סכסוך עבודה (באר שבע) 32096-04-19 סילביה דהן גואטה – איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד - חלק 8

ת: לא, דורון, דורון, קודם כל, זה ירשתי, אני הגעתי לאיגוד שנה קודם,

ש: אני מבין.

ת: ירשתי.  דורון, איתי וחיים ביצעו, ביצעו כוננויות והכל גם מעוגן בתקציב, זאת אומרת לא יכולתי בשלב הזה לתת, לתת לשתי הבנות כוננות..."[54] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

1. זאת ועוד, ד"ר רוזן הבהירה בעדותה, כי מיד כשהדבר התאפשר ועובד אחר שביצע 80 שעות כוננות פרש, זו הייתה "שעת כושר" מבחינתה לתת לתובעת ולעובדת הנוספת שעות כוננות אוויר בחלוקה שווה ביניהן:

"ת: ...  כשאני הגעתי לאיגוד הוא היה, אז אליעזר היה...  אני לא זוכרת בדיוק מתי הוא פרש, אבל בדיוק שהוא פרש,[...]

ת: זו הייתה שעת כושר.

ש: זה לא מבחן זכרון.  אבל בעצם יש כאן מצב שרק בעצם אחרי הבקשה שלהם מצטרפות נשים לסבב כוננות אוויר, נכון?

ת: לא בגלל שהן נשים, בגלל שיכולתי לתת.

ש: לא אמרתי שזה בגלל, אני רק שאלתי האם זה המצב.

ת: קודמים (צ"ל: "קודמי"- ר.ג.) בתפקיד לא נתן להם, הם היו צוות אוויר ועוד לפני,

ש: קודמך בתפקיד זה דורון שעשה כוננות בתקופה של המילוי מקום, נכון?

ת: לא, מנהל האיגוד, דורון היה במשך שנה וחצי ממלא מקום, אהרון זוהר היה, קודם הוא קלט את שתי הבנות ולא נתן להן, למרות שהוא קלט אותן לאוויר"[55] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

1. נציין, כי בפועל, מתן 40 שעות כוננות אוויר לכל אחת מהעובדות שעבדה באותה עת בחצי משרה (התובעת והעובדת הנוספת), תאם באופן יחסי את היקף כוננות האוויר ששולמה לעובדים שעבדו במשרה מלאה (80 שעות כוננות אוויר).
2. מהאמור עולה, כי טענות התובעת כאילו המנכ"לית הייתה זו שלא אישרה לה לבצע את שעות כוננות האוויר בדומה לאישור שניתן לעובדים הגברים המקבילים לה לטענתה בתפקידם, מתוך העדפתה של המנכ"לית את "אנשי שלומה", אין לה על מה לסמוך.  בעת שהמנכ"לית נכנסה לתפקידה, היא "ירשה" מצב קיים של עובדים (גברים) שעובדים במשרה מלאה, אשר קיבלו כחלק מתנאי העסקתם 80 שעות כוננות אוויר (ו-80 שעות כוננות חומ"ס), ושל התובעת ולפחות עובדת אחת נוספת, שעבדו בחצי משרה ולא קיבלו שעות כוננות אוויר כלל (ואף לא שעות כוננות חומ"ס).
3. ויובהר, התובעת טוענת כי יחסי העבודה בנתבע בתקופה שבה מר אהרון זוהר היה המנכ"ל היו מצויינים.  התמונה שמציגה התובעת בתצהירי עדותה הראשית היא כי לא היו לה טענות ביחס לחלוקת הכוננויות בתקופתו של המנכ"ל הקודם.  לעומת זאת, ביחס לד"ר רוזן היא מצהירה: "גב' ענת רוזן הייתה המנכ"לית של האיגוד מ-1996 ועד 2022 עת פרשה לגמלאות.  משך כל שנות עבודתנו המשותפת, גב' רוזן עבדה בשיטה של פייבוריטים, כאשר מי שחפצה ביקרו קיבל שעות כוננות וקיבל קידום, ומי שלא (אני) נותר באותם תנאי העסקה, ונחסמו בפניו אפשרויות קידום והכשרות ותוספות לביצוע תפקידים"[56].  ואולם, כאמור לעיל, העובדים האחרים אשר עבדו במשרה מלאה (אליהם התובעת משווה את עצמה), קיבלו את האישור לביצוע הכוננויות דווקא בשנים בהן מר אהרון זוהר כיהן כמנכ"ל האיגוד.  כאן המקום לציין, כי בהתאם לעדותה של התובעת, באותן שנים בהן היא עבדה באיגוד בחצי משרה, היא עבדה במקביל גם בניהול של חברה משפחתית שהעסיקה 15 עובדים ובתקציב של 8 מיליון ₪ בשנה.  התובעת העידה כי מדובר היה בניהול של חברה בהיקף תקציבי דומה לזה של הנתבע.[57]

לפי חומר הראיות שהוגש, הפעם הראשונה שהתובעת ביקשה להצטרף לסבב כוננות אוויר הייתה כאמור בשנת 1998.  אשר לבקשה להגדלת היקף המשרה, גם בהתאם להצהרות התובעת, היא לא ביקשה להגדיל את היקף המשרה לפני שנת 1998.  בפרק ב' לתצהירה המשלים היא מייחסת את מועד תחילת הבקשה להגדלת היקף המשרה לשנות ה- 2000.  בהתאם להצהרת התובעת עצמה, היא החלה לבקש את הגדלת המשרה, לאחר שהעובדים האחרים עבדו במשרה מלאה כעשור.  עד אז, התובעת עצמה העדיפה, מטעמיה, לעבוד בחצי משרה.

1. כאן המקום לציין, כי בכתב התביעה התובעת טוענת לזכאות לקבלת תוספת של 40 שעות כוננות אוויר רק מיום 31.10.2010, המועד בו היא החלה לעבוד במשרה מלאה: "בתאריך 31.10.2010 היקף המשרה עלה למשרה מלאה ולכן התובעת לא קיבלה את התוספת של 40 שעות כוננות אוויר, השלמה ל-80 שעות כוננות אוויר, כמו יתר כונני אוויר אשר מקבלים 80 שעות לחודש, על אף כי אינם שייכים לצוות אוויר".[58] גם בתצהיר עדותה הראשית (הראשון) הצהירה התובעת כי הזכות שלה לתוספת כוננות אוויר נובעת מהגדלת היקף המשרה: "אציין, כי המעבר שלי מחצי משרה למשרה מלאה בהתאם לשיוך המקצועי שלי לצוות אוויר, בו אני אחראית על מרכז הבקרה של איכות האוויר, הריני זכאית והייתי אמורה לקבל את מלוא שעות כוננות אויר, דהיינו: 80 שעות כמו יתר הכוננים"[59].  בדומה, התובעת העידה בחקירתה הנגדית: "אני הייתי שייכת לצוות אוויר ואני ביצעתי וקיבלתי 40 שעות כוננות אוויר.  וכשעליתי למשרה מלאה, כמו שהאחרים כל הזמן אמרו לי שאני מקבלת 40 שעות כי אני עובדת חצי משרה, כשעליתי למשרה מלאה, אז ציפיתי לקבל 80 שעות כמו העובדים האחרים"[60] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
2. אלא, שהתובעת מתעלמת מכך שהעלאת היקף משרתה למשרה מלאה נעשתה תוך הוספת תפקיד בתחום המחזור, ולא מדובר בהעלאת היקף המשרה באותו תפקיד, ואף לא בתפקיד אחר בצוות אוויר.[61] לעניין זה יובהר, כי גם העובדת שהתובעת החליפה לא קיבלה כוננות אוויר (אותה עובדת קיבלה 25 שעות כוננות אינטרנט- ראו להלן).  התובעת אף מתעלמת מכך שבעת הגדלת היקף המשרה, הובהר לה כי בתקופת עבודתה במשרה מלאה, מספר השעות לכוננות אוויר לא יעלה, והוא ישאר 40 שעות בחודש.  לא רק שהדברים הובהרו לתובעת, אלא שהיא אף אישרה את הכתוב בחתימתה.[62]
3. במסגרת חקירתה הנגדית, התובעת טענה כי ההסכמה שלה לכך שבמסגרת היקף המשרה המלאה ישולמו לה 40 שעות כוננות אוויר בלבד נגעה אך ורק לתקופה הקצובה בה היא מילאה את מקומה של העובדת שיצאה לחופשת לידה, וכי ההסכמה האמורה אינה חלה מהמועד בו הוגדל היקף המשרה לשיעור 100% באופן קבוע.  התובעת נימקה: "זה היה באופן זמני...  ובאופן זמני לא עושים עניינים".[63] אין בידנו לקבל טענה זו, מהטעמים שיפורטו להלן.
4. ראשית, יש לעמוד על מהותה של הסכמת הצדדים.  ההסכמה כי מספר שעות כוננות האוויר לא יעלה וישאר 40 שעות בחודש, הינה הסכמה מהותית הנוגעת לתנאי העסקת התובעת במשרה מלאה.  העובדה כי עם הגדלת היקף המשרה הנתבע פעל להבהיר לתובעת בכתב כי לא תהיה הגדלה של מכסת הכוננות והתובעת אף אישרה זאת בחתימתה, מלמדת כי בין הצדדים הייתה הסכמה מהותית כי הגדלה בהיקף המשרה לא תגרור הגדלה בהיקף כוננות האוויר.  ויודגש, בפועל, "בזמן אמת" לא הוצגה כל הסתייגות מטעם התובעת והיא לא ביקשה לציין כי הסכמתה בעניין הכוננות מוגבלת לזמן מסוים.  לעניין זה, במכתב נרשם: "בתקופת עבודתך במשרה מלאה, תנאי התמורה יהיו בהתאם לדרגה שלך בהיקף של משרה מלאה.  יש לציין כי לא יעלה מספר השעות לכוננות אוויר, והוא יישאר 40 שעות בחודש"[64] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).  פרשנותה של התובעת שלפיה ההסכמה חלה רק בתקופה קצובה, מהווה ניסיון לשנות בדיעבד תנאי מוסכם, באופן שאינו מתיישב עם חובת תום הלב וההגינות החלה על יחסי העבודה.  הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבע הסתמך על הסכמה זו בעת קבלת ההחלטה להרחיב את היקף משרתה של התובעת לבקשתה.
5. שנית, אין בסיס לטענה כי המעבר של התובעת למשרה מלאה צריך היה להוביל בהכרח ובאופן אוטומטי לשינוי בהיקף הכוננות, בהעדר הסכמה חדשה ובהעדר אישור לביצוע כוננות בזמן אמת.  הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהמעבר של התובעת למשרה מלאה היה בעת שהנתבע כבר הפסיק לשלם לעובדיו החדשים גמול בגין כוננות אוויר.  לעניין זה, המנכ"לית הצהירה ועדותה לא נסתרה, כי תוספת כוננות אוויר הינה "תוספת אשר כיום כבר אינה קיימת עוד באיגוד, לאור השינוי בנסיבות, והינה כיום אך כוננות "וירטואלית" ושריד אשר קובע עוד מתקופת העבר".  "שריד" זה, אף קובע לתובעת בהיקף של 40 שעות בעת שעבדה בחצי משרה.

ד"ר רוזן אף הבהירה כי "בשנים הראשונות להקמת האיגוד הייתה משמעות רבה יותר לשעות "כוננות אוויר", שכן מערך הניטור עבד תחת מערכת בקרה לסירוגין מב"ס".[65] על רקע האמור, אין בידנו לקבל את טענת התובעת שלפיה טענת הנתבע לעניין התייתרות כוננות אוויר לאור התייתרות המב"ס נטענה לראשונה בסיכומי הנתבע, ומהווה הרחבת חזית ויש למחוק אותה.  אמנם, הנתבע פירט יותר בהרחבה טענה זו בסיכומיו והרחבה זו אכן הינה אסורה.  ואולם, ד"ר רוזן הצהירה כבר בתצהיר עדותה הראשית כי לכוננות האוויר הייתה משמעות רבה יותר בשנים הראשונות של האיגוד, שכן באותן שנים מערך הניטור עבד תחת מערכת בקרה לסירוגין.  ד"ר רוזן אף הצהירה באופן ברור, כי תוספת זו אינה קיימת היום באיגוד והינה כיום "וירטואלית" ובגדר שריד שקובע מתקופת העבר ועדות זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית.

1. שלישית, טענת התובעת שלפיה הסכמתה ניתנה לתקופה בה הועלתה משרתה למשרה מלאה באופן זמני, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות התובעת עצמה.  לעניין זה, התובעת ביקשה את הגדלת היקף כוננות האוויר עוד בתקופה בה היא עבדה במשרה מלאה שלא באופן קבוע.  כאמור לעיל, היקף משרתה של התובעת עלה למשרה מלאה באופן זמני בחודש מרץ 2010, עת העובדת שהחליפה יצאה לחופשת לידה.  רק בשנת 2013, כשאותה עובדת הודיעה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה בנתבע, החליטה הנהלת האיגוד על קיבוע היקף משרתה של התובעת מהיקף משרה מלא באופן זמני, להיקף משרה מלא (100%) באופן קבוע.  ואולם, עוד בתקופה בה היקף המשרה המלא של התובעת היה זמני, התובעת ביקשה לקבל 80 שעות כוננות אוויר (ו-80 שעות כוננות חומ"ס).  כך כבר ביום 16.11.2010, התובעת פנתה לד"ר רוזן, טענה שהיא מועסקת בשני תפקידים וביקשה להרחיב את השתתפותה במערך הכוננות, תוך שטענה כי "כל כונן מקבל 80 שעות כוננות אוויר+80 שעות כוננות חומ"ס".  התובעת אף ביקשה כי תזומן לישיבת ההנהלה להציג טיעוניה בעניין.[66] בדומה, ביום 12.8.2012 התובעת שבה וביקשה "לקבל שכר כמו בני דורי...  כל כונן מקבל 160 שעות כוננות אוויר וחומ"ס"[67].  בנסיבות העניין, ניסיונה של התובעת לטעון כי ההסכמה שלה לקבלת 40 שעות כוננות בעודה עובדת במשרה מלאה רלוונטית רק לעת בה היא עבדה במשרה מלאה באופן זמני, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותה עצמה, שעה שגם בעת שהמשרה המלאה בה עבדה הייתה זמנית, היא ביקשה לבצע 80 שעות כוננות אוויר (על אף שחצי מהמשרה שלה היה במחזור).
2. בנסיבות העניין, אנו סבורות כי יש לראות בהמשך העסקתה של התובעת במשרה מלאה, לאחר סיום התקופה בה התובעת החליפה את העובדת שיצאה לחופשת לידה, כהמשך ישיר של אותו הסדר בין התובעת לבין הנתבע לעניין אי הגדלת היקף כוננות האוויר ולא כיצירת הסכם חדש.  משכך ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בעת המעבר למשרה מלאה בדבר אי הגדלת היקף הכוננות ממשיכה לחול גם בההעסקה הקבועה במשרה מלאה.
3. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי טענת התובעת שלפיה יש להשוות בינה לבין העובדים אותם היא מכנה "בני דורי"[68], שעה שהם היו בעלי ותק דומה בנתבעת- דינה להידחות.  לעניין זה יובהר תחילה, כי למרות הוותק הדומה, הרי שבמשך כ-20 שנים התובעת עבדה בחצי משרה, בעוד העובדים אליהם התובעת משווה את עצמה עבדו במשרה מלאה.  על רקע האמור, לא הוכחה טענות התובעת בסעיף 22 לתצהיר עדותה המשלים שלפיהן היא הייתה "ותיקה יותר" ו"מיומנת יותר בביצוע כוננות" ולמרות זאת עובדים אחרים ביצעו אותה.  ויודגש, שניים מהעובדים שביצעו את הכוננות היו ותיקים מהתובעת והעובד השלישי ביצע את הכוננות עוד לפני הגשת בקשתה של התובעת בחודש יוני 1998 להצטרף לצוות כונני אוויר.  בנסיבות העניין, אין בידנו לקבל גם את טענת התובעת בסעיף 24 לתצהיר עדותה המשלים שלפיו "אני לא ביקשתי להצטרף לסבב "מבחוץ" אני כבר ביצעתי את הכוננות הזו, אז אם בסך הכל היו 280 שעות כוננות אוויר באיגוד כטענת המנכ"לית, היה צריך לחלק אותן 70 לכל אחד.  אין שום הצדקה לכך ששלושה עובדים יבצעו 80 שעות, ואני שכבר אז הייתי ותיקה יותר, ומנוסה יותר ביצעתי 40 שעות בלבד".  ויודגש, בהתאם לבקשה הכתובה של התובעת מיום 4.6.98 ותשובת המנכ"לית מיום 4.7.98, בקשת התובעת הייתה להצטרף לסבב כונני אוויר קיים.  למעשה, קבלת בקשת התובעת באותה העת הייתה מובילה לתוצאה של צורך בהפחתת גמול הכוננות לעובד/ים שכבר קיבלו תשלום זה במשך מספר שנים.  יתרה מכך, לא ברורה טענת התובעת שלפיה היה מקום לחלק את שעות הכוננות ל-4, כך ששלושת העובדים שכבר ביצעו את הכוננות והיא יקבלו כל אחד 70 שעות, כשהתוצאה היא שהעובדת הנוספת עמה היא פנתה לקבלת שעות כוננות האוויר לא תקבל שעות כוננות כלל.
4. זאת ועוד, על אף שהתובעת מצהירה כי העובד דורון (מר להב), עבד עמה "כתף אל כתף" מאז שנות ה-90 ועד למועד הגשת התצהיר על ידה (2023)[69], ועל אף שהתובעת טענה בחקירתה הנגדית כי מר דורון הינו עובד "מאוד בכיר" "כמוני"[70], הרי שמעדותה של ד"ר רוזן עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין המדובר בעובדים שביצעו אותם תפקידים וכי אין להשוות את עבודתם בנתבע.  כך, ד"ר רוזן הבהירה בתצהיר עדותה הראשית כי חרף טענת התובעת כי מר אהרון זוהר שימש כמנכ"ל האיגוד עד לשנת 1996, בפועל מר אהרון זוהר סיים את תפקידו כמנכ"ל בשנת 1994 ובמועד זה, מונה מר להב, ע"י מליאת מועצת האיגוד לתפקיד מ"מ מנכ"ל האיגוד ובעל זכות חתימה באיגוד, ושימש בתפקיד זה בין השנים 1994-1996.  זאת ועוד, ד"ר רוזן הצהירה כי "קידומו של מר דורון להב בפרט ושל עובדים אחרים בכלל לא היה מבוסס על ותק כי אם על מידת ההתאמה לתפקיד.  מר להב הינו מאבני הראשה של האיגוד, כאשר למעלה משנה שימש כאמור בתפקיד מ"מ מנכ"ל האיגוד, ולאחרונה אף מועצת האיגוד האריכה את כהונתו לאחר גיל פרישה, בשל נחיצותו ותרומתו הרבה למערכת..."[71].  עדותה של ד"ר רוזן בעניין זה לא נסתרה, והיא אף לא נחקרה ביחס להצהרה זו במסגרת חקירתה הנגדית.  זאת ועוד, מההודעות לעובד שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של ד"ר רוזן עולה, כי כבר בחודש ספטמבר 2012 מר להב היה רשום כסמנכ"ל וכממונה הישיר של התובעת (ביחד עם ד"ר רוזן).[72] לאמור לעיל יש להוסיף, כי גם מסיכום פגישה שנערכה בחודש ינואר 2003 עם מר עמי יפרח, ממונה שכר ותנאי שירות בגופים הנלווים לרשויות המקומיות במשרד הפנים בנושא דרגות העובדים ניתן לראות כי כבר בשנת 2003 שימש מר דורון להב כסמנכ"ל ורכז משאבי אנוש, בעוד התובעת שימשה בתפקיד רכזת מחשוב.  כאן המקום לציין כי בישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017 התובעת נשאלה לאילו עובדים היא משווה את עצמה והתובעת השיבה: "אני עושה הרבה יותר מאיתי וגד ומרוויחה פחות"[73], כך שבישיבה זו, להבדיל מהצהרתה בתצהיר המשלים, התובעת לא טענה כי מר להב הינו עובד אשר יש להשוות את עבודתו לעבודתה.  גם שמו של העובד חיים לא הוזכר במהלך הישיבה האמורה (בפועל לא הובאו לפנינו נתונים אודות תפקידו ועבודתו בנתבע, למעט הצהרה כללית של התובעת בתצהיר עדותה הראשית המשלים שלפיה "חיים היה רכז אגרואקולוגיה, והוא החל לעבוד זמן קצר לפניי"[74]).
5. העובד הנוסף, איתי, היה בזמנים הרלוונטיים בעל תואר שלישי (ד"ר), בעוד שבעת שהתובעת החלה לעבוד במשרה מלאה, היא לא הייתה בעלת תואר ראשון.  בהתאם לעדותה של ד"ר רוזן "באיגוד ערים אשדוד, המיין קור של העיסוק שלנו, זה פיקוח על התעשייה, זה הגנה לאוכלוסייה מפני הפלטות חומרים מסוכנים, שפכים מהתעשייה..."[75].  העובד, מר איתי, עבד בתחום התשתיות והתעשיות.  התובעת עצמה לא הביאה נתונים כלשהם אודות תפקידו של מר איתי ולא הבהירה מדוע לטענתה עבודתה הייתה שוות ערך לעבודתו.
6. אשר לעובד שייקרא להלן ג' נציין, כי טענתה של התובעת בסעיף 17 לתצהיר עדותה הראשית שלפיה "אחד העובדים באיגוד" לא היה משובץ בלוחות כוננות אוויר וחומ"ס "משך שנים" "והיה מקבל את הרכיב באופן מלא- 160 שעות כוננות בחודש" מבלי לבצע את הכוננות בפועל, נטענה אף היא בעלמא וללא הוכחה.  רק במסגרת החקירה הנגדית התובעת הבהירה כי "אחד העובדים" אליו היא התייחסה בסעיף 17 לתצהיר עדותה הראשית הוא ג'.  במהלך חקירתה הנגדית של ד"ר רוזן התובעת ביקשה לבסס את הטענה כי מר ג' לא ביצע את הכונניות בפועל, והציגה לראשונה לוחות כוננות לשנים 2009- 2010 בהם לא היה מוזכר שמו של ג'.  מדובר בלוחות כוננות אשר לא הוגשו על ידי התובעת עובר לדיון ההוכחות.  ד"ר רוזן בעדותה עמדה על כך שלא היה עובד שקיבל כוננות ולא עשה אותה בפועל, ועדותה בעניין זה הייתה עקבית וחד משמעית ומהימנה עלינו.  הדברים אמורים במיוחד שעה שהמסמכים שהציגה התובעת הוצגו רק במסגרת החקירה הנגדית של ד"ר רוזן והתובעת אף נמנעה מלציין בתצהירה ביחס לאילו שנים היא טוענת כי ג' קיבל תשלום עבור כונניות שלא ביצע בפועל.  כפי שציין ב"כ הנתבע בעת חקירתה הנגדית של ד"ר רוזן, לא הובאה כל ראיה כי ג' קיבל תשלום עבור כוננויות בשנים 2009-2010, שנים אשר ביחס אליהם הוגשו לוחות הכוננות[76].  מה גם שבשל התנהלות התובעת בהגשת המסמכים תוך כדי חקירתה הנגדית של ד"ר רוזן, לא הייתה לד"ר רוזן שהות לבדוק את המסמכים ולהתייחס אליהם כנדרש.  לאמור יש להוסיף, כי אם חלילה (ואיננו קובעים כך) ג' קיבל תשלום עבור כוננויות שלא כדין בשל קשריו המשפחתיים לאחד מראשי המועצות כפי שניסתה התובעת לטעון[77], הרי שאין בכך כדי להקים לתובעת זכאות לקבלת הכוננות הנטענת על ידה.  ויודגש, התובעת לא הביאה נתונים כלשהם אודות תפקידו של ג' ולא הוכח כי עבודתו הינה שוות ערך לעבודתה.
7. מהאמור עולה, כי התובעת לא הוכיחה כי עבודתה הייתה שוות ערך לעבודתם של העובדים הגברים שקיבלו אישור לבצע 80 שעות כוננות אוויר בשנות ה-90' בעת שהיא עבדה בחצי משרה ולא ביצעה כוננות אוויר כלל.  לאמור יש להוסיף, כי כאמור לעיל, בהתאם לעדותה של ד"ר רוזן, בעת שהתובעת עברה לעבודה במשרה מלאה, הנתבע לא שילם עוד כוננות אוויר לעובדיו, אלא רק לעובדים שקיבלו בעבר תשלום עבור כוננות זו כ"שריד היסטורי".  זאת ועוד, המשרה המלאה של התובעת לא הייתה כולה בתפקיד רכזת מחשבים (המשרה בה אושרו לה 40 שעות כוננות אוויר).  חצי המשרה הנוספת הייתה בתחום המחזור.
8. לאמור יש להוסיף, כי אין חולק שבפועל התובעת לא ביצעה כוננות אוויר בהיקף של 80 שעות בחודש; והתובעת לא דיווחה בזמן אמת אודות ביצוע כוננות כאמור.  חשוב לציין, כי בהתאם לעדותה של התובעת לפנינו מדובר בכוננות שבוצעה בפועל בעת שאושרה, ולא רק בתוספת שכר כפי שטוענת התובעת בסיכומיה.  לעניין זה, התובעת העידה: "לכוננות אוויר היה לי ביפר, או היה לי טלפון, אז בזמנו לא היה דו"ח"[78].  אשר על כן, דרישת תשלום עבור 80 שעות כוננות אוויר, הינה דרישת תשלום עבור כוננות שלא בוצעה.
9. המסקנה מכל האמור לעיל הינה כי טענות התובעת לקיפוח ואפליה מצד ד"ר רוזן בנושא "כוננות אוויר" אינן מבוססות ודינן דחייה.  הסדרי הכוננות לעובדים הגברים אליהם הפנתה התובעת בתצהירה קדמו לכניסתה של ד"ר רוזן לתפקיד ונערכו בעת שהעובדים הגברים עבדו במשרה מלאה והתובעת עבדה בחצי משרה.  ד"ר רוזן אף פעלה לאפשר לתובעת לקבל 40 שעות כוננות אוויר מיד כשנוצרה ההזדמנות לכך.  זאת ועוד, התובעת הסכימה להותיר את מכסת הכוננות על 40 שעות, גם במעבר שלה למשרה מלאה (חצי משרה כרכזת מחשוב וחצי משרה במחזור).  הסכמה זו הינה תקפה ומחייבת.  השוואת התובעת לעובדים גברים שקיבלו 80 שעות כוננות אוויר אינה רלוונטית בשל נסיבות תעסוקתיות שונות והאופי ה"וירטואלי" של כוננות זו בעת שהתובעת עברה לעבודה במשרה מלאה.
10. על רקע האמור, התביעה לתשלום כוננות אוויר- נדחית. 

כוננות חומ"ס והבקשה לצאת להכשרת מקצועית בתחום זה

1. תחילה נציין, כי גם בעניין כוננות חומ"ס לא הוצג לפנינו כל נוהל סדור וברור ביחס לשאלת זכאותם של עובדים לביצוע כוננות חומ"ס, או בדבר הקריטריונים להשתתפות בהכשרות ייעודיות בתחום זה ואופן הקצאת הכוננות על ידי הנתבע.  מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה, כי על אף פניותיה של התובעת, ובכלל זה פניה כתובה מיום 16.11.2010 בבקשה לצאת להכשרה של כוננות חומ"ס[79], ועל אף שבקשת התובעת לביצוע כוננות חומ"ס עלתה בפניה כתובה שוב בשנת 2012[80], לא הוגש כל מסמך כתוב וברור מטעם הנתבע המנמק את אי מתן האישור ליציאת התובעת להכשרה מקצועית לכוננות חומ"ס ואי צירופה באותם שנים לצוות כונני החומ"ס.  טעמי הנתבע לכך שאין לצרף את התובעת לכוננות חומ"ס הועלו על הכתב בצורה מפורשת ושקופה רק בישיבת ההנהלה מחודש ספטמבר 2017.[81]
2. חרף אי הצגת נוהל ברור בדבר העובדים אשר זכאים לבצע כוננות חומ"ס וחרף היעדר תיעוד סדור ביחס לתשובות שקיבלה התובעת במועדים מוקדמים לחודש ספטמבר 2017 ביחס לכוננות חומ"ס, אנו מקבלים את עדותה הברורה של המנכ"לית, ד"ר רוזן, כי התובעת לא הייתה בעלת ההשכלה והניסיון התעסוקתי המתאים לביצוע כוננויות חומ"ס.  לעניין זה נציין, כי מעבר להסבר של ד"ר רוזן במסגרת תצהיר עדותה הראשית ועדותה בבית הדין, הרי שגם מהאופן בו ביקשה התובעת את היציאה להכשרת החומ"ס, ניתן ללמוד כי התובעת אינה בעלת הרקע המתאים להכשרה זו: "חוזרת על בקשתי לקבל הכשרה לביצוע כוננות חומ"ס כפי שקיבלו גם עובדים שאין להם רקע או השכלה קודמת בתחום החומ"ס"[82] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).  כאן המקום לציין, כי התובעת לא הוכיחה שעובדים שאינם בעלי הרקע וההשכלה המתאימים לביצוע כוננות החומ"ס ביצעו את הכוננות בפועל.  טענות אלה נטענו בעלמא בלי להתייחס לתפקידים השונים של מבצעי הכוננות.  ויודגש, בכל מאות העמודים שהוגשו לתיק, התובעת לא הבהירה מהו בדיוק תפקידם של כל אחד מהעובדים שביצעו כוננות חומ"ס ושהיא סבורה שהיה מקום להשוות את תנאיה בדבר ביצוע כוננות לתנאים שלהם.  טענות התובעת על אף היותן מרובות "נזרקו" לחלל, כשבית הדין נדרש ללקט ממכלול הטענות פרטים בניסיון להבין במה עסק כל עובד בעת הרלוונטית.  גם לאחר בחינת מכלול הראיות מטעם התובעת עולה, כי אין נתון ברור אודות התפקידים שמילאו אותם עובדים ובטח שלא לגבי השכלתם וניסיונם התעסוקתי.  לעניין זה נזכיר, כי טענת התובעת שלפיה ג' קיבל כוננות חומ"ס ולא ביצע את הכוננות בפועל לא הוכחה אף היא.
3. ד"ר רוזן אף הבהירה בישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017 כי הרה ארגון שנערך באיגוד, נועד, בין היתר, להסדיר את נושא הכוננויות שניתנו בעבר והבהירה כי העובדים שמבצעים את כוננות החומ"ס עושים זאת כבר שנים רבות: "הרה ארגון שהאיגוד מוביל בשנים האחרונות, נועד, בין השאר, להסדיר את הנושא של שכר עבודה ושעות כוננות שניתנו בעבר.  במשך שנים אותם אנשים עושים כוננות זו"[83].  לעניין זה יש לזכור, כי אותם הגברים שהתובעת לכאורה משווה את עצמה אליהם, עבדו בתקופה בה אושרו להם שעות כוננות החומ"ס במשרה מלאה ואף ביצעו כוננות חומ"ס בפועל.  ויודגש, אין חולק כי כוננות חומ"ס הינה כוננות שבוצעה בפועל, לכונן הייתה ניידת צמודה והוא נדרש להגיע לאירועים בשטח ולמלא דו"ח אירוע.[84] במשך כ-20 שנים בהן כונני החומ"ס מילאו תפקיד זה בפועל, התובעת לא ביקשה להצטרף לצוות כונני חומ"ס.  כפי שהתובעת מציינת, בקשתה בעניין זה עלתה בשנת 2010 לערך.
4. לגופו של עניין, מקובלת עלינו עדותה של ד"ר רוזן שלפיה התפקיד של כונן החומ"ס אינו מהווה תוספת שכר גרידא, אלא מדובר בתפקיד בעל אופי מקצועי ייחודי וחשוב ביותר למניעה וטיפול באירועי חומרים מסוכנים העלולים לגרום לסיכון הציבור והסביבה.  ד"ר רוזן הסבירה ועדותה לא נסתרה, כי תפקיד זה טומן בחובו אחריות כבדה של "פיקוח נפש" ודורש הכשרה, ידע וניסיון ספציפיים.  ד"ר רוזן הדגישה כבר בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום 26.9.2017 את הרגישות והמקצועיות הנדרשת מתפקיד זה: "כוננות איננה כלי להעלאת שכר"[85].  היא הוסיפה: "אני חייבת לדעת ולהיות רגועה שכאשר יש אירוע סביבתי מורכב ואירוע שמעורבים בו חומרים מסוכנים, כונן האיגוד הוא האדם המתאים".[86] ד"ר רוזן פירטה בפני ההנהלה את הדרישות לתפקיד כונן חומ"ס, המצריכות השכלה מתאימה: "כדי להיות כונן חומ"ס צריך השכלה מתאימה הכוללת ידע בכימיה, הכשרה מתאימה, הכרת המפעלים ועוד"[87].  היא ציינה כי התובעת אינה מתאימה לתפקיד זה באופן מפורש: "לסילבי אין את ההכשרה, ההשכלה והידע.  אפילו את המפעלים והעסקים השונים היא אינה מכירה"[88].  ד"ר רוזן אף הציעה עובדת אחרת, מתאימה יותר, לביצוע הכוננות שאינה מבצעת אותה: "אם יש מישהי שזכאית לקבל היום כוננות ולא מקבלת זו ג'ני לוריא, רכזת חומרים מסוכנים ורעש.  מהנדסת כימיה שמכירה היטב את המפעלים ומכירה את כל הכלים להערכות סיכונים...  אין ספק שלג'ני מגיעה כוננות הרבה לפני סילבי".[89] נוסיף ונציין, כי כאמור לעיל, באותה העת, התובעת רק סיימה את התואר הראשון שלה בניהול (2016) והייתה בתחילת לימודי התואר השני שלה בלימודי סביבה, אותו סיימה כשנתיים מאוחר יותר (בשנת 2019).

ויודגש, לאחר שד"ר רוזן הסבירה להנהלה מדוע היא סבורה כי התובעת אינה מתאימה לביצוע כוננות חומ"ס, התובעת לא הסבירה מדוע היא כן מתאימה מבחינת הכשרה, השכלה, ניסיון תעסוקתי וידע לביצוע הכוננות האמורה, טענת התובעת בהמשך הייתה כללית: "יש קיפוח, יש עובדים שמקבלים יותר ממני.  לא ביקשתי להיות מנהלת אלא יותר שכר ולא אכפת לי מה קוראים לזה, כוננות או תוספת.  באתי להשמיע את הטענות שלי ולא התחלתי"[90] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).  בהמשך הישיבה, התובעת טוענת: "אני רוצה לסכם את דבריי.  אני כן צריכה לקבל שעות כוננות עבור אתר אינטרנט.  עבודה אחרי הצהריים פלוס כוננות על איכות אוויר.  אני מקבלת 40 שעות ורוצה 80 שעות.  אני רוצה שתבדקו בעיריית אשדוד מה קורה שם.  אנחנו הולכים לפי התקשי"ר של עיריית אשדוד" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).  ד"ר רוזן השיבה, בין היתר, "האיגוד מאמץ את הנהלים המתאימים של עיריית אשדוד על מנת שלא להמציא את הגלגל מחדש.  האיגוד אינו עושה "העתק הדבק" לכל מה שעושים באשדוד.  אנו גוף קטן עם צרכים אחרים ואני לא משווה את מערך המחשוב באיגוד לזה שבעיר גדולה.  אני גם לא יודעת מי מקבל כוננות מחשוב בעירייה, מה השכר ומה התמורה.  בכל אופן, היום כוננות אינה כלי לשיפור בשכר.  כוננות צריך לבצע בפועל"[91] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

1. בתצהיר עדותה הראשית, ד"ר רוזן חזרה והבהירה כי "...בתחום החומרים המסוכנים יכול לעסוק רק עובד אשר הוסמך במיוחד לשם כך, ורק עובד אשר יש לו הכשרה וניסיון מקצועי בתחום התעשייה והחומרים המסוכנים, בניגוד לתובעת, שאין לה כל הכשרה כנדרש"[92] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).  בעדותה בבית הדין ד"ר רוזן הסבירה:

"ת: ...  נושא של חומרים מסוכנים וכוננות חומרים מסוכנים, זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות.  יכולים לבצע את זה עם כמה תנאים, הכשרה, ניסיון, אופי העבודה, היכרות של המפעלים, היכרות של החומרים, היכרות של המרחב הכפרי, זה לא משהו שכל אחד יכול לעשות, זה משהו שזה אחריות שלי, זה יכול להיות פיקוח נפש, זה משהו מאוד מאוד מקצועי.  עכשיו, או שאתה מגיע עם הכשרה של מהנדס כימיה ועושה את זה, אגב, אני גם באה מהתחום הזה, הגעתי מהמשרד בתור רכזת חומרים מסוכנים לאיגוד.  או שיש אנשים, יש, אחד האנשים למשל שהוא דוקטור לגאוגרפיה, אבל הוא כל הזמן במפעלים, הוא מכיר את המפעלים, מכיר את החומרים, הוא צבר ניסיון שהוא שווה ערך להשכלה.  אי אפשר לתת את הכוננות חומרים מסוכנים למי שלא יכול להיות אחראי, זה, זה פיקוח נפש.  גם היום, אחרי שהכוננות הזו עברה לכיבוי אש ולמה היא עברה לכיבוי אש, כי החליטו שכבאים, הם הרבה יותר זמינים, אפשר להקפיץ אותם יותר מהר, אבל עדיין באיגוד אנחנו היועץ המקצועי של כיבוי אש.  כשיש חפ"ק באירוע, באירוע חומרים מסוכנים, אנחנו היועץ המקצועי, אנחנו מכירים את המפעלים, איפה בדיוק מאוחסנים, את היתר הרעלים של המפעלים, מסתובב, זה לא לשבת מול מרכז בקרה של בית זיקוק, זה פיזית להיות בבית זיקוק, לדעת איפה כל פחית נמצאת, איפה כל מיכל נמצא, זה להכיר את הכניסה, את היציאה, את האנשים שעוסקים בזה, זה לא יכול להיות כל אחד....