התשובה לא הייתה נוקשה והוצעה בה הצעה הגונה בנסיבות העניין להפקיד תמורה בגין שני חודשי שכירות ולפנות את הדירה בתוך חודשיים על מנת שהדבר ייעשה “בצורה מסודרת”.
לא מצאתי כל פסול בכך כי בתו של התובע התנתה את ההצעה בחתימה על “הסכם כתוב וביצוע התשלום”.
- הנתבע 2 סירב להצעה והודיע מפורשות כי “אין לך שום זכות להוציא אותי מהבית אני רוצה לחתום חוזה את לא רוצה נדבר בבית משפט את רוצה לחתום בבקשה”.
- לאחר דברים אלו הודיעה בתו של התובע כי ההצעה שהוצעה קודם לכן אינה רלוונטית עוד ובתגובה השיב הנתבע 2 כי “בכפוף לחוק אני לא חייב לתת לך צ’קים של אמא שלי”.
הנתבע 2 כמובן צודק והוא אינו חייב ליתן שיקים של אמו. אולם הנתבע 2 מתעלם מכך כי גם לתובע יש זכויות והוא אינו חייב כלל להסכים להשכיר את הדירה מעבר לתקופת השכירות המגיעה לסיומה ביום 31.08.2013.
- לא היה כל פסול בכך כי התובע יתנה את הארכת הסכם השכירות בקבלת שיקים של הנתבעת 1. זכותו לדרוש. זכותו של הנתבע 2 לסרב. וייתכן גם והסירוב נובע מסיבה אובייקטיבית ולא מגחמה. ועדיין, לא ניתן לחייב את התובע להאריך את הסכם השכירות.
- במצב זה אין לנו אלא להיצמד להוראות הסכם השכירות האחרון ולפיו היה על הנתבע 2 להודיע על רצונו בהארכת הסכם השכירות בכתב ועד ליום 30.06.2013. לא הובאה כל ראיה ביחס לפנייה בכתב עד למועד זה.
- יכול ואם היה פונה הנתבע 2 בעניין זה במועד הוא היה מקבל כבר אז בבירור את עמדתו של התובע ולפיה הוא מעוניין בשיקים של הנתבעת 1. ואם לא היה בידי הנתבע 2 להמציא שיקים כאמור היה לו די והותר זמן להתארגן.
נדגיש בעניין זה כי בחקירתו הודה התובע כי בעת חתימת הסכם השכירות האחרון התנאי להארכת הסכם השכירות עד ליום 30.08.2013 היה קבלת שיקים של הנתבעת 1 (עמ’ 20) והוא הודה כי “זה היה התנאי בשנתיים האחרונות”.
לא הייתה כל הפתעה אפוא מבחינתו של הנתבע 2 והוא יכול היה להניח כי תנאי זה יימשך גם בשנה שלאחר מכן, ככל שהתובע יסכים בכלל להאריך את תקופת השכירות.
- מעבר לכך, סבורני כי ראוי היה שהנתבע 2 היה מקבל את ההצעה להפקיד שני חודשי שכירות ולחתום על מסמך כפי שהתבקש במסרון מיום 27.08.2013 אלא שנדמה כי בצר לו ובלחצו בחר הנתבע 2 לענות להצעה בדרך שלא הותירה בידי התובע ברירה אלא לעמוד על פינוי הדירה בהתאם למועד הפינוי המקורי, קרי 31.08.2013.
- אין חולק כי הדירה לא פונתה במועד זה והדבר מהווה הפרה של ההסכם. בהתאם להסכם השכירות הראשון, שהוראותיו הן אלו שהוארכו מעת לעת, סעיף הפינוי מהווה סעיף יסודי והפרתו מהווה אפוא הפרה יסודית.
- עדותו של הנתבע 2 כי לא מצא סידור אחר למגורי משפחתו בהתראה כה קצרה מהימנה בעיניי והיא גם סבירה אולם בהתחשב בכך כי הנתבע 2 הביא את עצמו למצב דברים זה אין הדבר יכול להוות הצדקה להפרתו של הסכם השכירות ולאי פינוי הדירה במועד שנקבע, קרי ביום 31.08.2013.
- סיכומו של דבר, אין מנוס מקביעה כי אי פינוי הדירה במועד מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות מבלי שנמצא כל צידוק לעשות כן.
פינוי הדירה בפועל
- הנתבע 2 טען כי פינה את הדירה בפועל ביום 30.09.2013. התובע לא סתר טענה זו וטענתו של הנתבע 2 מהימנה בעיניי. בתו של התובע העידה בחקירתה כי אינה בטוחה שהנתבע 2 אכן שהה בדירה ביום 01.10.2013 (עמ' 26) וציינה כי "כל עוד לא החזרת את המפתח אני לא יכולה לדעת מתי עזבת בפועל".
- הנתבע 2 הגיש הסכם שכירות חלופי (מוצג נ/2) שנחתם ביום 23.09.2013 המעיד כי כבר מצא דירת מגורים שתחילת תקופת השכירות ביחס אליה הינה ביום 01.10.2013.
- טענתו זו של התובע נתמכת במסרון ששלח לבתו של התובע מיום 03.10.2013 ציין הנתבע 2 כי “הבית פנוי כבר מיום שלישי”. בתו של התובע השיבה למסרון זה אולם לא הוצגה כל ראיה ביחס לניסיון של התובע, או מי מטעמו, לברר אם אכן הדירה כבר פונתה ביום זה.
- חלופת המסרונים שהוחלפה בין הצדדים ביום 04.10.2013 תומכת גם היא באפשרות המסתברת יותר כי קודם למועד זה הדירה כבר פונתה.
ביום 08.10.2013 שלח הנתבע 2 מסרון נוסף ובו הוא שואל מדוע המתווך מטעם התובע לא בא לקחת את המפתח. סבורני כי דבר זה מעיד ברמת הסתברות גבוהה כי הדירה כבר הייתה פנויה במועד זה. ראו גם המסרון ששלח הנתבע 2 לבתו של התובע ביום 23.09.2013, ביום בו חתם על הסכם השכירות החלופי מוצג נ/2.
- טענתו של התובע לפיה הזמין פורץ על מנת לפרוץ את הדירה ביום 08.10.2013 מהימנה בעיניי והיא נתמכת בקבלה שצורפה. סבורני עם זאת כי לא היה כל צורך בפריצת הדירה קודם שהיה ממוצה הניסיון לקבל את המפתח חזרה בנסיבות בהן נדמה היה בבירור כי הדירה כבר פונתה ביום 30.09.2013.
- דומני כי היעדר התקשורת המעשית בשלב זה הינה התוצאה של המסרונים מצדו של הנתבע 2 עד לאותו שלב שלשונם לא הייתה ראויה. יש לציין לצד זאת כי אותו סגנון שונה לבלי היכר החל מיום 23.09.2013 שעה שהנתבע 2 כבר מצא דירה חלופית שאז החל סגנון שונה של תכתובת מצדו של הנתבע 2.
- ביום 29.09.2013 שלח הנתבע 2 לבתו של התובע מסרון ולפיו הוא מוכן לפנות את הדירה “ביום שלישי הקרוב…בתנאי שאין שום הליכים משפטיים וניפרד כידידים” אך הוסיף כי “אני לא יוצא מפה בלי הצ’ק פיקדון”.
סבורני כי מדובר בלא יותר מאיום סרק שהרי במועד זה כבר היה חתום הנתבע 2 על הסכם שכירות חלופי והנתבע 2 היה עוזב את הדירה עם שטר החוב או בלעדיו, כפי שאכן אירע בסופו של יום.
- בהמשך מותנו הדברים עוד יותר והנתבע 2 שלח לבתו של התובע מסרון מיום 03.10.2013 ובו כתב כי “אחרי שש שנים אפשר לסיים את זה בהקורדים לא צורמים…לא ניסיתי להילחם” וביום 04.10.2013 שלח מסרון נוסף והתייחס לקריאת השעונים והדגיש כי “באמת שאני רוצה לסיים יפה אחרי 6 שנים בבית שלך”.
- התרשמתי כי דברים אלו הם דברים כנים וברגע שימצא הנתבע 2 מהמצב אליו נקלע, באשמתו כמובן, ביום 27.08.2013, הוא הבין את המצב ופעל באופן סביר לסיים את היחסים באופן ראוי.