0
- טענות העותרת מתמקדות בשני מישורים. המישור האחד עניינו טענות לפסול בהצעת העותרת ובהחלטת הוועדה לנוכח הוראת סעיף 59 לצו המועצות האזוריות והכלל האוסר כל ניגוד עניינים. המישור השני נוגע לאופן הערכת וניקוד ההצעות במכרז. יצוין כי בכתב העתירה העלתה העותרת אף טענות נוספות, כגון שיקולים זרים וליקוי בפרוטוקול, אולם דומה כי זנחה אותן בדיון, ומכל מקום לא הונחה להן תשתית של ממש. אדרש אפוא להלן לשני מישורי הטיעון בהם התמקדה העותרת.
הכלל בדבר איסור ניגוד עניינים - כללי:
- כלל יסוד במשפט המנהלי אוסר על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו הציבורי לבין אינטרס אחר בעניין העומד בפניו, בין אם אינטרס אישי ובין אם אחר (בג"ץ 6299/21 עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' מועצה מקומית כעביה אבאש חג'אג'רה (8.11.2023)).
- שלושה טעמים עיקריים ביסוד האיסור על ניגוד עניינים. האחד, חובת הנאמנות של איש הציבור כלפי הציבור המחייבת אותו לפעול בהגינות ובתום לב ולשקול במילוי תפקידו שיקולים עניינים בלבד הנוגעים לתפקידו. השני, מניעת פתח לשחיתות בשירות הציבורי והבטחת המנהל התקין. השלישי, שימור אמון הציבור בשירות הציבורי ובכך שבפעולותיו מושתתות על טעמים של טובת הציבור בלבד. בהקשר האחרון ניתן משקל ממשי למראית העין, וכפי שנקבע בפסיקה: "... ישנה חשיבות רבה גם לעניין הנראות, שכן מראית פני הצדק ואמון הציבור ברשות המינהלית מהווים ערכים חשובים עליהם מבקשים להגן דיני המשפט הציבורי מכל משמר" (עע"מ 2378/12 מטרופולי-נט בע"מ נ' מועצה מקומית כוכב-יאיר צור-יגאל (12.9.2019), פסקה 8).
- האיסור על ניגוד עניינים הוא מניעתי. הוא חל לא רק על פעולה שנעשתה בניגוד עניינים אלא גם על עצם ההימצאות בניגוד עניינים. לפיכך, תחולתו איננה נגזרת מהשאלה האם בפועל הושפעה ההחלטה שהתקבלה מניגוד העניינים והאם הופעל שיקול דעת ראוי. בכך שונה הוא מהכלל המנהלי האוסר על שקילת שיקולים זרים או משוא פנים, המחייב הוכחה כי בפועל נפל פגם כאמור בשיקול הדעת שהופעל. השאלה הנבחנת היא האם מתקיים פוטנציאל לניגוד עניינים, בין תפקידו של עובד הציבור לבין עניין אישי או עניין אחר הנוגע לו. בחינה זו נעשית מפרספקטיבה אובייקטיבית של נקודת מבטו של האדם הסביר היודע את פרטי העניין. יצוין כי השאלה מהי רמת ההסתברות הנדרשת בגדרו של האיסור על ניגוד עניינים, "אפשרות ממשית" או שמא "חשש סביר", נדונה לא אחת בפסיקה מבלי שיש לגביה הכרעה חד משמעית (בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעירית פתח תקווה נ' מועצת עירית פתח תקווה, פ"ד לד (2) 566); עע"מ 24684-08024 אלקטרה אפיקים בע"מ נ' סופרבוס הסעים ותיור בע"מ ואח' (20.10.2024), פסקה 17 והאסמכתאות שם).
- לאיסור בדבר הימצאות בניגוד עניינים ניתן ביטוי בשורה ארוכה של דברי חקיקה בעניינים שונים. עם זאת, מדובר בכלל שהוא בגדר הלכה פסוקה ומושרשת במשפט המנהלי הישראלי ותחולתו איננה מחייבת איסור חקוק מפורש (בג"ץ 2419/94 פריד נ' ראש העיר טירת הכרמל (22.8.1994), פסקה 3). בהתאם לפסיקה, היעדר איסור חקוק על ניגוד עניינים בנושא או תחום מסוים, או קיום הסדר חקוק חלקי, איננו מלמד בהכרח על הסדר שלילי לגבי תחולתו של הכלל. בהיעדר אינדיקציה ברורה לכך שההסדר החקוק הוא ממצה ויוצר הסדר שלילי, ההנחה תהיה שהוא לא גורע מתחולת העיקרון הכללי האוסר על ניגוד עניינים (עניין סיעת הליכוד, שם בעמ' 573). כמשכך, בהתקיים הוראה סטטוטורית לעניין הנדון, יש לבחון תחילה האם הוא בא בגדרה. ככל שלא כך הדבר, יש להמשיך ולבחון האם יש בכך ללמד על הסדר שלילי ביחס לתחולת הכלל האוסר על ניגוד עניינים ואת תחולתו לגופם של דברים בנסיבות הספציפיות.
התקשרות רשות מקומית עם עובד הרשות/קרובו - סעיף 59 לצו המועצות האזוריות:
- הסוגיה שבמוקד המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התקשרות בין המועצה לבין חברה שבבעלות בן-זוג של עובדת המועצה, אסורה היא בדין.
- מבחינה עובדתית, וכעולה מהעתירה ומצורפיה ומכתבי התשובה, הבעלים של רון עבודות הם בן-הזוג של עובדת המועצה ואחיו, שכל אחד מהם מחזיק ב- 50% ממניות החברה. בן-הזוג משמש גם כדירקטור בחברה ובעל זכות חתימה בה (הצעת החברה במכרז, סע' 20; נספח 3 לעתירה).
- הסוגיה של התקשרות חוזית בין רשות מקומית לעובד של הרשות/קרוביו, מוסדרת בדברי חקיקה העוסקים ברשויות מקומיות על סוגיהן השונים: עיריות (בסעיפים 174 ו- 175 לפקודת העיריות [נוסח חדש], להלן - פקודת העיריות), מועצות מקומיות (בסעיף 142 לצו המועצות המקומיות, תשי"א - 1950, להלן - צו המועצות המקומית) ומועצות אזוריות. ענייננו כאן הוא במועצה אזורית שהדין לגביה מצוי בסעיף 59 לצו המועצות האזוריות, הקובע בזו הלשון:
"לא יהיה לעובד מועצה, לא במישרין ולא בעקיפין, לא בעצמו ולא על ידי בן-זוגו, סוכנו או שותפו, כל חלק או טובת הנאה בכל חוזה או עסק שנעשה עם המועצה, למענה או בשמה, פרט לעניין שיש לעובד בהסכם העבודה שלו או בהסכם הכללי של עובדי המועצה ופרט לחוזה בדבר קבלת שירות מהשירותים שהמועצה מספקת לתושבים; אין לראות עובד כאילו יש לו חלק או טובת הנאה כאמור, אם זיקתו לעסקי המועצה היא כאמור בסעיף 89א(ב) לגבי חברי המועצה".