00אכן, איני פוסל את האפשרות כי לכלל זה יהיו חריגים במקרים יוצאים מן הכלל, אך מקרים אלו צריך שיהיו נדירים ביותר. לדידי, על בית המשפט להורות על מתן צו קיום מלא רק באותם המקרים בהם אין בהשבה כדי לעשות צדק עם הצדדים, ובלבד שהתקיימו התנאים המצטברים הבאים: הצד המתקשר הוא תם לב לחלוטין, בעוד התנהלות הרשות חסרת תום לב או עולה כדי הצגת מצג שווא או התרשלות [השוו: גרוסקופף, 601 ו-620; עניין עירית רחובות, 388; וכן השוו: פרידמן אי חוקיות ב', 188-186; שלו חוזים, 389]; בחינת תקציבה של הרשות מעלה כי לחיוב הכספי היה קיים מקור תקציבי בתקופה הרלבנטית; ואי העמידה בדרישות הצורה הקבועות בסעיף 203 לפקודת העיריות או סעיף 232 לצו אינה יורדת לשורשו של עניין, למשל כאשר נערך הסכם בכתב החתום על ידי גזבר הרשות וראש הרשות, אך ללא חותמת העירייה. "העדרו של הסכם בכתב, בדרך כלל, לא ייחשב כפגם שאינו יורד לשורשו של עניין. סבורני כי תנאים מצטברים אלו עולים בקנה אחד עם אמות המידה שהתווה בית משפט זה בעניין זגורי ובעניין בית הרכב, ויש בהם על מנת להנחות ביתר בהירות את בתי המשפט הדנים בדרך שגרה בתביעות מן הסוג שלפנינו, כמו גם ליצור מידה רבה יותר של וודאות משפטית [ראו גם עניין ביהם, 16, ולעומת זאת: זמיר, 428-427].
0אדגיש כי קביעתי זו נוגעת לתמורה בגין שירותים שסופקו או עבודה שכבר בוצעה, ואין היא חלה כלל במקרים בהם מתבקשת אכיפה של הסכם בלתי חוקי צופה פני עתיד, בהם אין לתת צו קיום, ולו מחמת הטעם כי נותן השירותים או מבצע העבודה לא קיים את חיובו כנדרש על פי סעיף 31 לחוק החוזים. סבורני כי רק כאשר נסיבות המקרה מלמדות כי המדובר במקרה כה חריג בו התקיימו התנאים המצטברים הנזכרים לעיל יש להעדיף את עשיית הצדק הפרטני בין הצדדים על פני דרישות הצורה הקבועות בסעיף 232 לצו או הקבועות בהוראות בעלות תכלית זהה."
ובאשר למתן צו תשלום חלקי, קבע ביהמ”ש כי מתן צו קיום חיוב כספי פוגעת בתכלית שנקבעה בסעיף 203 לפקודת העיריות. ביהמ”ש התייחס לאמות המידה שעל ביהמ”ש לשקול לצד שיקולי הצדק הפרטניים בבואו להחליט את מתן הצו, בזו הלשון:
"ומכאן, לשיקולים שעל בית המשפט לשקול בתביעה בה מתבקש מתן צו קיום חלקי כאמור או בה מתבקש תשלום "שכר ראוי" בגין שירות או עבודה שבוצעו. בדומה לקביעתו של הנשיא א' ברק בעניין זגורי, איני סבור כי יש לקבוע שמתן צו קיום חלקי או פסיקת שכר ראוי עומדים בהכרח בסתירה לתכלית שבבסיס סעיף 232 לצו ושבסיס סעיף 203 לפקודת העיריות. מתן צו קיום חלקי או פסיקת שכר ראוי כאמור צריך שייעשו תוך איזון בין התכליות השונות שעל בית המשפט לשקול בהפעלת שיקול דעתו על פי סעיף 31 לחוק החוזים. כפי שתואר בהרחבה בעניין זגורי ובעניין בית הרכב, מדובר בתכליות כלליות המבקשות להרתיע צדדים מכריתת חוזים בלתי חוקיים (ובמקרה זה, בניגוד לסעיף 232 לצו), בתכלית הספציפית של סעיף 232 לצו המבקשת לשמור על כספי הציבור, ובשיקולי צדק פרטניים בין הצדדים.