טענות מקדמיות:
- שיהוי: תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים קובעת כי "עתירה תוגש ללא שיהוי, בנסיבות עניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". תקנה 4 לתקנות קובעת כי "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך אחד המועדים לפי תקנה 3". לאמור, מניין 45 הימים לפי תקנה 3(ב) איננו ממצה את שאלת השיהוי, אשר עשוי להתקיים אף כאשר עתירה מוגשת בתוך זמן קצר יותר ובנסיבות בהן מצופה היה כי תוגש בזריזות רבה יותר. כאשר מדובר בהליכי מכרז, ובהינתן ההשלכה האפשרית על בעל המכרז ועל הזוכה בו, מצופה ממי שמבקש לתקוף את תוצאות המכרז לעשות כן במהירות. ככל שלא יעשה כן עשויה עתירתו להידחות על הסף מחמת שיהוי וזאת אפילו אם הוגשה בתוך פרק זמן שאיננו ניכר לכאורה (עע"מ 1456/23 צבי בן אליעזר נ' מ"י, פסקה 49 לפסק-דינו של כב' השופט כשר, והאסמכתאות שם).
- בענייננו, וכפי שפורט לעיל, הודעה על אי-זכייתה של העותרת במכרז הומצאה לה ביום 13.11.25. בסמוך לאחר מכן פנתה העותרת (בעצמה, ללא ייצוג) בבקשה לקבלת מסמכים. מלכתחילה התבקש רק פרוטוקול ועדת המכרזים ובהמשך מסמכים ספציפיים נוספים בהם נקבה העותרת בפניותיה. המסמכים האמורים הומצאו לעותרת על-ידי המועצה בסמוך לפניותיה, והאחרון בהם ביום 23.11.25. ביום 14.12.24 פנתה עותרת למועצה לראשונה באמצעות בא-כוחה, הלינה על אי-המצאת מסמכים ודרשה לקבל את כלל המסמכים הנוגעים לאופן הניקוד של הצעות השונות. פניה זו נענתה על-ידי המועצה באותו יום, אז נשלחו לעותרת מסמכים רבים, חלקם כאלה שהומצאו עוד קודם לכן וחלקם חדשים (מסמכי הניקוד שניתן בפנייה לממליצים). ביום 24.12.25, עשרה ימים לאחר מכן, הוגשה העתירה.
- מהשתלשלות הדברים עולה כי העתירה הוגשה 41 יום לאחר שנמסר לעותרת על תוצאות המכרז, כאשר בתווך היא פעלה לקבלת מסמכים מהמועצה. אלא שפניותיה נעשו בשלבים, תוך שתחילה ביקשה לקבל מסמכים ספציפיים ולאחר שנענתה שבה וביקשה מסמכים אחרים. בקשה כללית ורחבה ביחס לכלל מסמכי המכרז ובפרט אופן דירוג ההצעות בו, הועלתה על-ידי העותרת לראשונה רק במכתבו של בא-כוחה. בסופו של יום, כלל מסמכי המכרז הגיעו לידיה ביום 14.12.25. גם אז לא פעלה העותרת במהירות יתרה ואת העתירה הגישה לאחר עשרה ימים נוספים.
- עם זאת, אינני סבורה כי במכלול נסיבות העניין די באמור לעיל להצדיק לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי. כידוע, סוגיית השיהוי כעילת סף לדחיית עתירה, איננה מתמצית בחלוף הזמן אלא מורכבת מכך. היא כוללת בחינה משולבת של שלושה רכיבים שונים, תוך איזון ביניהם בנסיבות המקרה. רכיב אחד הוא שיהוי סובייקטיבי, המתמקד בהתנהלות העותר ובפרט האם יש בה לשקף זניחה של טענותיו. השני, שיהוי אובייקטיבי, במסגרתו נבחנת השפעת חלוף הזמן על מצבה של הרשות ומצבם של צדדים תמי לב שהסתמכו על תוצאות המכרז והנזק שעלול להיגרם להם והיה נמנע אם היתה העתירה מוגשת מוקדם יותר. במידה ואלה מתקיימים, נבחן היבט שלישי שעניינו מידת הפגיעה בשלטון החוק אם תתקבל טענת השיהוי והאם יש בכך להטות את הכף לדון בה לגופה. ההכרעה בטענת שיהוי נעשית בכל מקרה ומקרה באיזון בין שלושה היבטים אלה, ובעיקר בין האינטרסים הנשקלים במסגרת ההיבט האובייקטיבי של השיהוי, לבין מידת הפגיעה בשלטון החוק (בג"ץ 1758/11 גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (17.5.12), פסקה 12); (עע"מ 8968/14 יצחק שטרית נ' עיריית טבריה (פורסם במאגרים) (2017)).
- אשר לשיהוי הסובייקטיבי בענייננו, הרי שאף שאכן היה מקום להתנהלות זריזה יותר מצד העותרת, אינני סבורה כי יש לראות בהתנהלותה משום ויתור על טענותיה. זאת, בהינתן הפניות החוזרות מטעמה למועצה לקבלת מסמכי המכרז, בהן אף חזרה וביקשה מפורשות לעכב את מימוש הזכייה בשל כוונתה לנקוט בהליכים משפטיים בעניין. מכל מקום, ובאשר לשיהוי אובייקטיבי, שהוא בעל הבכורה באיזון הכולל, סבורני כי עוצמתו איננה רבה כאן. לפי העולה מכתבי התשובה, הן במועד הגשת הצעתה של רון עבודות למכרז, הן במועד ההודעה על זכייתה והן בתקופה שלאחר הגשת העתירה, לא היה בידיה של האחרונה אישור סיוג מתאים של רשם הקבלנים הנדרש לפי מסמכי המכרז כתנאי מתלה להתקשרות המועצה עמה בעבודות במסגרת המכרז (סעיף 14 לתנאי המכרז). ממילא, לא ניתן היה להתקשר עם רון עבודות לביצוע עבודות, עד להסדרת עניין זה. אישור כאמור התקבל בידי רון עבודות רק ביום 24.2.26, כחודשיים לאחר הגשת העתירה וסמוך לאחר שהתקיים הדיון בה. בנסיבות אלה, עיכוב במימוש תוצאות המכרז, איננו תולדה של הגשת העתירה דווקא אלא בשל נסיבות אחרות שאינן קשורות לכך. רון עבודות טוענת בהקשר זה לנזק שנגרם לה עקב החתימה על הסכם המסגרת עצמו (להבדיל מהסכם לביצוע עבודה ספציפית) והמצאת ערבות ביצוע ע"ס 50,000 ש"ח ואישור ביטוחים לפי הנדרש במכרז, וכן הגשת הצעות מטעמה לביצוע בישובים שונים במועצה. אולם בנסיבות שלעיל, בהיעדר התקשרות לביצוע עבודה מסוימת וביצוע היערכות מקדימה כלשהי הכרוכה בכך, מדובר בנזק ממוקד ומתוחם יחסית. לצד האמור אוסיף, כי בהינתן הטענות בעתירה והשאלות שהיא מעלה במישור של אי-חוקיות, סבורני כי יש הצדקה לדון בהן לגופן, אף ככל שהייתי מוצאת כי העתירה לוקה בשיהוי בהיבטים שצוינו לעיל. המסקנה היא כי דין טענת השיהוי כבסיס לסילוק העתירה על הסף, להידחות.
- הטענה למניעות: רון עבודות טוענת כי העותרת מנועה מלטעון לפסלות התקשרות איתה עפ"י הוראות צו המועצות האזוריות ולניגוד עניינים, משהיא לא העלתה טענות אלה בזמן אמת ועובר להשתתפותה במכרז. היא מפנה בעניין זה להלכה הפסוקה לפיה משתתף במכרז שלא טען נגד תנאי המכרז והליכיו עובר להשתתפותו במכרז ולקביעת הזוכה בו, אלא העלה טענותיו לראשונה רק לאחר שהצעתו לא זכתה, יהיה מנוע מלעשות כן במסגרת עתירה לתקיפת תוצאת המכרז. בהקשר זה נטען כי לעותרת היה ידוע זה מכבר אודות הזיקה המשפחתית בין אחד מבעלי רון עבודות לעובדת המועצה. טענה זו למניעות אינני רואה לקבל בענייננו, וזאת מהטעמים הבאים.
- ראשית, לא שוכנעתי מהתשתית שבפני כי העותרת היתה מודעת לזיקה המשפחתית המדוברת עובר להחלטה במכרז. לטענת העותרת בעתירתה, נתון זה נודע לה רק לאחר שנמסרה לה תוצאת המכרז, טענה עליה חזרה היא בדיון בפני. טענת רון עבודות כי הדבר היה ידוע לעותרת מלכתחילה, הועלתה מבלי שנאמר באופן קונקרטי כי מידע מסוג זה נמסר לעותרת בשלב כלשהו ע"י מי מטעם רון עבודות או ע"י גורם אחר. לא למותר לציין כי מדובר במידע ביחס למעמד אישי של בעל מניות בחברה, נתון פרטי שאין סיבה להניח כי הוא נגיש לכל ואף לא למי שמנהל עסקים בתחום דומה. העובדה שהטענה לא הועלתה על-ידי העותרת בפניותיה למועצה מיד לאחר ההודעה על תוצאות המכרז, משתלבת הגיונית עם טענתה לגילוי מאוחר בעניין זה. אוסיף כי התצהיר התומך בעתירה אכן מנוסח לפי מיטב הידיעה ביחס לנקודה זו, דבר שהוסבר ע"י ב"כ העותרת כתקלה מצדו, אולם בתמונה הכוללת אינני סבורה כי די בכך להכריע את הכף לקבוע כי העותרת ידעה אודות זהות בת-זוגו של אחד מבעלי רון עבודות.
- שנית, טענת העותרת במהותה היא לפסול בהצעת רון עבודות, בשל האיסור הקבוע בסעיף 59 לצו המועצות האזוריות. בראי האיסור האמור, נדרשו המציעים במסמכי המכרז לצרף להצעתם תצהיר אודות היעדר קרבה משפחתית לעובד מבין עובדי המועצה (נספח ח' למסמכי המכרז. לתצהיר שהוגש אדרש בהמשך). בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין חובתו של משתתף במכרז להקדים ולהעלות בפני בעל המכרז טענותיו נגד תנאי המכרז או לפגם שנפל בהליך המכרזי, לבין העלאת טענה לפגם בהצעת אחד המשתתפים. בהתייחס לסוג השני של מקרים, נפסק כי משתתף במכרז איננו מחויב להתריע בפני ועדת המכרזים אודות פגם שנפל בהצעת מתחרהו, אף אם הוא מודע לקיומו. לעניין זה נקבע כי: "בדרך-כלל תום-הלב אינו דורש כי משתתף הסבור כי נפל פגם בהצעתו של משתתף אחר יודיע על כך לבעל המכרז. כל משתתף רשאי לסמוך על כך כי הליכי המכרז יתנהלו כדין, וכי בעל המכרז ינקוט את הצעדים המתבקשים כלפי הצעה שאינה מקיימת את תנאי המכרז. אין זה רצוי כלל להטיל על משתתפים במכרז חובת 'פיקוח' הדדית על כשירותם ועל מסוגלותם של משתתפים אחרים" (ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נא(5) 643, 646, בפסק-דינו של כב' הנשיא ברק; ר' גם: עת"מ 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' ג'מאל אבראהים ואח', פ"ד נז(3) 505, 516)). בהינתן האמור, ונוכח מוקד הטענה בענייננו, ספק אם היתה חובה על העותרת להקדים פניה יזומה לוועדת המכרזים בעניין הזיקה המשפחתית של אחד מבעלי רון עבודות לעובדת המועצה, וזאת ככל שהיתה יודעת אודותיה. כאמור לעיל, הסוגיה של קרבת משפחה למי מעובדי המועצה עוגנה במסמכי המכרז עצמם, המחייבים את משתתפי המכרז לצרף להצעתם תצהיר היעדר קרבה משפחתית. משתתפי המכרז יכולים היו להניח, אפוא, כי נושא קרבת המשפחה למי מעובדי המועצה יגולה במסגרת הצעות המציעים במכרז וייבדק כיאות על-ידי ועדת המכרזים.
- הטענה לאי-מיצוי הליכים: רון עבודות טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף אף בשל אי-מיצוי הליכים שכן העותרת לא העלתה את טענותיה כפי שפורטו בעתירה בפני וועדת המכרזים לאחר קבלת ההודעה בדבר אי-זכייתה ובטרם הגשת העתירה. גם טענה זו איננה מצדיקה סילוק העתירה על הסף. יצוין כי המועצה עצמה, קרי - הגורם המנהלי מולו יש למצות הליכים, כלל לא העלתה טענה זו כעילה לדחיית העתירה אלא היא נשמעה מפי רון עבודות. בנסיבות אלה, ספק אם יש להידרש לה. מכל מקום, בפניותיה לוועדת המכרזים לאחר קבלת ההודעה על תוצאות המכרז, בהן התבקשו מסמכים, אכן לא העלתה העותרת טענותיה המפורטות בעתירה בעניין הוראות צו המועצות האזוריות וניגוד עניינים. אולם כפי שפורט לעיל, מדובר בנתון שנודע לה לטענתה רק בשלב מאוחר. נוכח זאת, ובהינתן הזמן שחלף מאז ההודעה על תוצאות המכרז, על השלכותיו האפשריות על כל הנוגעים בדבר, דומה כי העלאת הטענה בעתירה מבלי לפנות לוועדת המכרזים בפניה נוספת, איננה בלתי סבירה בנסיבות הקונקרטיות. כאמור, אף המועצה איננה טוענת במפורש אחרת.
00העתירה לגופה: