בתצהיר העדות הראשית מטעמו, לא טען הנתבע דבר בעניין זה ואילו עדותו בעניין זה הייתה לא קוהרנטית ולא מהימנה. כך למשל, תחילה טען הנתבע כי לא חתם על ייפוי כוח ולאחר מכן הודה שעשה כן. באופן דומה, הנתבע אישר כי חתם על העסקה ללא לחץ חיצוני ולאחר מכן טען כי התובעת כפתה עליו, טענה שממילא לא הוכחה בכל דרך (עמ' 43, שורות 19-25 לתמ').
- הנתבע אף לא טען בכתב ההגנה או בתצהיר כי לא הבין על מה חתם או כל טענה אחרת שעניינה היעדר גמירות דעת, בעוד שבתצהיר המתנה אף הצהיר במפורש כי: "הסתלקותי כנ"ל, הנה על פי בקשתי ורצוני, ללא כל לחץ ו/או כפייה והיא נעשית כשאני במלוא הכרתי ובריאותי הנפשית והפיסית".
כבר נפסק כי "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו" (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145 (2003), ראה גם בע"א 4138/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' קובסי (12.12.2011)).
הנתבע לא סתר חזקה זו ובכלל זה לא ביקש למנות מומחה לעניין מצב נפשי נטען, לא חקר את עוה"ד ס' בעניין זה והנ"ל אף העיד כי הצדדים פנו אליו יחד, הוא הסביר להם את משמעות העסקה ורק לאחר אישור מצדם הוא התקדם בהליך (עמ' 18 שורות 32-36 לתמ').
גם בעדותו, אישר הנתבע כי חתם על מסמכים בפני עו"ד ס' כשהוא מבין על מה הוא חותם (עמ' 43 שורות 33-35 לתמלול), לרבות חתימתו על יפוי כוח חוזר ומשמעותה. ראה עמ' 50, שורות 28-37 לתמלול:
"ש: ... אתה יודע מה זה ייפוי כוח בלתי חוזר, אמר לך עו"ד ס' שאתה חותם על ייפוי כוח בלתי חוזר? שאסור לך לחזור בך, לחזור בו?
ת: נכון
ש: נכון אמר לך?
ת: אמר? לא אמר לי. אני אבל אני יודע מה זה,
ש: לא, הוא לא אמר לך שאתה חתום שאתה חתום על ייפוי כוח בלתי חזור? הנה זה החתימה שלך נכון? תראה, המסמך הזה אתה מכיר? זה החתימה שלך,
ת: נכון".
- משכך, ובהיעדר כל טענה וראיה אחרת- יש לצאת מתוך נקודת מוצא לפיה הנתבע הבין את תצהיר המתנה ואת ייפוי הכח עליהם חתם, ולפיכך אינו רשאי לחזור בו מהמתנה ללא עילה המפורטת בסע' 5(ג) לחוק.
- בנסיבות, מתייתר הצורך להוכיח כי התובעת שינתה מצבה בהסתמך על ההתחייבות. עם זאת ולמעלה מן הצורך אציין כי נתתי אמון בעדות התובעת כי בשל הידיעה שיש לה חלקת אדמה שקיבלה במתנה, עשתה שימוש בכספיה לצרכים אחרים ולא לחסכון וכי לו ידעה שהנתבע חזר בו מההתחייבות ייתכן והיתה מתכלכלת אחרת (בע' 8 ש' 13-15 וש' 35-38 ובע' 9 ש' 1-11 לתמ') . אף טענת התובעת כי שילמה מס רכישה עבור המקרקעין לא נסתרה (בע' בע' 9 ש' 23-24 לתמ').
האם רשאי הנתבע לחזור בו מהמתנה לאור הוראות סע' 5(ג) לחוק המתנה?
- בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהמתנה (כל עוד לא הושלמה) במקרה של התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה או הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן - וזאת גם במצב בו ויתר נותן המתנה על זכותו לחזור בו מן המתנה.
- בענייננו, הנתבע לא טען להרעה במצבו ולמעשה ריכז את טענותיו, לעניין סעיף זה לחוק, בהתנהגות מחפירה מטעם התובעת.
- בע"א 350/96 וייסר נ' שביט פ"ד נב(5), 797 (1999) נקבע כי יש לפרש את הביטוי "התנהגות מחפירה" בפרשנות רחבה המקלה על מי שהתחייב לתת מתנה, לחזור בו מהתחייבותו. נטל הראיה להוכחת ההתנהגות המחפירה או את ההרעה הממשית במצבו הכלכלי, מוטל על נותן המתנה, הנתבע.
- בענייננו למעשה מסר הנתבע מספר גרסאות-
- בכתב ההגנה למעשה ביסס הנתבע את עיקר טענותיו על זכותו לחזור מהמתנה ללא עילה, מסוימות ההסכם, התיישנות ושיהוי (שנדחו בפרקים קודמים) ולא נטענה כל טענה בדבר התנהגות מחפירה מצד התובעת.
- בתצהיר העדות הראשית, פורטה טענת ההתנהגות המחפירה בתמציתיות יתר, ואף נטען כי ההתנהגות המחפירה היתה לאחר החזרה מהמתנה ומעידה למעשה על ידיעה על חזרה מהמתנה (סע' 17 לתצע"ר).
יש לציין כי הטענה להתנהגות מחפירה אף אינה ברורה שעה שנטען כי התובע ביטל העסקה ממש באותו היום /למחרת היום (ראה גם דברי הנתבע בע' 5 ש' 8-9 לפרו' מיום 4.3.25).
- בחקירתו הודה הנתבע כי חזר בו מעסקת המתנה בשל "עניין שלו" וללא כל סיבה הקשורה לתובעת. למעשה הנתבע אישר כי התובעת לא עשתה לו רע, כי היא מטפלת באם עמה הם מתגוררים וכי למעשה רק בשנתיים האחרונות אינו מדבר איתה בשל עניין "פנימי" שלא פורט על ידו. ראה לעניין זה בע' 42 ש' 33-39, בע' 43 ש' 1-10 ובפרט האמור בע' 51 ש' 17-34 לתמ':
"ת. למה חזרתי?