוקפו של פסק הדין שניתן, וזאת גם אם נושאה חשוב ונכבד כשלעצמו (המ' 953/78 כהן נ' זליג, פ"ד לג(1) 362 (1979); רע"א 5089/07 נציגות הבית המשותף (ועד בעלי עסקים) ברחוב נ' רביד, פסקה 4 (לא פורסם, 8.1.2008); זוסמן, בעמ' 767; רע"א 5696/95 סלוביק נ' יעד נציגויות, פסקה 3 (לא פורסם, 23.5.1996) [פורסם בנבו] ; ענין גולדנברג, בעמ' 943; ע"א 39/83 עיזבון המנוח אלראי על ידי מנהל העיזבון קירשנבוים נ' ליברמן, פ"ד לח(4) 429, 429 (1984); המ' 28/75 גולדברג נ' סלמה, פ"ד כט(2) 188 (1975); גורן, בעמ' 376-377; רע"א 34/89 גלצר נ' גלצר, פ"ד מג(1) 329 (1989)).
- עצם הקביעה כי החלטת סירוב לבקשה לביטול פסק דין נתונה לערעור ברשות, עדיין אינה משמיעה מהן אמות המידה שיש להפעיל לצורך מתן הרשות. חלק גדול מהבקשות לרשות ערעור הנוגעות לסירוב בית משפט לבטל פסק דין נדונו לגופן, וזאת גם כאשר לא התעוררו בהן שאלות בעלות חשיבות מיוחדת, החורגות מעניינם של הצדדים להליך (ראו למשל: רע"א 9565/09 מרגוליס נ' איגור גנץ (לא פורסם, 28.4.2008) [פורסם בנבו] ; רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים (לא פורסמה, 28.4.2008) [פורסם בנבו] ; רע"א 202/04 בן עמי נ' בנק הפועלים סניף הקסטל (לא פורסם, 3.2.2005) [פורסם בנבו] ; רע"א 1031/04 כהן נ' מנהל מס ערך מוסף אזור ב"ש (לא פורסמה, 19.4.2004) [פורסם בנבו] ; ראו בענין זה גם סעיפים 41(ב) ו-41(ג) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ובין היתר סעיף 1(7) לאותו צו).
- אמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לבטל פסק דין מצריכות התייחסות למספר שיקולים ואיזון ראוי ביניהם: ראשית, ככל שלא תינתן רשות ערעור, ההחלטה הופכת סופית וחלוטה; שנית, יש לבחון באיזו מידה טומנת ההחלטה השלכות מהותיות ומשמעותיות על זכויות הצדדים להליך; ושלישית, האם קבלת בקשת רשות הערעור ודיון בערעור יסבו סרבול רב וניצול משאבים לא ראוי מבחינת בית המשפט ובעלי הדין (לשם "הערעור – אימתי בזכות ואימתי ברשות?" הפרקליט לג(א) 232, 256 (1980)).
- בענייננו, ככל שטיעוני המבקשים לא יידונו לגופם, החלטת בית המשפט המחוזי תהפוך חלוטה ולא תעמוד לכל ביקורת שיפוטית; להחלטה עשויה להיות השפעה על זכויות הצדדים, הראויה לבחינה ערעורית; ועוד – לא ייגרם סרבול מיוחד להליכי בית המשפט אם הבקשה תידון כערעור, ותיבחן לגופה במסגרתו.