סכסוך עבודה (באר שבע) 32096-04-19 סילביה דהן גואטה – איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד - חלק 24

ענת"[265] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

התובעת השיבה לפניית המנכ"לית למעלה משבוע לאחר מכן, ביום 3.1.2021, כדלקמן:

"שלום ענת,

1. נכון.  זו הייתה המלצתי.
2. נכון. 
3. את לא מרשה לי לעבוד מהבית ולכן כשאני חולה אני לא נכנסת למייל של העבודה.
4. נכון.
5. אוקיי.
6. נכון קבלתי את המחשבים בתאריך 6.12.20 אחר הצהריים והתחלתי לעבוד על אחד מהם.
7. למחרת חליתי ומאז הייתי בחופשת מחלה, מלבד יום אחד שעבדתי 20.12.20 וגם בו עבדתי על מחשב נייד אחר.  לידיעתך, מחשב נייד חדש זקוק להתקנות רבות (אנטיוירוס, אופיס, אופיס לייט וכד').  חיבור לשרתי האיגוד והתאמתו לעובד.
8. המחשבים עדיין לא מוכנים אבל אם את רוצה אני יכולה לתת לך אותם ותתני לעובדים ,לשיקולך.

שבוע טוב"[266].

1. בכל הנוגע לטענת התובעת בדבר מידור מצד המנכ"לית, לא מצאנו כי מדובר בהתנהלות העולה כדי מידור פסול או התעמרות.  כבר בישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017, טרם הגשת התביעה, ציינה ד"ר רוזן כי "כאשר יש תקלה, במרבית הפעמים אני פונה לדורון להב ולא אליך וכך גם עובדים אחרים באיגוד, או שאינך זמינה, את לא תמיד נמצאת באיגוד, או שאת מתקשרת ליאן מבינת".[267] עובדה זו מצביעה על כך שקשיי תקשורת או עקיפת ערוצי פנייה ישירים לתובעת היו קיימים עוד בטרם הוגשה התביעה, ולא נולדו כתוצאה ממנה.

יתרה מכך, ד"ר רוזן העידה בכנות על תחושותיה לאחר הגשת התביעה, ובפרט לאחר שהתובעת הגישה תביעה אישית נגדה.  היא ציינה כי "אני מאוד נפגעתי מסילבי"[268] וכי "אחרי התביעה היה לי יותר נוח לדבר עם דורון, שהיה יום-יום באיגוד והבין בנושאים האלה, והיה מנהל של סילבי"[269].  תגובה זו, המבטאת פגיעה אישית והעדפה לניהול עניינים דרך מנהל ישיר וזמין יותר, אינה מעידה על כוונת מידור זדונית, אלא על התאמה פרגמטית למצב יחסים מורכב שנוצר בעקבות ההליך המשפטי.

אשר ליידוע העובדים על הגשת התביעה, טענת התובעת כי מדובר בניסיון לפגוע בה נדחית.  ד"ר רוזן הסבירה בעדותה כי שמעה על הגשת התביעה "מכל הכיוונים"- ממזכירת נחל שורק ומעובדות באשדוד.[270] מתוך תפיסה ניהולית של שקיפות ורצון "לשים קץ לחרושת השמועות" היא כינסה את עובדי האיגוד ועדכנה אותם.  לדבריה, מטרת שיחת העדכון הייתה "לעדכן את עובדי האיגוד בעניין, על מנת לשמור על אופי ושגרת העבודה באיגוד"[271], ו"בשיחת עדכון זו ובנאמר בה לא היה כדי לפגוע במרשתך"[272].  פעולה זו, בנסיבות העניין, נועדה לטפל במצב שנוצר באופן גלוי ומסודר, ולא מהווה ניסיון לפגוע בתובעת.

1. לאור כל האמור לעיל, התביעה לתשלום פיצוי בגין התעמרות והתנכלות תעסותקית- נדחית.  הגם שחלק מהאירועים שפורטו, כגון עיתוי בדיקת השימוש ברכב האיגוד או אופן הצגת הדברים בישיבת ההנהלה, עשויים לעורר תהיות בדבר תום הלב או להיות בלתי ראויים במישור יחסי העבודה, הרי שהם אינם עולים כדי דפוס שיטתי של התנהגות פוגענית ומשפילה המבססת עילת התעמרות.  פעולות הנתבע, לרבות ההחלטות הניהוליות בנוגע לקידום, שעות נוספות, דיווחים ועבודה בתקופת הקורונה, נבעו משיקולים מקצועיים של מעסיק, ואין בהן כדי להקים עילת פיצוי בגין התעמרות.

ג.  טענות התובעת להפרשי שכר

1. התובעת טענה בכתב התביעה להפרשי שכר בסכום של 80,443 ₪ נכון לחודש אוגוסט 2017.  הפרשים אלו נבעו, לטענתה, מחסר בתשלום ב"תוספת שכר 3.6%", "תוספת 22%", גמולי השתלמות א' ו-ב' ו"הפרשי שכר" ביחס לתקופה שמחודש אפריל 2010 עד אוגוסט 2017.  חוות הדעת מטעם התובעת ניתנה על ידי האקטואר, מר אבי עייש והיא צורפה כנספח ו' לכתב התביעה.
2. לאחר קבלת כתב התביעה, הנתבע ערך בדיקה של טענות התובעת.  הנתבע הודה כי חלק מהרכיבים אכן שולמו לתובעת, כמו ליתר עובדי האיגוד, בחסר, ובחודש אוגוסט 2020 שולמו לתובעת הפרשי שכר בסכום של 27,738 ₪.  הנתבע טען, כי מקור התשלום בחסר היה בטעות של התוכנה בה עשה הנתבע שימוש.  יש לציין, כי הנתבע הודיע שבעקבות כתב התביעה נבדקו גם תלושי השכר של עובדים נוספים באיגוד ובהתאם שולמו גם להם הפרשי השכר בגין הטעויות שנמצאו בתשלומים.  חוות הדעת של המומחית מטעם הנתבע, רואת חשבון מיכל לוי ישוביוב צורפה כנספח כ"ח לתצהיר עדותה הראשית של ד"ר רוזן.
3. ביום 1.12.2021 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק ובמסגרתו העידו המומחים מטעם הצדדים, מר עייש והגב' מיכל לוי ישוביוב.  לאחר דיון ההוכחות, ביום 16.1.2022 הגיש מר עייש חוות דעת מתוקנת מטעם התובעת.  מסיכומי הצדדים עולה, כי בשלב זה עיקר המחלוקת בין הצדדים נובעת משאלת חישוב שעות התקן וסוגייה זו היא העומדת ביסוד הפער שנותר בין תחשיבי הצדדים. 
4. לעניין זה, על פי חוות הדעת מטעם התובעת, שעות התקן החודשיות של התובעת, כעובדת ותיקה שהחלה לעבוד לפני הסכם מרץ 1999, צריכות להיות 180 שעות.  התובעת טוענת, כי הנתבע עצמו חישב את שכרה לפי תקן זה בתלושי השכר שלה ובהסדר עבודה שנקבע לעובדים ותיקים, ולכן יש לקבל את חישוב הפרשי השכר של המומחה מטעמה במלואו.
5. לעומת זאת, על פי חוות הדעת מטעם הנתבע, שעות התקן החודשיות לעובדי הרשויות המקומיות היו 184 שעות עד אפריל 2018, ומאז 182 שעות.  המומחית מטעם הנתבע, גב' מיכל לוי ישוביוב מסבירה כי עבור התובעת, שעות התקן הקנויות הן 182 שעות (90 שעות לחצי משרה בה עבדה התובעת עובר להסכם מרץ 1999 + 92 שעות לחצי משרה נוספת בה עבדה התובעת החל משנת 2010) עד אפריל 2018, ומאז 181 שעות (90+91).
6. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבע עצמו מאשר בחוות דעתו כי לעובדים ותיקים דוגמת התובעת גורם החלוקה לערך השעה היה 180 שעות חודשיות, וכי תלושי השכר של התובעת תמיד שיקפו 180 שעות תקן.  הנתבע, בסיכומיו טוען, כי המומחית מטעמו הסבירה שחלק מהפערים נובעים משעות תקן חסרות, שכן חישוב שעות התקן הנכונות הוא 182 שעות בחודש עד אפריל 2018, ומאז 181 שעות.
7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו לקבל את תחשיב הנתבע ביחס לשעות התקן, וזאת בהתחשב בשעות התקן לעובדי הרשויות המקומיות: 184 שעות בחודש (42.5 שעות בשבוע) עד לחודש אפריל 2018, ו- 182 שעות בחודש (42 שעות בשבוע) החל מחודש אפריל 2018, (בעקבות קיצור שבוע העבודה במשק).
8. ויובהר, ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.1999 קבע "תמונת מצב" לפיה תוספות מקומיות שנהגו עד למועד זה ימשיכו לחול על עובדים ותיקים (שהתקבלו עד 3.4.1999).  בהתאם להסכם זה, עובד רשות מקומית שהועסק במועד הקובע (פברואר/אוגוסט 1999) לפי תקן שעות נמוך מהנדרש, זכאי להמשיך לעבוד לפי אותו תקן.
9. התובעת, שהחלה עבודתה בשנת 1990, נחשבת עובדת ותיקה.  במועד הקובע, היא הועסקה ב-50% משרה לפי תקן של 180 שעות חודשיות, ולכן היא זכאית לשמר תקן זה עבור חלקיות המשרה בה הועסקה במועד הקובע (90 שעות).
10. אולם, בתקופת התביעה, התובעת הועסקה ב-100% משרה, ולכן, עבור 50% מהמשרה (90 שעות) היא זכאית להמשיך לעבוד לפי תקן של 180 שעות חודשיות.  עבור 50% המשרה הנוספים, שהוגדלו לאחר המועד הקובע, היא צריכה לעבוד לפי תקן של 184 שעות חודשיות עד אפריל 2018, ולאחר מכן לפי 182 שעות.

לפיכך, שעות התקן הקנויות של התובעת הן: 182 שעות חודשיות (90 שעות עבור 50% משרה + 92 שעות עבור 50% משרה נוספת) עד אפריל 2018, ו-181 שעות חודשיות (90 שעות עבור 50% משרה + 91 שעות עבור 50% משרה נוספת) החל מאפריל 2018.

1. ויודגש, העובדה כי התובעת הועסקה בחצי משרה עובר ליום 3.3.1999 וכי על רקע זה נקבעה "תמונת מצב" של עבודה בחצי משרה של 90 שעות בלבד (הגם שבאותה העת חצי משרה הייתה צריכה להשתקף ב-92 שעות), אינה מקנה לתובעת את הזכות כי גם חצי המשרה הנוספת, בה החלה לעבוד כ-10 שנים מאוחר יותר תהיה בהיקף חורג.
2. ערות אנו לטענות התובעת שלפי בתלוש השכר שלה צוין היקף משרה של 180 שעות וכי על בסיס נתון זה נערך חישוב שכרה.  עם זאת, רישום זה, כשלעצמו, אינו יכול להקנות לתובעת זכויות שאינן נתונות לה בדין והחורגות מהוראות הדין וההסכמים החלים.
   כפי שהובהר בחוות דעתה המקצועית של רו"ח מיכל לוי ישוביוף, חישוב שכר על בסיס 180 שעות חודשיות, בניגוד לתקן הקבוע, מהווה חריגת שכר.  משעה שהתובעת מבקשת כעת קבלת הפרשי שכר לזכותה, אין מקום לבסס את התחשיב המחודש על רישום שאינו תואם את הדין וההסכמים המחייבים.  לפיכך, מצאנו לאמץ את התחשיב שערכה רו"ח מיכל לוי ישוביוף, המבוסס על שעות התקן בהתאם להוראות הדין.  יש לציין שהיקף המשרה האמור עולה גם מההודעה לעובד מיום 24.9.2012 שם צוין תקן של 184 שעות חודשיות (ראו נספח א'1 לתצהיר עדותה הראשית של ד"ר רוזן).  זאת, על אף שבהודעה לעובד מיום 1.1.2019 צוין תקן של 41.5 שעות שבועיות (נספח א'2 לתצהיר עדותה הראשית של ד"ר רוזן).
3. בנסיבות העניין, התביעה לתשלום הפרשי שכר בהתאם לחוות דעת המומחה ד"ר עייש- נדחית. 

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה.
2. כל צד יישא בהוצאותיו.  בהחלטתנו שלא לפסוק הוצאות לחובת התובעת חרף היקף ההליך ודחיית התביעה, הבאנו בחשבון את העובדה כי בעקבות התביעה שולמו לתובעת הפרשי שכר בסכום של כ-27,000 ₪ וכן את הכשלים שאירעו בהתנהלות הנתבע, בין היתר אי קיומו של נוהל תשלום כוננות ברור שקוף וקבוע, התנהלות שיכולה הייתה למנוע את הצורך בניהול ההליך דנן.
3. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ו, (19 מאי 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.