התרשמתי ממהימנותה של הנתבעת 1 בעניין זה. העובדה כי הנתבעת 1 לא התעקשה על הגרסה שמסרה בתצהירה מחזקת את מהימנותה אולם לגופו של עניין הטענה כי השיק נמסר במעמד חתימת הסכם השכירות הראשון לא הוכחה ע”י הנתבעים.
- טענתם הנחרצת של הנתבעים בתצהירים שצורפו בתמיכה להתנגדות הפכה להיות לא רק פחות נחרצת אלא גם בלתי מוסברת לחלוטין בעת החקירה הנגדית.
- סיכומו של דבר, שוכנעתי די הצורך כי השיק אכן נמר במעמד חתימת המסמך מיום 22.08.2010.
- נבחן עתה את תוקפה של ערבותה של הנתבעת 1 כלפי התובע מכוח הסכמי השכירות, הן ביחס לשיק והן ביחס לשטר החוב.
ערבותה של הנתבעת 1
- משבוררו נסיבות מסירת השיק ושטר החוב ומשנדחתה טענתם של הנתבעים להתיישנות שטר החוב והשיק נבחן עתה את תוקפה של ערבותה של הנתבעת 1 כלפי התובע בהתאם להסכם השכירות הראשון והשני והאם ערבות זו תקפה גם בהתייחס לנסיבות התובענה שבפנינו.
נבחן בנפרד גם את השיק ואת שטר החוב.
- באשר לערבותה של הנתבעת 1: הרי שבעוד שהיא חתומה על הסכם השכירות הראשון והשני הרי שהנתבעת 1 אינה חתומה על המסמכים השונים שעל פיהם הוארכה תקופת השכירות מעת לעת, ובכלל זה הסכם השכירות האחרון.
- המסמכים אמנם קבעו כי הוראות הסכם השכירות הראשון ימשיכו לחול, בשינויים המחויבים כמובן, אולם לא די בהסכמה זו שבין התובע לבין הנתבע 2 ורעייתו בכדי לחייב את הנתבעת 1 להמשיך ולערוב להתחייבויותיהם של הנתבע 2 ורעייתו עד שהדירה פונתה ולפינויה שלא במועד שנקבע בהסכם השכירות הראשון ולאחריו בהסכם השכירות השני.
- בדף האחרון של הסכם השכירו הראשון נרשם כי ההתחייבות והערבות הינה “לקיום כל התחייבויות השוכרים בהסכם זה”. הנתבעת 1 חתמה על הנסח האמור.
אין חולק כי בסופו של יום, גם אם היו איחורים שונים בתשלומים הרי שדמי השכירות ע”פ הסכם השכירות הראשון והשני שולמו במלואם ואין לתובע כל טענה בעניין זה.
אין גם חולק כי בנסיבות בהן ההסכם הוארך מעבר לתקופה שנקבעה בהסכם השכירות השני הרי שמועד הפינוי שנקבע בהסכם השכירות השני אינו רלוונטי עוד.
- אין כל הצדקה לחייב את הנתבעת 1 לערוב לשאר התחייבויות הנתבע 2 ורעייתו לאחר שהגיע לסיומו הסכם השכירות השני בנסיבות בהן התובע ויתר על זכותו להחתים מחדש את הנתבעת 2 על המסמכים לפיהם הוארכה תקופת השכירות ונקבע מועד חדש לפינוי.
- שוכנעתי די הצורך כי הנתבעת 1 ידעה כי הנתבע 2 ורעייתו ממשיכים לגור באותה דירה גם אחר שתמה תקופת השכירות ע”פ הסכם השכירות השני אולם ידיעה זו כשלעצמה אינה הופכת אתה לערבה להתחייבויות שהיא לא נטלה על עצמה במפורש.
- בני אדם פועלים ע”פ אינטרסים. אין בכך כל פסול. כל עוד האינטרסים הם לגיטימיים כמובן ובענייננו מדובר בעניין לגיטימי.
אם התובע מוותר על האינטרס שלו להבטיח כי יהיה לו ערב לקיום התחייבויות הנתבע 2 ורעייתו בוודאי שאין לדרוש מהנתבעת 1 לערוב לאותן התחייבויות. דבר לא מנע מהתובע להחתים את הנתבעת 1 על הסכמתה להארכת תוקפו של הסכם השכירות המקורי מעת לעת.