בתקופת הקורונה, המנכ"לית "כמעין נקמה אישית" לא אישרה לתובעת עבודה מהבית והעבירה נושאים בטיפולה לביצוע עובדים אחרים. התובעת מסכמת כי כל הפעולות הללו, כולל טענות כנגדה בנוגע לניצול חופשה ומחלה ולחצים פוליטיים, היוו "פגיעה של ממש" בה ו"עולים לכדי התעמרות".
"משעה שהתחלפה מנכ"לית הפגיעות פסקו", מה שמחזק את הטענה כי מדובר היה בהתנהגות אישית.
- עיקר טענות הנתבע
הנתבע מכחיש את כל טענות התובעת להתעמרות והתנכלות, וטוען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. התובעת דווקא זכתה ליחס ותנאים מיטיבים ומשופרים לאורך השנים, הן באופן פרטני והן בהשוואה לעובדים אחרים. ד"ר רוזן והנהלת האיגוד פעלו תמיד באופן מקצועי, על פי כללי מנהל תקין ובהתאם לאישורים מגורמים רגולטוריים, ודחו לחצים פוליטיים שהופעלו על ידי התובעת. ההחלטות בנוגע לשכרה וקידומה של התובעת התקבלו לאחר בדיקה מעמיקה ובהתבסס על שיקולים ענייניים, ואף ההסתדרות אישרה כי לא הייתה אפליה.
הנתבע מפרט הטבות משמעותיות שקיבלה התובעת, כולל מימון חלקי בלימודי תואר ראשון ושני, תוספת שכר ושינוי הגדרת תפקיד ביוזמת ד"ר רוזן, והשתתפותה המרובה בקורסים והשתלמויות על חשבון האיגוד. התובעת הפגינה חוסר תום לב בכך שהגישה את תביעתה מיד לאחר שקיבלה אישור לסיור לימודי על חשבון האיגוד.
התובעת מרבה להיעדר מהעבודה, אינה זמינה למיילים מחוץ למשרד, ושיחות בירור בעניינה, כולל חשדות לעבירות משמעת, טופלו בסלחנות יתרה ולא הובילו לסנקציות, מה שמפריך טענות התנכלות.
התובעת לא הציגה כל עדים תומכים לטענותיה, דבר המחליש את אמינות גרסתה.
- אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין התעמרות בעבודה קובעות כי אין די באירוע נקודתי, חריג או לא נוח, כדי לבסס עילה זו. התעמרות בעבודה עניינה, ככלל, בדפוס חוזר ונשנה של התנהגויות פוגעניות, משפילות או מטרידות, אשר יש לבחון אותן כמכלול ובמבחן אובייקטיבי. בהתאם, לא כל פגם בהתנהלות המעסיק, לא כל יחס עכור ולא כל עוגמת נפש שחווה העובד עולים כדי התעמרות. עוד נקבע, כי נדרש להצביע על התנהלות מתמשכת, להבדיל ממעשה חד פעמי, גם אם זה מעורר קושי. על יסוד אמת מידה זו יש לבחון את טענת התובעת בענייננו[224].
- בהתחשב במכלול הראיות שהובאו לפנינו, לא מצאנו כי עלה בידי התובעת להוכיח התעמרות או התנכלות כלפיה. הרושם הוא, כי אי קבלת טענותיה ובקשותיה של התובעת פורשו על ידה כהתנכלות; ואולם, בפועל כפי שפורט בהרחבה לעיל, מדובר היה בהחלטות מקצועיות של המנכ"לית, אשר אף נאלצה להתמודד עם לחצים פוליטיים שהפעילה התובעת, אותם התובעת ניסתה להסתיר במהלך ניהול ההליך המשפטי.
- כך, כאשר התובעת נשאלה באופן ישיר על ידי ב"כ הנתבע אודות אמירתו של יו"ר האיגוד, מר צחי אבו, לפיה היו "לחצים ללא הפסק"[225] שהופעלו עליו וכי התובעת "מנסה להפעיל לחצים מכל הכיוונים", התובעת התכחשה לכך באופן גורף, והשיבה: "אין לי מושג"[226].
גם כאשר התמקדה השאלה בזהות הגורמים שהפעילו לחצים, התובעת המשיכה בהכחשותיה: "אני ממש, אין לי מושג על מה אתה מדבר"[227]. כשנשאלה ישירות האם ראש העיר פנה והפעיל לחצים על אנשים באיגוד "כדי לשפר את תנאי השכר שלך", השיבה התובעת שהיא לא מכירה[228] ואף תהתה: "מי אמר?"[229]. בהמשך, התובעת ביקשה להסביר וטענה כי הפניה לראש העיר הייתה פניה אישית שלה כתושבת: "...התקבלתי לתכנית של מנהיגות סביבתית מאוד יוקרתית, שמעטים מעטים זוכים בתכנית הזו... כתבתי פרויקט של מרכז קיימות וכאחת שגדלה באשדוד, אני ביקשתי מראש העיר שאני רוצה כמתנדבת, לעשות מרכז קיימות באשדוד... יש תושבים שנרשמים ומבקשים לבוא לראש העיר, להציע הצעות לטובת העיר וכך אני מגיעה אליו... אני הצעתי את הפרויקט הזה (הקמת מרכז קיימות- ר.ג.)... והוא אהב את הפרויקט הזה, אני הכנתי לו מצגת, הצגתי לו בדיוק... זה פרויקט של שנה שלמה. כשאתה מסיים שנת לימודים כזו, אז אתה חייב לסיים אותו עם פרויקט גמר וזה היה הפרויקט גמר שלי"[230] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). על אף שהתובעת הציגה את הפניה שלה לראש העיר כפניה של תושבת שרצתה להתנדב בהקמת הפרויקט, הרי שבפועל כעולה מעדותה של המנכ"לית מדובר היה בניסיון לקדם את התובעת ולתת לה תפקיד ניהולי, דבר שלא צלח בהמשך. בכל מקרה, הרי שבהתאם לעדותה של ד"ר רוזן, הלחצים לא הסתיימו בשיחה אחת של ראש העיר אודות הפרויקט של הקמת מרכז קיימות.
- ד"ר רוזן הבהירה בעדותה: "ראש העיר זימן אותי לפגישה בעניינה של סילבי, לא בנושא אותו פרויקט שאני, אגב, ניסיתי לעזור ולדחוף כדי שיהיה לה, שיקימו את מרכז הקיימות ושיהיה לה... ראש העיר זימן אותי לשיחה, מנכ"ל העירייה דיבר איתי, ראשי רשויות דיברו איתי, חברי מועצה דיברו איתי, באמת הרבה מאוד לחצים פוליטיים"[231] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). ד"ר רוזן אף הסבירה כי השיחה עם ראש העיר אשר בעניינה היא טוענת ללחצים פוליטיים, לא הייתה בקשר למרכז הקיימות כפי שהתובעת מבקשת לטעון אלא "הוא אמר שסילבי טוענת שאני מתעמרת בה... הוא אמר את כל מה שיש בכתב התביעה, שאני מתעמרת, שאני מפלה אותה לרעה, למה אני לא נותנת לה כוננויות ואני עברתי איתו דבר דבר והראיתי לו ויותר הוא לא פנה אליי".[232] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). בהמשך, הסבירה המנכ"לית "המשפחה של סילבי מאוד מקושרת באשדוד, יש לה אחים שעובדים בעיריית אשדוד ואחד שעובד אצל... מספר 2 במפלגה... אני לא רציתי להכניס את נושא הפוליטיקה... אגב, יו"ר האיגוד צחי אבו, באמת, ביום שהוא נכנס לאיגוד... הוא אמר לי... ענת, מה אפשר לעשות כדי לקדם את סלבי?...כי אמרו לו צריך לקדם, צריך לתת לה משהו, צריך לשפר את התנאים, הוא, ביום שהוא הגיע, אז אמרתי לו אם, אם עושים משהו, אנחנו עושים פה, נכנסים למבנה ארגוני חודש... אני לא אקדם עובדת בגלל שהיא, שהיא מקושרת..."[233] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
- אנו נותנות אמון בעדותה של ד"ר רוזן בעניין הלחצים הפוליטיים שהופעלו עליה ועל חברים באיגוד. עדות זו נתמכת בראיות מזמן אמת, בניגוד להיתממותה של התובעת בעדותה. כך, כבר בפגישה שנערכה בין התובעת לבין ד"ר רוזן ביום 23.2.2017 (הרבה לפני ישיבת ההנהלה מחודש ספטמבר 2017), בעיקרי הנושאים שאומרת ד"ר רוזן לתובעת, נרשם, בין היתר: "סילבי מאוד מקושרת ומפעילה לחצים דרך קרובי משפחתה וחברים, על ענת ועל חברי הנהלת האיגוד והדבר לא מקובל. אף עובד אחר באיגוד לא נוהג כך בין אם יש לו קשרים ובין אם לא" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). התובעת לא הכחישה את הטענה, אלא השיבה: "פונה לענת דרך גורמי חוץ בגלל שאין תקשורת ישירה טובה"[234] (ההדגשה הוספה- ר.ג.). הדברים אף עולים שוב בישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017[235]. בטרם כניסתה של התובעת לישיבה ד"ר רוזן פותחת ואומרת: "... לבקשת עורך דינה אנו מזמנים אותה פעם נוספת כדי לתת מענה לטענותיה. עצם הפנייה של עובד באמצעות עו"ד תמוהה ביותר. היא גרמה שיופעלו לחצים עלי ועל עו"ד צחי אבו, מיום היבחרו לתפקיד היו"ר, כמו כן על אלי אסקוזידו ואולי גם על אחרים" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). במהלך הישיבה, היו"ר צחי אבו אמר, בין היתר, "אני באיגוד כ-4 שנים. מהיום הראשון שכף רגלי דרכה באיגוד, סילבי, אני מכיר את הבעיה שלך. לחצים ללא הפסק. ניסיתי לעזור. אני מנסה להפעיל לחצים מכל הכיוונים. ישנם חלקים לא מקובלים. מהיום הראשון שאני פה ביקשת העלאה בשכר. התעסקתי בשכר רק בגללך. פניתי לענת והיא אמרה לי שזה תפוח אדמה לוהט. היא לא רוצה לגעת בנושא של שכר, אבל אם פותחים את נושא השכר אז שזה יהיה במהלך רה ארגון, תוך בחינת כל העובדים ובאישור משרדי הפנים והאוצר. היא מכירה את הלחצים שאת מפעילה... הייתי בהרבה מקומות שמעתי טענות בא נקדם את סילבי. חיפשנו כל דרך, כן כוננות לא כוננות, כדי לקדם. אמרו לי שאי אפשר להוסיף כוננות, למרות זאת הסתכנתי בחיוב אישי, בהוספת חצי דרגה רק בשבילך. איפה הכרת התודה? את צריכה להודות שיש לך את העבודה הזאת"[236] (ההדגשות הוספו- ר.ג.). גם בישיבה זו, כמו בפגישה עם המנכ"לית, התובעת אינה מכחישה את הפעלת הלחצים הנטענת כלפיה.
- כאן המקום לציין ביחס לחצי דרגה, כי בכתב התביעה התובעת עתרה גם לתשלום חצי הדרגה שהוענקה לה בחודש ספטמבר 2014, רטרואקטיבית מיום 1.1.2004. זאת, על אף שבישיבת ההנהלה מחודש ספטמבר 2017 הובהר לה כי חצי הדרגה שהיא קיבלה הייתה לפנים משורת הדין, כאשר יו"ר האיגוד הסתכן בחיוב אישי. ויובהר, כפי שהסבירה המנכ"לית, הדרגה המקסימלית לרכזים מקצועיים הינה 40, והתובעת קיבלה דרגה 42 כבר בשנת 2001, מעבר לטווח המאושר הצמוד לתפקידה. בהמשך, בתאריך 1.6.2014, העניק יו"ר האיגוד לתובעת חצי דרגה נוספת, לדרגה 42+, וזאת למרות שכבר עברה את טווח הדרגות המגיע לה. דהיינו, כבר שנים רבות לפני הגשת התביעה, התובעת קיבלה דרגה החורגת מהמתח המאושר לתפקידה.
- אין בידנו לקבל את טענת התובעת שלפיה היא לא הייתה מודעת לכך שקיבלה "חצי דרגה" או "דרגת שהייה" מעבר לזכאותה הרגילה, או כי לא קיבלה הסברים מספקים בעניין. הרושם העולה ממכלול הראיות הוא, כי התובעת הייתה בקיאה היטב בתנאי העסקתה ובזכויותיה, וקיבלה מענה לפניותיה. זאת ועוד, לא יכול להיות חולק כי התובעת הייתה מודעת לדברים לפחות ממועד ישיבת ההנהלה משנת 2017, וחרף זאת, התובעת בחרה להגיש תביעה גם ביחס לרכיב זה. חשוב לציין, כי כאשר הדברים נאמרו לתובעת בישיבת ההנהלה, היא לא הופתעה ולא ביקשה לקבל הסברים. הטענה להפרת חובת תום הלב ב"הסתרת הנימוקים לאי זכאות רטרואטקטיבית לדרגת שהייה, באופן שגרם לה (לתובעת- ר.ג.) עגמת נפש", אינה אלא התפתחות נוספת של טענות התובעת בסיכומיה.
- מכל מקום, מקובלת עלינו גם עדותה של ד"ר רוזן, שלפיה היא פעלה להיטיב עם התובעת היכן שיכלה. ד"ר רוזן העידה כי תפיסת עולמה היא "לתת, לאפשר הכשרות ולימודים" וכי היא רואה בהכשרות "כלי שמנהל יכול להיטיב עם עובדיו"[237]. בהתאם לתפיסה זו, ד"ר רוזן תמכה בהעשרה, בלימוד ובהתקדמות של התובעת[238], ואף מצאה "שעת כושר להפוך אותה מחצי משרה למשרה מלאה"[239].
- הטבה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, במתן אפשרות ומשאבים להתקדם וללמוד, כולל השתתפות במספר רב של קורסים על חשבון האיגוד, מימון חלקי של לימודי תואר ראשון ושני, כאשר לימודי התואר השני נמשכו שלוש שנים וכללו היעדרות של יום לימודים בשבוע על חשבון ימי עבודה. ד"ר רוזן אף כתבה ביום 14.7.2016 מכתב המלצה שאפשר לתובעת להתקבל לתואר השני, היא ציינה במכתב כי "סילביה אחראית על שני תחומים מרכזיים באיגוד: מחשוב ומחזור במובן הרחב. את שני הנושאים הללו סלביה מרכזת בצורה מקצועית ויעילה. סילביה מעמיקה ולומדת כל נושא בו היא מטפלת". היא אף פירטה את תכונותיה של התובעת, לרבות "נטילת אחריות, יוזמה, עמידה בזמנים, מקצועיות, כושר למידה וחדשנות, חשיבה יצירתית, יחסים בינאישיים טובים, משימתיות וחתירה להשגת המטרה".[240] מכתב המלצה כה מפורט וחיובי, שנכתב על ידי המנכ"לית כדי לסייע לתובעת בקידומה האקדמי, סותר את טענות התובעת כי המנכ"לית פעלה באופן מכוון נגדה. מכתב המלצה זה אינו משקף התנהלות של מנהלת מתעמרת, אלא כוונה כנה ואמיתית לסייע לתובעת בקידומה.
- בנוסף, התובעת השתתפה בקורס אשר הוגדר על ידה כ"יוקרתי"- תכנית למנהיגות סביבתית. התובעת ציינה בסעיף 29 לכתב התביעה שהיא מודה לד"ר רוזן אשר "תמכה בה ביציאה ללימודים לקורס זה". קורס זה מהווה דוגמה נוספת לתמיכת הנהלת האיגוד ותמיכתה של ד"ר רוזן בהתפתחותה המקצועית של התובעת.
- חיזוק נוסף לכוונה המיטיבה של הנהלת האיגוד כלפי התובעת עולה מהטבלה שהוצגה על ידי הנתבע, המפרטת את ימי הקורסים וההשתלמויות בשנים 2014-2019. טבלה זו מלמדת כי התובעת השתתפה במספר הגדול ביותר של ימי לימוד (166 ימים) בהשוואה ליתר העובדים באיגוד, ובעלות של כ- 25,000 ₪ לאיגוד. אמנם התובעת טענה כי היא העובדת הוותיקה ביותר, וכי יש לבחון את ימי הלימודים ביחס למספר שנות עבודתה באיגוד[241]. ואולם, יש לזכור כי התובעת עצמה העידה כי רק משנת 2014, כאשר ילדיה גדלו, יכלה להרשות לעצמה להשקיע בלימודים[242]. לפיכך, העובדה שד"ר רוזן אפשרה לתובעת לצאת למספר כה רב של ימי לימודים בתקופה קצרה יחסית זו, ובמימון נרחב של האיגוד, מקבלת משמעות גדולה במיוחד, ומעידה על כוונה ברורה מצד האיגוד לקדם את התובעת מבחינה מקצועית.
- בנוסף, כאמור לעיל, התובעת קודמה לדרגה 42+, וקיבלה שינוי דירוג עם תוספת שכר פרופסיונלית רטרואקטיבית, אשר ניתנה, כדברי ד"ר רוזן, כ"כלי שלי לשפר את תנאיה"[243].
- אין בידנו לקבל את טענת התובעת כי ישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017 הייתה בגדר "חקירה נגדית" ו"לינץ'", וכי ההחלטות שהתקבלו בעקבותיה, ובפרט הדרישה להגיש דוחות יומיים ושעתיים, היוו התעמרות ופעולות נקמניות. להלן נבהיר החלטתנו.
אכן, עיון בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מעלה כי עלו בה דברים קשים וטענות תקיפות ביותר כלפי התובעת. ואולם, התרשמנו כי אופן התנהלות זה נבע מפניותיה החוזרות ונשנות של התובעת, הלחצים הפוליטיים שהפעילה, ודברי המנכ"לית בישיבה ביחס לאווירה שיצרה התובעת במקום העבודה: "ההתנהלות של סילבי מכנסיה "דם רע" בארגון קטן ומשפחתי. זה גורם לדמורליזציה. לאנשים קשה לעבוד עם סלבי וחלקם גם לא רוצים... היא מתשאלת את האנשים באיגוד והן מחוצה לו, מה קיבלו? היא כל היום עסוקה בהשוואות". המנכ"לית אף ציינה בישיבה כי התובעת היא "העובדת היחידה שאני ממש לא יודעת מה היא עושה במהלך שעות העבודה. אני לא מקבלת ממנה דיווח שוטף כמו עובדים אחרים". על רקע כל האמור ובהתחשב בכך שהנהלת האיגוד סברה כי פניות התובעת אינן מוצדקות, חברי ההנהלה הבהירו לה את הדברים באופן תקיף וברור ודרשו ממנה תשובות ברורות.