במסגרת ההליך הוכח, כי הן ההחלטה לעניין התפקידים להם פורסמו מכרזים, אשר יועדו לקדם חמישה עובדים מסוימים בלבד, והן ההחלטה על תנאי הסף של הכשרת חומרים מסוכנים- היו נגועים באפליה אסורה.[156] הנתבע כשל מלהרים את נטל ההוכחה כי תנאי החומ"ס לא הביא לתוצאה מפלה בתוצאות המכרזים.
על רקע האמור, התובעת עותרת לתשלום פיצוי בסכום של 100,000 ₪ בגין רכיב עגמת הנפש בהפליה, ובגין הנזק הלא ממוני לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. יש לציין כי התובעת כוללת בפיצוי הנתבע ע"ס 100,000 ₪ גם רכיב של התעמרות בו נדון בפרק נפרד להלן.
- עיקר טענות הנתבע
יש לדחות את טענות התובעת לאפליה, קיפוח ופגיעה בקריירה בהליכי השינוי המבני ובמכרזים. התביעה הוגשה בחוסר תום לב מובהק והתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענותיה.
המתווה הארגוני החדש, שהוכן בין השנים 2014-2016, אושר על ידי משרדי הפנים והאוצר. תהליך זה לא נעשה "בהיחבא", אלא בראש חוצות, תוך שיתוף כלל העובדים, והאיגוד אף היה הראשון להשלים את המתווה הארגוני הכללי. במסגרת זו, הוכנו מכרזים לתפקידי הניהול וחוזי העסקה, אשר כולם אושרו בפועל על ידי משרדי הפנים והאוצר.
על פי המבנה הארגוני החדש, התובעת המשיכה לשמש בתפקיד רכזת מחשוב ומחזור, תוך שמירה על כל תנאי העסקתה ושכרה הקודמים, כולל תוספת 40 שעות כוננות האוויר. שכרה של התובעת הוא הגבוה ביותר מבין בעלי התפקידים הרלוונטיים, ותנאי העסקתה היו מיטיבים.
יש לדחות את טענת התובעת כי לא קיבלה פרסום על המכרזים הפנימיים. חמישה מכרזים פנימיים פורסמו על לוח המודעות באיגוד והיו חשופים לעיני כל העובדים, לרבות התובעת. התובעת אף אישרה בחקירתה הנגדית כי הייתה נוכחת בישיבת הצוות מיום 16.1.2016, שבה הובא לידיעת העובדים התהליך הצפוי.
התובעת בחרה, מיוזמתה, שלא להגיש מועמדות לאף אחד מהמכרזים הפנימיים שפורסמו. יתרה מכך, התובעת ידעה על מכרז שפורסם בהמשך לתפקיד מנהל/ת מחלקה לאחר שמר להב עזב את תפקידו, אך בחרה שלא להגיש מועמדות לתפקיד זה. התובעת הגישה מועמדות רק למכרז לתפקיד מנכ"ל/ית האיגוד, לאחר פרישתה של ד"ר רוזן.
אין ממש בטענת התובעת כי תנאי הסף לביצוע כוננות חומרים מסוכנים היה מפלה ו"נתפר" מראש. כוננות חומרים מסוכנים דורשת השכלה ספציפית (כימיה, הנדסה כימית, מדעי טבע/סביבה), ניסיון והכשרה מתאימה, היכרות עם מפעלים וסיכונים, ומדובר באחריות כבדה של "פיקוח נפש".