עם זאת, לא שוכנענו כי די בהתנהלות זו, על כל הבעייתיות הגלומה בה, כדי לבסס עילת התעמרות בעבודה. מדובר בבדיקה ממוקדת אחת, שנעשתה על רקע חשד נטען לדיווחים לא תואמים ולשימוש ברכב האיגוד שלא לצורכי עבודה. לא הונחה לפנינו תשתית המלמדת כי אירוע זה היה חלק ממסכת חוזרת ונשנית של מעקב, השפלה, ניטור יתר או יחס פוגעני מתמשך כלפי התובעת. לכך יש להוסיף, כי בסופו של יום הנתבע אף לא נקט נגד התובעת אמצעי משמעת כאשר החלטה זו נבעה "בעיקר בשל העובדה כי בין הצדדים תלוי ועומד הליך משפטי זה"[255]. משכך, גם אם התנהלות הנתבע בכל הנוגע לבדיקת איכון הרכב לא הייתה נקייה מקושי, בעיקר במישור העיתוי והשקיפות, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להקים את עילת ההתעמרות הנטענת.
- התובעת טענה להתעמרות במהלך תקופת הקורונה, בפרט לעניין אישור עבודה מהבית והעברת נושאים בטיפולה לעובדים אחרים.[256] אולם, מעדותה של ד"ר רוזן ומהמסמכים שהוגשו עולה, כי ההתנהלות בתקופה זו הייתה מושתתת על שיקולים לגיטימיים של המעסיק, תוך התחשבות בצרכי הארגון ובנסיבות הספציפיות של העובדים.
ד"ר רוזן העידה כי בתקופת הקורונה, האיגוד פעל לפי הנחיות משרד הפנים, שקבעו מגבלות על מספר העובדים שיכולים לשהות במשרד, וכי היא אף הוציאה אישור להגדלת המכסה.[257] היא ציינה כי נעשה "לוח צדק" או "לוח שוויוני" שבו היו סבבים של עבודה מהבית ועבודה מהמשרד, ואף היא עצמה נכללה בלוח זה.[258] עיון בטבלה שצירפה התובעת כנספח 14ד' לתצהיר עדותה הראשית מעלה חלוקה שוויונית בעיקרה.
הקצאת העבודה מהבית נעשתה גם בהתאם לצרכים אישיים ולתפקידי העובדים; כך, רכזת תחנות ניטור, קיבלה אישור לעבוד מהבית מלכתחילה מאחר שהייתה אסתמטית ועבודתה כללה ברובה עבודה מול מחשב מרחוק, תוך הגשת דיווחים יומיים.[259] לעומת זאת, התובעת, שעסקה בטיפול בתקלות מחשוב, נדרשה לעיתים קרובות לנוכחות פיזית במשרד[260] ו"יום ראשון שלה תמיד היה מוקדש לטיפול במחשבים"[261]. כמו כן, ד"ר רוזן ציינה כי "נלחמה" על כך שיהיו 14 עובדים חיוניים, כולל התובעת, כדי לאפשר להם לעבוד ולא להיאלץ לצאת לחל"ת[262].
כאן המקום לציין, כי התובעת נעדרה רבות מהעבודה בתקופה שלאחר הגשת התביעה, ובמיוחד בתקופת הקורונה. על מנת לסבר את האוזן בשנים 2020-2021 התובעת נעדרה כמעט 160 ימים.[263] התובעת הסבירה כי העדיפה לא להגיע לעבודה גם במקרה של צינון קל כדי למנוע הדבקה.[264] לאור כל זאת, לא ניתן לקבוע כי התנהלות הנתבע הייתה בגדר התעמרות, אלא שיקפה ניהול סביר של כוח אדם בתנאי חירום, תוך התחשבות בצרכים התפעוליים והאישיים וחוסר הוודאות ששרר במיוחד בתחילת תקופת מגפת הקורונה.
- על התנהלות התובעת ניתן ללמוד גם מהאופן הלא מכבד בו השיבה לפניית המנכ"לית בתקופה הקורונה. כך, ביום 24.12.2020 פנתה המנכ"לית לתובעת, כדלקמן:
"הי סלבי,
- בעקבות מצב הקורונה והצורך לאפשר למספר עובדים נוספים לעבוד מהבית אישרתי רכישת חמישה מחשבים ניידים.
- בתאריך ה20.10 הזמנת 5 מחשבים ניידים לאחר שבדקת אילו מחשבים כדאי לקנות.
- לשאלותיי במייל, האחרונה ב-12, מתי המחשבים אמורים להגיע- לא השבת.
- חשבונית לתשלום של 31,400 ₪ נשלחה לאיגוד ב-22.10 ואושרה לתשלום ב1.1.21.
- בטרם התשלום, ובהיעדרך, התקשרתי לספק לברר מתי המחשבים יגיעו לאיגוד.
- להפתעתי, הסתבר שהם הגיעו ב 12 ונמסרו לך ו/או ליאן.
- לא ברור לי מדוע מאז ה6.12 הם לא נמסרו- היש יותר חשוב מזה בתקופת הקורונה?
- לפיכך, ביום שתגיעי למשרד אבקשך למסור לי את המחשבים כדי שאתן אותם לעובדים, בכדי שיוכלו לעבוד מהבית בתקופת הסגר השלישי.
בברכה והחלמה מהירה